• תפריט
מוסף 18.02.2016
שאלות מוסף 18.02.16 ראש

בשר מתכנתים

האיומים גוברים, יחידת 8200 צריכה לוחמי סייבר, אז משרד החינוך נרתם לעניין ומשקיע עשרות מיליוני שקלים בכיתות לתלמידים מצטיינים, ובתי הספר פותחים מגמות סייבר לבגרות, כיתות הכנה מכיתה ז' ולימודי תכנות כבר מכיתה ג'. הסללה, גרסת הקצפת

ביום רביעי שעבר צייץ שר החינוך נפתלי בנט בחשבון הטוויטר שלו את "תוצאות אליפות הסייבר הלאומית", והוסיף "תודה ל־257,817 הילדים שהשתתפו. נתראה בגמר!". השבוע חגג בנט את אימפריית הסייבר הצעירה שהוא מקים בסרטון שהעלה לפייסבוק, ובו הוא נראה יושב עם נתנאל, תלמיד בית ספר יסודי דתי באופקים שמראה לו איך הוא כותב קוד. "הדבר החשוב באמת הוא שהיום 257 אלף ילדים במדינת ישראל, כמו נתנאל, לומדים לכתוב קוד, מה שאנחנו המבוגרים לא יודעים", אמר בנט למצלמות. "אליפות הסייבר הלאומית" היא, ובכן, תחרות תכנות של תלמידים. למה שר החינוך חוגג תחרות כזאת? התשובה הפשוטה היא שמדובר בחלק ממאמציו לקדם לימודי מדעים. אבל מאחורי התשובה הפשוטה לכאורה מסתתרת תמונה מורכבת יותר.

 

לחלק מהתמונה הזאת היה אפשר להיחשף שבועיים קודם לכן, ביום חול חורפי, בתיכון אוהל שם ברמת גן. בחוץ שורה של אופניים חשמליים, בפנים תלמידים ספונים בקפוצ'ונים, מעילים וחם־צוואר. הצלצול אוסף את 26 התלמידים של כיתת הסייבר בשכבת י"ב, והם מתיישבים מול המורה, תומר טלגם. הוא בן 26, וחלק ממורי בית הספר עדיין חושבים בטעות שהוא תלמיד. עכשיו הוא מבקש מהתלמידים לבנות פרוטוקול — "כללי שיחה" בין שרת אינטרנט ללקוח — שיאפשר קבלה רק של תמונות וסרטוני וידיאו מאובטחים וימנע הגעת קבצים זדוניים.

 

התלמידים מוציאים מחשבים ניידים מ"הכספת", ארון מתכת נעול, ומתיישבים סביב שולחנות בצורת ח' עם הפנים לקיר. קארין פסקל מרכיבה אוזניות ושומעת מוזיקה, מתנתקת. עודד גינת, הגיימר שחוקר את כל מה שקשור למשחקים ("גם את ההיסטוריה, גם את הפיתוח"), עוד קצת מפטפט עד שמשתתק. גם מישה בריקמן בא לשיעור, אחרי שבעבר נעדר מבית הספר לתקופות ארוכות; הוא פשוט הפסיק לבוא ולמד לבד בבית, אבל שיעורי הסייבר החזירו אותו. באמצע השיעור יצטרף גם יובל, תלמיד י"א, שמתארח מדי פעם בשיעורים של י"ב ("אם היו נותנים לי להבריז מפיזיקה הייתי בא יותר", הוא אומר, והמורה טלגם מציין: "הוא כתב קוד מדהים שיוצר מבוך אינסופי. אם הוא היה משתדל יותר הוא כבר היה גומר תואר שני").

