היוזמה הסעודית והקשר למחאה החברתית

בחג הקורבן האחרון, יצאה נפשי לקיים את מצוות החאג' וזכיתי לעלות לרגל, למכה ומדינה שבערב הסעודית. במהלך החג, פוקדים את המדינה כ-3 מיליון עולים לרגל; מיותר לציין, כי התקבצותם יחדיו בהיכל קודש הקודשים ובמעמד החג – מעוררת השראה. מדובר במפגן מרהיב ומיסטי של אמונה ואחווה.

כלכלתה של ערב הסעודית, נשענת במידה רבה על מרבצי הנפט המצויים בה והיא נחשבת ליצואנית נפט מספר 1 בעולם. יחד עם זאת, קיימת תעשיית זהב מפותחת במיוחד, ובעיקר תיירות דתית ענפה מדי שנה סביב החאג', שמכניסה עשרות מיליארדים לקופת המדינה. בתור כלכלן ואיש שיווק, לא יכולתי להתעלם מן הכוחות הפועלים בשוק.

מתפללים במכה צילום: shutterstock

לא שקעתי עמוק במצולות המדיניות הכלכלית שמושתת בסעודיה. לא לשם כך הגעתי – אך לא יכולתי להישאר אדיש לפערים בין הכלכלה שם לזו שכאן. מה הקשר בין המחאה החברתית ליוזמה הסעודית, אתם שואלים?

אם כך, הרשו לי להזכירר בפניכם כי היוזמה הסעודית הגיחה לעולם ואושרה לפני יותר מעשור, בפסגת הליגה הערבית, בביירות, במרץ 2002, בעיצומה של האינתיפאדה השנייה.

מתווה התוכנית פשוט למדי והוא גורס כי ישראל תיסוג באופן מלא מהשטחים הכבושים, כשעליהם תקום מדינה פלסטינית עצמאית שבירתה מזרח ירושלים. לבעיית הפליטים יימצא "פתרון" שיהיה מקובל על כל הצדדים ובתמורה, תזכה ישראל בנורמליזציה מדינית וכלכלית ביחסיה עם העולם הערבי בפרט וכל העולם בכלל, על כל המשתמע מכך.

כיצד אי קבלתה של ישראל את תוכנית המתווה משפיעה עלינו ואיך זה קשור לתהליך השלום ויוקר המחייה? לו מדינת ישראל קיבלה על עצמה יוזמה זו, אינני סבור שהייתה נדרשת להשקיע 8 מיליארד שקל כתוספת לתקציב הביטחון.

מאז 1973 למעשה, ישראל לא נלחמה מול מדינות וצבאות אלא יותר מול ארגונים (כמו החיזבאללה והחמאס). הסיכוי שצבא ישראל ילחם מול כוחות צבאיים, שואף לאפס.

אני סבור, כי ברגע שמדינת ישראל תאמץ את היוזמה הסעודית, נוכל לפצוח ולהתחיל בעידן חדש בו היינו מאמצים שווקים חדשים שהמשק הישראלי היה פועל בהם באופן רשמי.

נדמה כי אז, גם תקציבי הרווחה וגם השקעות מן החוץ היו עולים והיינו מתפנים להתמודד ביתר הצלחה עם בעיית הדיור בישראל ולא להתמודד עם חרמות כנגד המדינה בכלל ומוצרים כחול-לבן בפרט, בין אם מן מצד הרשות הפלסטינית או מהעולם.

לצורך העניין, ניתן להשתמש ביחסי ישראל-טורקיה כדוגמא  - על אף מערכת היחסים הטעונה, בין שתי המדינות מתקיימים קשרים כלכליים חזקים מאד.

דמיינו לכם עולם, בו התחרות הייתה גדלה – המחירים היו צונחים והשלום האיזורי היה מפריך את המלחמות ומדשן קרקע פוריה בשגשוג ורווחה.

זו איננה מלחמה למען המילקי; לא מדובר במותרות. ללא קבלת החלטות קשות וניסוח קו אופק מדיני כלכלי אמיץ – לעולם לא יהיה פה קל.

מעמד הביניים לא יוכל לסחוב את הנטל הכלכלי על גבו בחזקת האידיאל הציוני לעד והקושי חוצה מגזרים – מחלחל לתוך נבכי החברה הערבית, כמו לכל שאר חלקי האוכלוסיה. מצע זה נודף אלימות ומתסיס לקראת התקוממות.

ואם כבר עוסקים בהשוואות מחירים עם רחבי העולם, הנה דוגמאות מהמחירים בערב הסעודית.

ריאל סעודי שווה בערכו לשקל ישראלי חדש (לעומת הדולר); יחד עם זאת, כח הקנייה של הריאל לעומת השקל, גבוה בהרבה ויוצר פער עצום ביוקר המחייה בין שתי המדינות.

בעת שפקדתי את המרכזים המסחריים והקניונים השונים, נעלבתי לגלות כי פחית קולה בערב הסעודית עולה כ-2 ריאל לעומת 6 שקל בממוצע, לצרכן הישראלי. למעשה, מים שהינם מצרך מוערך עולים אף הם שני שקלים בודדים (לבקבוק ליטר וחצי) ותה בכוס חד פעמית שקל אחד בלבד. לא צריך להרחיק לכת, גם ברשות הפלסטינית פחית קולה תעלה שני שקלים בודדים, אולם אין זה מסתכם במשקאות שעולים פרוטות. ליטר דלק בערב הסעודית עולה כשקל אחד ועל אף שיהיו המקטרגים שיטענו כי עצם היותה יצואנית הנפט הגדולה בעולם – תורמת למחירים הזעומים, אוכל להעכיר את האווירה ולציין כי בסעודיה אין כמעט חובה בתשלום מס הכנסה, עבור האזרח מן המניין.

במקום זאת, נהוג כי שכירים מפרישים תשלום מעשר למדינה, על פי ההלכה. מעבר לכך, ניתן להבחין בפערים קיצוניים בעלויות בכל תחומי החיים – בין אם מדובר ברשתות מזון, משקאות, הלבשה במותגים בינלאומיים או טכנולוגיה מתקדמת, וכמובן, כיצד ניתן לשכוח את הדובדבן שעל המילקי - דיור. נפעמתי לגלות פרסומים שונים אודות דירות (100 מ"ר) במחיר 340,000 שקל ווילות שלא מגרדות את המיליון.