כיתת סייבר בתיכון אוהל שם ברמת גן, עם המורה תומר טלגם (מול המחשב) והתלמידים עודד גינת (משמאל) ומישה בריקמן (לידו). לומדים 5 יחידות מתמטיקה, 5 פיזיקה, 5 מחשבים ו־5 סייבר, אבל היו מעדיפים ללמוד רק סייבר כיתת סייבר בתיכון אוהל שם ברמת גן, עם המורה תומר טלגם (מול המחשב) והתלמידים עודד גינת (משמאל) ומישה בריקמן (לידו). לומדים 5 יחידות מתמטיקה, 5 פיזיקה, 5 מחשבים ו־5 סייבר, אבל היו מעדיפים ללמוד רק סייבר איור: עמית שעל

 

אחרי 10 דקות של הלצות, הכיתה דוממת, רק תקתוק מקלדות והקלקות עכברים נשמעים. "ככה הם יישבו עד 7 בערב", מסבירה איריס צור ברגורי, רכזת לימודי הנדסת תוכנה וסייבר באוהל שם, "אף שהשיעור עצמו נגמר רשמית ב־5 וחצי".

 

זה לא יום חריג. כיתת הסייבר מתאפיינת באווירת סטארט־אפ, כזאת שמשלבת ריגוש של חלוצים, יצירתיות — ושעות ארוכות מאוד. בחנוכה, למשל, בימי החופשה ועל חשבון זמנם הפרטי, השתתפו התלמידים בהאקתון, מרתון תכנות אפליקציות למובייל שנמשך 24 שעות, בבית הספר עצמו. חודשיים אחרי הם עדיין מדברים על זה בהתלהבות. גם בלי מרתונים הם נמצאים בבית הספר שעות ארוכות: כולם לומדים 5 יחידות במתמטיקה, בפיזיקה, באנגלית ובמדעי המחשב — ועוד 5 יחידות סייבר. על הלימודים האחרים הם לעתים מקטרים, ללימודי הסייבר הם מתמסרים. "הייתי מעדיף ללמוד סייבר כל הזמן", אומר עודד.

 

138 תלמידים לומדים סייבר באוהל שם, בחמש כיתות מ־י' עד י"ב, כיתות של "חנונים גאים", כהגדרת הרכזת. "כולם מבינים שהם שונים, אז קל להם גם להכיל זה את זה, המסגרת הזאת מכילה את המוזרויות של כולם. והם מבינים שהם מקבלים פה הזדמנות נדירה שמעטים מקבלים, ויודעים להעריך את זה".

 

רכזת המגמה בתיכון אוהל שם איריס צור ברגורי. "8200 הגדירו מה הם צריכים" רכזת המגמה בתיכון אוהל שם איריס צור ברגורי. "8200 הגדירו מה הם צריכים" איור: עמית שעל

 

ההזדמנות הנדירה הזאת ניתנת כיום ב־33 תיכונים ברחבי הארץ שמשתתפים בתוכנית הפיילוט ללימודי הגנת סייבר, כלומר אבטחת מידע, של משרד החינוך. אפשר למצוא אותה בארבעה תיכונים במודיעין, וגם בתל אביב וירושלים, רחובות ופתח תקווה, אשקלון, גן יבנה ועוד. כ־80 כיתות בסך הכל, שבהן כ־2,000 תלמידים. שר החינוך מתכנן להכפיל את התוכנית, כך שתפעל ב־70 תיכונים, וכרגע מאתרים בתי ספר מתאימים שייהנו מתקציבים נדיבים: ההשקעה בכל שכבה — כולל שעות הוראה, מורים מיוחדים, ציוד וכו' — מוערכת בלא פחות ממיליון שקלים. רובה מגיע ממשרד החינוך, אבל חלקה הקטן מוזרם היישר מתקציב הביטחון, שמשתתף במימון עוזרי ההוראה. לימודי הסייבר הם מסלול חדשני, שמאתר את התלמידים המתאימים ביותר ומזניק אותם קדימה, לחזית התחום החם ביותר של עולם ההייטק. וכל זה, כאמור, בחסות המדינה ומשרד החינוך.

איך קרה שדווקא בתחום הזה בחרה המדינה להשקיע השקעה אדירה, להגדיר יעדים, לטפח חדשנות ולקדם מצוינות? וכיצד חלף הסייבר דווקא על פני מתמטיקה, פיזיקה וביולוגיה למשל, שלא להזכיר לימודים הומניים? התשובה מתבררת מהר מאוד: במקום שבו קיימת השקעה אזרחית מרשימה, אפשר למצוא את מערכת הביטחון.

 

"ההתמחות הספציפית הזאת באה ממש מתוך הצורך של הצבא, של 8200", מסבירה צור ברגורי, שמובילה את המגמה באוהל שם מתחילת הפרויקט בבית הספר, לפני ארבע שנים. לדבריה, ביחידת המודיעין הגדולה ביותר בצה"ל, שתמיד התאפיינה בחדשנות טכנולוגית והצמיחה שלל יזמים, סטארט־אפים וחברות ענק מצליחות, הבינו שהם צריכים כמה סוגים של מוחות מבריקים; לא רק מהנדסי תוכנה מצטיינים, אלא גם כאלה שחושבים אחרת, מחוץ לתלם, בדרך עוקפת. "הם אמרו לנו שמה שחסר להם הוא תלמידים שלא האכילו אותם בכפית במשך כל שנות הלימודים. זה אחרת מלימודי הנדסת תוכנה המסודרים והמובנים. כאן אחרי כמה חודשים התלמידים כבר לא יכולים שיאכילו אותם בכפית. הגישה של התלמידים פה היא: תגידו לנו מה אתם רוצים ואנחנו נמצא את הדרך לבד. אנחנו כאן כדי לפתוח להם את החלון לסגנון לימודים כזה ולהגיד: מותר".

 

כך קרה שהשאיפה לגדל תלמידים יצירתיים נולדה מצורך קונקרטי מאוד: בעולם הנוכחי, מול איומים טכנולוגיים שרק הולכים ומתרבים, אנשי אבטחת מידע דרושים לצבא לא פחות מלוחמי שטח או טייסים. ואנשי אבטחה כאלה קשה הרבה יותר לאתר — ולעתים מאוחר מדי להכשיר — במסגרת השירות הצבאי. אז צה"ל צריך, משרד החינוך גויס והכסף הגיע. התיכונים שנרתמים נהנים מהמוניטין, והתלמידים מסיימים שנות לימוד ארוכות עם מקצוע מבוקש מאוד באזרחות, שעוד קודם לכן מגדיל את סיכוייהם לשירות צבאי נוח, ואולי אפילו מאתגר ומהנה (הגיוס ל־8200 אינו מובטח לתלמידי הסייבר, שיצטרכו לעבור מיונים).

 

עמית ברלב, תלמיד כיתה ג', עם משחק התכנות CodeMonkey. "אני רוצה להיות בכיתת סייבר. סייבר זה שפורצים לתוכנות, למשל למחשב של האויבים ורואים מה התוכניות שלהם" עמית ברלב, תלמיד כיתה ג', עם משחק התכנות CodeMonkey. "אני רוצה להיות בכיתת סייבר. סייבר זה שפורצים לתוכנות, למשל למחשב של האויבים ורואים מה התוכניות שלהם" איור: עמית שעל

 

על פניו, כולם מרוויחים. אבל יש גם הקשר רחב יותר ושאלות לא פשוטות שעולות ממירוץ החימוש החינוכי הזה.

 

למשל סוגיית ההסללה, שמעוררת בכל פעם מחדש ויכוח טעון על המשמעות של חינוך מקצועי. גם אם במקרה של הסייבר מדובר בהסללה של מצטיינים שזוכים לחיבוק חם ומתוקצב מהמערכת (חיבוק שתלמידים אחרים לא זוכים לו), המטרה היא עדיין הכשרה של "ידיים עובדות", שייתנו מענה לצרכים של המערכת ויוותרו בדרך על אפשרות להתפתח בתחומים אחרים. ובמקרה של הסייבר, ההסללה הזאת מתחילה מוקדם הרבה יותר משלב התיכון המקצועי: כבר אצל תלמידי כיתות ג' ו־ד', בני 8 ו־9.

 

כשההורים דוחפים את "אליפות הסייבר" של כיתה ג'

 

ד"ר עופר רימון, מנהל מינהל תקשוב, טכנולוגיה ומערכות מידע במשרד החינוך, מספר שהביקוש מצד בתי ספר תיכון המעוניינים להצטרף לתוכנית גבוה מאוד, אבל לא כולם מתאימים "כי צריך קבוצה מספיק גדולה של לפחות 25 תלמידים שיהיו מסוגלים לגשת ל־5 יחידות בכל המקצועות, וצריך שבבית הספר יהיו כמה מורים להנדסת תוכנה, ושאחד מהם יוכל לצאת להשתלמות ארוכה בשיתוף 8200 כדי לקחת על כתפיו את התוכנית, ואנחנו אמורים לגייס עבור כל כיתה כזאת עוזר הוראה (כמו טלגם)".

 

כדי לעמוד בדרישה של מספר תלמידים מינימלי, בתי הספר מבינים שהם צריכים לבנות את קבוצת המצטיינים משלב מוקדם. "ברגע שפותחים התמחות בסייבר בתיכון אנחנו מאפשרים לבית הספר לפתוח כיתות מצוינות כבר מכיתה ז', עם תוספת שעות מתמטיקה, פיזיקה ומדעי המחשב. אם באופן טבעי יש עשרה תלמידים מצטיינים, בית הספר צריך לגדל עוד תלמידים שזקוקים לקצת סיוע כדי שיוכלו להגיע לכיתת סייבר ולהישאר בה", מסביר רימון.

 

מנהל אוהל שם שמואל קינן. "יש כאן ווין ווין מכל כיוון" מנהל אוהל שם שמואל קינן. "יש כאן ווין ווין מכל כיוון" איור: עמית שעל

 

אבל ההכשרה הזאת מתחילה עוד הרבה קודם.

 

בתחרות שבנט צייץ את תוצאותיה השתתפו לא פחות מ־95 אלף תלמידים מתחת לגיל 10. והם רק חלק ממגמה רחבה הרבה יותר, שסוחפת לכיוון הלימודי הזה אותם, את הוריהם ואת המורים שלהם.

 

"אני מאוד רוצה להיות בכיתת סייבר באוהל שם", אומר עמית ברלב, בן 9, תלמיד כיתה ג' בבית ספר המנחיל ברמת גן, בעודו שקוע ב־CodeMonkey, תוכנה ללימוד תכנות שבנויה כמשחק מחשב, ושאליפות הסייבר לגילאים הללו בעצם התבססה על כמה שיותר שעות משחק בה. "זה כיף לתכנת, אני אוהב מחשבים ואת כל הטכנולוגיה וזה גם משפיע על העתיד שלנו, אני רוצה להמציא משהו שיתרום לבני האדם", מפרט עמית את ההתעניינות שלו בתחום, ומסביר ש"סייבר זה שפורצים לכל מיני תוכנות, למשל במצב של היום פורצים למחשב של האויבים שלנו ורואים מה כל התוכניות שלהם ואז יודעים באיזו שעה ומתי הם רוצים לתקוף ויכולים לנטרל את הפיגועים".

 

בינתיים עמית כותב פקודות לקוף המצויר שצריך לאכול את הבננה. "כל שורת קוד תשפיע על מה הקוף יעשה. נגיד, אני מודד עם הסרגל כמה צעדים הוא צריך ללכת כדי לאכול את בננה מספר 3, כותב לו פקודה עם מספר הצעדים ובודק אם זה עובד. אני גם יכול להגיד לו בכמה מעלות להסתובב. אני וחבר שלי הולכים לייצג את הכיתה בתחרות של בתי ספר", הוא אומר בגאווה.

 

התחרות הזאת היא כמובן אותה "אליפות סייבר". לא כל תכנות הוא סייבר כמובן, וקוף שאוסף בננות לא ממש עוסק בתקשורת או באבטחת מידע, אבל נדמה שמשרד החינוך התאהב במילה "סייבר" עד לכדי שימוש יתר ומיתוג לכל עבר, מדויק או לא. גם העיריות בעניין: בתל אביב, למשל, בתי ספר שבהדרגה משלבים אמצעי לימוד דיגיטליים מגוונים זוכים להיקרא "בית סייבר" על משקל "בית ספר". ועושה רושם שבתי הספר נסחפים אחרי קסם הסייבר בשמחה.

 

מנהלת בית הספר המנחיל איילה אלבז. "עבור הילדים האלה שפת קוד היא שפת אם" מנהלת בית הספר המנחיל איילה אלבז. "עבור הילדים האלה שפת קוד היא שפת אם" איור: עמית שעל

 

כמעט 1,750 יסודיים השתתפו באליפות הסייבר עד כה, שגם אותה מנהלת, מתברר, איריס צור ברגורי מאוהל שם. "ראינו דחיפה גדולה בנושא מצד הורים הייטקיסטים, למשל בפתח תקווה, אשקלון ויישובים נוספים", היא אומרת, "אחד המקומות שהדהימו אותנו בתוצאות היה הכפר ע'ג'ר. הורים פתחו שם את מעבדות המחשבים של בית הספר אחר הצהריים, עד 7 וחצי בערב, ועשו תורנות הורים במעבדה כדי שהתלמידים יתאמנו וישתתפו בתחרות כפעילות חובה. היישוב עצמו הקצה תקציב לשעת לימודי תכנות בשבוע. מדהים לראות יישוב שלם מתגייס לנושא". תוצאות הביניים באליפות הסייבר כבר עוררו טענות לרמאויות או לסתם מעורבות יתר של הורים שהטו את הדירוג באופן בלתי סביר. במשרד החינוך טוענים שהדברים נבדקו והתוצאות תקינות, אבל הן בכל מקרה מעידות על כך שההתלהבות מסייבר סוחפת בתי ספר והורים בשלל מגזרים, גם אם לא תמיד מדובר בהתגייסות למילוי הצרכים הביטחוניים.

 

הפערים נפתחים כבר בבית הספר היסודי

 

בהמנחיל, בית הספר של עמית שחולם על כיתת הסייבר, מלמדים כתיבת קוד ורובוטיקה כבר מכיתה ד', שעתיים בשבוע, כחלק מפיילוט בכ־15 בתי ספר. התלמידים לומדים את שפת התכנות סקראץ' וכותבים אפליקציות. "ככל שהתלמידים רוכשים את השפה בגיל צעיר יותר כך היכולת שלהם לדבר בה טובה יותר. ההבדל בין מי שהתחיל ב־ד' למי שהתחיל ב־ו' משמעותי", אומר המורה ברוך ממן.

 

ממן והתלמידים מראים לי רובוטים שבנו ותכנתו, למשל פח שיודע לעדכן את המוקד העירוני כשהוא מלא ומצריך פינוי. ליאם יודקביץ' ואיה מור, תלמידי כיתה ה', מציגים מקל הליכה לעיוורים עם חיישן ש"מתריע בצפצוף בכל פעם שהוא מזהה מכשול במרחק של חצי מטר" וגם גלגל שהודפס בתלת־ממד ("כדי שהעיוור לא יצטרך להרים את המקל כל הזמן"), ומסבירים מה ההגדרות שהכתיבו ל"מוח" הרובוטי של המקל הזה.

 

בעוד שלוש שנים וחצי ליאם ואיה אמורים לעבור ללמוד באוהל שם, כמו כל תלמידי המנחיל (פרט למי שבוחר לעבור לתיכון אחר). מבחינת בית הספר היסודי, הוא מכין את התלמידים הקטנים שלו טוב יותר לתיכון הסייבר שממתין להם בהמשך הדרך. "השפה התכנותית היא חלק מהם. זה בא מהבטן, עבורם שפת קוד היא שפת אם", אומרת איילה אלבז, מנהלת בית הספר. "הם ההוכחה בשטח שלא צריך לחכות לכיתות י' ו־י"א כדי ללמוד תכנות. תראי לאן הם מגיעים כשמאפשרים להם".

הילה צרפתי, בכיתת הבנות למדעי המחשב. "יש פחות הפרעות, ואנחנו מצליחות להספיק יותר חומר מכיתות אחרות" הילה צרפתי, בכיתת הבנות למדעי המחשב. "יש פחות הפרעות, ואנחנו מצליחות להספיק יותר חומר מכיתות אחרות" איור: עמית שעל

 

תלמידים שמגיעים מבתי ספר יסודיים שלא לימדו תכנות, מתברר, מתקשים לעמוד בקצב ונדרשים לשיעורים פרטיים. "לבן שלי קשה מאוד להדביק את הידע שילדים אחרים באים איתו", אומר הורה לתלמיד כיתה י' בכיתת סייבר באוהל שם. "אני מחזיק אותו בשיניים וכדי לשרוד חייבים לקחת מורה פרטי למדעי המחשב, עד שיצליח ליישר קו. הוא על סף ייאוש, אני מקווה שלא יישבר".

 

בתיכון התלמידים כבר ממוקדים, הם יודעים לאן מגמת הסייבר אמורה להוביל אותם. בבית הספר היסודי, הגיוס הוא תת־קרקעי. "רובם לא מודעים לקיומה של 8200 ובבית הספר גם לא מדברים איתם על זה", אומרת אלבז, "אבל אני רואה מה לימודי התכנות עשו לבית הספר. הורים ערנים יותר ויותר לצורך בהתאמת מערכת החינוך למאה ה־21. הם יודעים שהילד שלהם ייכנס למעגל העבודה בעוד 20-15 שנה, שצריך להכין אותו, ויש ביקוש. נפתחה לי פה עוד כיתה א' הודות לביקוש הזה. יש פה ילדים שמגיעים מפתח תקווה, ועכשיו כשעשינו יום פתוח לקראת שנה הבאה לראשונה פגשתי הורים מתל אביב. שאלתי איך הם הגיעו אלינו, והם אמרו: חיפשנו בגוגל 'בית ספר' ו'תכנות'. אלה ההורים של היום, ותכנות הוא אחד הדברים שבגללם בוחרים בית ספר יסודי".

 

"לממלכה יש צרכים, מערכת החינוך צריכה לתת מענה"

 

בחזרה לאוהל שם. לצד המשימות הכיתתיות, תלמידי הסייבר מתמודדים גם עם פרויקטים קבוצתיים או אישיים. מישה, למשל, פיתח "כלי לביטחון אישי ברשתות החברתיות", כפי שקורא לזה המורה טלגם, או "מלחמה בבר רפאלי", כפי שקוראים לזה התלמידים, מתבדחים על היכולת לאסוף מידע כמוס על כל אחד. מדובר באפליקציה שסורקת פרופילים באינסטגרם או בפייסבוק כדי לגלות מידע אישי שמסתתר בתמונות, לרוב ללא ידיעת המשתמשים. "היא יכולה לגלות מהתמונות מה מקום המגורים שלך, מי הסַפָּר המועדף עליך, מי המורה הפרטי שלך ומי החבר שלך, מה המסעדה האהובה עליך. בעיניי זה מקסים לקחת גוש מידע, נניח על בר רפאלי, ולהפוך אותו למידע מסודר", מסביר מישה. וטלגם — בוגר תואר ראשון במדעי המחשב ובעצמו יוצא 8200 — מסביר במילותיו: "הם מצאו דרכים יפות מאוד לאסוף מידע ולעשות לו אוטומציה".

 

לשליפות מידע כאלה יכול להיות פוטנציאל מסחרי אדיר בעידן הביג דאטה, והתלמיד עודד, הגיימר, מספר על עוד שימושים שיכולים להיות לכלים שהוא מקבל במגמת הסייבר: "אם אני לומד אבטחת מידע אני יכול לשלב את זה במשחקי מחשב שתכנתּי, הטכנולוגיה הזאת עוזרת לי למנוע מאנשים לרמות במשחק". אבל לצד שעשועי הבר רפאלי והמשחקים, בסוף כולם זוכרים מה המטרה הגדולה, והרוח בחלק מהמשימות תואמת יותר את היעד שממתין בסוף הדרך. "נתנו לנו שני תצלומי אוויר של אתר מסוים בפרקי זמן שונים, והיינו צריכים לפתח בינה מלאכותית שתזהה את ההבדלים בין התמונות", מספר עודד. "אם מקום מסוים הופצץ, יש ערך להבנה של מה נפגע ובאיזו מידה".

 איור: יונתן פופר

 

אחר כך הוא מוסיף: "ברור שאנחנו מקבלים עכשיו כלים כדי לעשות בעתיד דברים טיפה יותר מורכבים ומעניינים", ומוביל לאחת הסוגיות המורכבות הכרוכות בלימודי סייבר. הרי מי שלומד לאסוף מידע לצרכים מסוימים יידע לאסוף אותו גם לצרכים אחרים, ומי שלומד לאבטח מידע לומד גם לפרוץ אותו. משרד החינוך בעצם מכשיר אלפי האקרים בפוטנציה. "זה קריטי מאוד להבין מה כן ללמד ומה לא", אומרת צור ברגורי. "זו תוכנית של משרד החינוך שמתמקדת בהיבט ההגנתי, אנחנו צריכים לזכור את זה, ואנחנו עושים עם התלמידים המון שיחות על אתיקה, מקדישים לזה הרבה מאמץ וזמן. אולי 8200 בסוף יצטרך להשתמש באנשי סייבר גם כתוקפים — אבל זה לא משהו שמשרד החינוך בכלל יכול לכוון אליו. נכון שבשביל ללמוד הגנה הם חייבים להבין גם איך תוקפים, אבל זה נעשה בקונטקסט סגור מאוד, וברשת מחשבים נפרדת של תוכנית הסייבר, לא ברשת של בית הספר עצמו — כדי שלא יפגעו בטעות ברשת בית הספר".

 

כשמנהל תיכון אוהל שם שמואל קינן נדרש לדבר על התוכנית, הוא מציג מפגש בין חינוך מגויס לקרבות לאומיים, במובן המילולי ביותר, לבין מאבקי יוקרה בין בתי ספר. "זאת תוכנית שהגה מינהל תקשוב, טכנולוגיה ומערכות מידע במשרד החינוך ואנחנו קפצנו עליה בין הראשונים", הוא אומר. "אם לממלכה, למדינת ישראל, יש צרכים, החינוך הממלכתי צריך לתת מענה לאיומים, ככל שניתן. בעידן הסייבר, כשהמחשוב עובר לענן, יש אתגרים גדולים של הגנה על מידע. פגיעה במערכות האלה מדירה שינה מעיני כולם. התשובה לדבר הזה היא רק באיכות האנשים שנעמיד מול האיום. כך שהצורך הזה מובהק. יש מחסור בצבא, במדינת ישראל, בעולם, וקפצנו על זה. ויש כאן ווין ווין מכל כיוון שאת מסתכלת. הצורך של צה"ל בנוער איכותי בעל יכולת למידה מסוג אחר משתלב יפה עם קידום בית הספר, המוניטין שלו, האטרקטיביות שלו".

ההטיה המגדרית של כיתות המחשבים

האם כיתות נפרדות לבנות יגדילו את מספרן?

 

מתוך 26 תלמידי י"ב בכיתת הסייבר של תיכון אוהל שם ברמת גן, יש 23 בנים ושלוש בנות. כדי לנסות לשנות את התמונה, בשכבת י' נפתחה השנה כיתת מדעי המחשב (שהיא הבסיס לכיתות הסייבר) לבנות בלבד. גם בתיכון הכפר הירוק נבנתה כיתה שבה 19 בנות ורק 11 בנים. "אין עדיין די תובנות בעולם לגבי אפקטיביות של כיתות בנות בתחום מדעי המחשב, אבל ישנן תובנות בעקבות מחקרים שבדקו לימודי מתמטיקה בכיתות נפרדות", אומרת פרופ' יהודית גל־עזר מהאוניברסיטה הפתוחה, שחוקרת את הוראת מדעי המחשב. "במתמטיקה, בנות מצליחות יותר כשהן לומדות בכיתות של בנות בלבד, הן מעזות יותר להשתתף וחשות נינוחות גדולה יותר בלימודים. בכיתות עם בנים הן פחות מעזות, פחות מתחרות בבנים. מעבר לכך, כמובן, באופן מסורתי בנות נהנות מפחות תמיכה של הסביבה ללכת למקצוע שעדיין נחשב גברי".

 

איריס צור ברגורי, רכזת לימודי הנדסת תוכנה וסייבר באוהל שם, מוסיפה: "אנחנו מנסים לבדוק אם כשמפרידים את הבנות במקצועות האלה מהבנים, לפחות בהתחלה, הן יקבלו את הבוסט בתעוזה, בלהרגיש נוח להשתתף בכיתה, בלטעות. מצאנו גם שלבנות חשובה מאוד הקבוצה. אם יש שלוש בנות ואחת עוזבת — כל הקבוצה תעזוב".

 

חשיבות הקבוצה מקשה מאוד את השילוב. "בכיתות של מדעי המחשב וסייבר ב־י' יש רק 30% בנות, ובהתמקדות במגמת סייבר ב־י"א זה יורד ל־10%, ושם, כיוון שהן בודדות, הן מועדות לנשירה", אומר ד"ר דורון זוהר, רכז עתודה מדעית טכנולוגית בבית הספר אוהל שם וחבר הוועדה האחראית ללימוד מדעי המחשב במשרד החינוך, שיזם את כיתת הניסוי באוהל שם בשיתוף האוניברסיטה הפתוחה. "כמחנכים אנחנו חייבים לתת להן הזדמנות, להעצים אותן ולגרום להן לחוות הצלחה כדי לבסס את הרצון שלהן להמשיך". צור ברגורי אומרת שדווקא מורות נוטות להסתייג מהניסוי, אבל "אי אפשר להגיד מה שהיה הוא שיהיה, צריך להתערב, לעשות משהו, אז מנסים לשנות כיוון".

 

 

ביקור בכיתת הבנות מגלה קבוצה שקטה ושקדנית. "יש פחות הפרעות, אנחנו ממוקדות ומצליחות להספיק יותר חומר מכיתות אחרות", אומרת הילה צרפתי, אחת התלמידות. יכול להיות שאצל חלק מהתלמידות גם האמביציות לפעמים אחרות. "אין לי שאיפות מקצועיות בתחום אבטחת המידע, אני רוצה להיות אדריכלית, אבל אדריכלות אין בבית הספר, אז הלכתי לסייבר".

 

מנגד, קארין פסקל, אחת משלוש הי"בניקיות היחידות בכיתת הסייבר, מתנגדת לכיתות הנפרדות. "לשים בנות לבד בתנאי מעבדה, שיתרגלו לעבוד כקבוצת בנות, זה יקשה עליהן בחיים האמיתיים, כשיגיעו לצבא ואחר כך להייטק, שם יש סיכוי מאוד נמוך שיהיו בצוות בלי בנים", היא אומרת, ומציגה רעב גדול הרבה יותר לתחום: "הייטק מאוד קורץ לי, וברור לי שמה שאני רוצה לעשות בצבא קשור לסייבר. ואני אוהבת את זה שעובדים עצמאית, שאני יכולה להגיד למורה: לא מתאים לי מה שאנחנו לומדים היום, אני יכולה לעשות במקום זה משהו אחר? אני יודעת למצוא בגוגל את מה שאני צריכה כדי ללמוד — זה העניין בסייבר, שאת רוב המידע אנחנו מוצאים בעצמנו. וברור לי שלמי שייצא מהכיתה הזאת יקרו דברים מעניינים. זה לא עניין של אפשרי, זה יקרה".

בטל שלח
    לכל התגובות