$
דו"ח טכנולוגי

דו"ח טכנולוגי

שון פארקר, מראשוני משקיעי פייסבוק: אללי, יצרנו מפלצת

אחד התומכים הנלהבים ביותר של הרשת החברתית מהרהר בנזקים שהיא עושה למין האנושי, טוויטר מפרגנת למטרידים מינית ולמפיצי שנאה וגוגל מנתחת את הדרכים בהן האקרים מצליחים להגיע למידע שלכם

יוסי גורביץ 15:5212.11.17
אלוהים אדירים, מה עשינו?

 

שון פארקר הוא אחד המשקיעים הגדולים והראשונים בפייסבוק. הוא היה נשיא בה. הוא האיש שאמר שזו יכולה להיות חברה ששווה יותר ממיליארד דולר. ועכשיו, באיחור אופנתי, הוא תופס את הראש בידיים ולא מאמין שהיא הפכה לכזאת מפלצת.

 

פארקר ציין שבימים הראשונים של פייסבוק, הוא היה נפגש מדי פעם עם אנשים שאמרו לו "אנחנו לא במדיה החברתית" והוא היה עונה להם "אנחנו עוד נשיג אותך". עכשיו הוא אומר שהוא לא חשב עד הסוף על ההשלכות של רשת חברתית עם שני מיליארד משתמשים, איך היא מעוותת את השוק ואת החברה ומאלצת אותך להיות חלק ממנה אם אתה רוצה להתקיים. פארקר חושב ש"פייסבוק כנראה מתערבת ביצרנות שלנו בדרכים מוזרות. רק אלוהים יודע מה היא עושה למוח של הילדים שלנו".

 

שון פארקר שון פארקר

 

 

פארקר מודה שזה לא מקרי: החשיבה שהובילה ליצירה של האפליקציות החברתיות, שפייסבוק היתה רק הראשונה שבהן, היתה "איך לצרוך כמה שיותר מהזמן ותשומת הלב שלך?" ושלשם כך "מדי פעם אנחנו צריכים לתת לך מנה קטנה של דופמין, כי מישהו נתן לייק או הגיב... וזה יגרום לך לתרום יותר תוכן, כי זה יביא לך עוד לייקים והערות". מדובר, הוא מודה, בלולאת אישוש חברתי - משהו שהוא וצוקרברג הבינו, כי מדובר בהאקינג של הפסיכולוגיה האנושית. ולדבריו, הם ניצלו את הפרצה הזו במכוון.

 

חשוב לציין שפארקר לא לבד כאן. לפני כחודש אמר הממציא של הלייק, ג'סטין רוזנשטיין, שזה בדיוק מה שקורה - ושעל כן הוא עצמו לא משתמש כמעט בפייסבוק ובשאר כלי המדיה החברתית. בסוף השבוע התייצב לצד פארקר אדם נוסף, רוברט מק'נמי, גם הוא משקיע מוקדם בפייסבוק שעשה ממנה הרבה מאוד כסף. מק'נמי אמר בוושינגטון שהוא עצמו מכור לפייסבוק, והאשים את החברה בכך שהיא משתמשת בשיטותיהם של אדוארד בארניז - מי שנחשב לממציא יחסי הציבור - ויוזף גבלס, שר ההסברה הנאצי וגאון יח"צ בפני עצמו: פייסבוק נוקטת בשיטות שמטרתן, במודע ובזדון, למכר אותך לשימוש בה. מק'נמי אמר עוד שפייסבוק עושה "שימוש צבאי" בתיקון הראשון לחוקה כדי לחמוק מכל אחריות, והדגיש שהוא "אומר את זה כמי שהיה שם מההתחלה".

 

ובעוד בעמק הסיליקון מתכווצים מכל זה, עלה הסנאטור אל פרנקן לנאום בכנס בוושינגטון, ונשא את נאום יום הדין. הסיפור הרוסי, אמר פרנקן, הוא לא השאלה האמיתית. זו היא: איך קרה שקבוצה קטנה של חברות, ללא כל פיקוח, תפסו שליטה על כל כך הרבה חלקים מחיינו? איך קרה שהן קובעות מה אנשים יראו, יקראו וירכשו?

 

פרנקן ציין שהעדויות של גוגל, פייסבוק וטוויטר בסנאט מעידות על כך שהן כבר לא מסוגלות לשלוט בעצמן. פייסבוק נאלצה להודות שהיא לא יודעת, ולא יכולה לדעת, מי קונה מודעות באמצעותה ומה הוא עושה בהן. פרנקן ציין עוד שלחברות יש תמריץ מובנה להתעלם מהפרטיות של משתמשים: איסוף המידע הוא לא פעילות שולית עבורם, הוא המודל העסקי היחיד שלהן. פרנקן חזר על הסיסמה שכבר הושמעה על ידי מתנגדי פייסבוק בשנים האחרונות: אנחנו לא הלקוחות שלהם, אנחנו המוצר.

 

ניאו נאצי? סבבה, בוא למועדון שלנו

 

פייסבוק סופגת הרבה אש, פשוט משום שהיא הרשת החברתית הגדולה והמשפיעה ביותר. אבל היא לא לבד במשחק: לטוויטר, מתחרתה הקטנה, יש הרבה עוולות משלה. בסוף השבוע הודיעה הנהלת החברה שהיא מפסיקה את תכנית ה-verification - האימות שלה, שמעניק למשתמשים סימן V כחול שקובע אותם כלגיטימיים ואף מומלצים. הסיבה: משתמשים זועמים הבחינו בכך שג'ייסון קסלר קיבל הוא את תו האיכות המיוחל.

 

קסלר, אם התמזל מזלכם ואינכם יודעים מיהו, הוא ניאו נאצי פעיל בארה"ב. הוא המארגן של העצרת בשארלוטסוויל שבה התפרעו מאות ניאו נאצים, תקפו שורה של בני אדם ורצחו פעילה שהתנגדה להם. קסלר הצדיק את רציחתה של ה'תר האייר בכך שהיא היתה "קומוניסטית שמנה ומגעילה" ו"הקומוניסטים הרגו 94 מיליון. נראה שהגיע זמן נקם ושילם". הוא מחק את הציוצים הללו אחר כך, אבל, כמובן, מישהו כבר שמר תצלום מסך.

 

 

מפרגנת לרשעים. טוויטר מפרגנת לרשעים. טוויטר צילום: LEX VAN LIESHOUT

 

 

כך שלגלות שדווקא האיש הזה זוכה לסימן הווי הכחול הרגיז הרבה מאוד אנשים. טוויטר, כאמור, השעתה את התכנית והודיעה שהיא לא הובנה נכון: הסימון לא מעיד על איכות אלא על כך שטוויטר טרחה לברר שהאיש שמשתמש בחשבון הוא אכן מי שהוא מתיימר להיות ולא איזה בוט.

 

ויכול להיות שפה זה היה נגמר, אלמלא פרשת ג'ק פוסובייק. שוב, אם התמזל מזלכם לא לדעת מי זה, אשריכם. מדובר במי שהגה את תיאוריית הקונספירציה המופרכת המכונה Pizzagate, שבה נטען שהילרי קלינטון מפעילה רשת פדופילים מפיצריה באזור וושינגטון. זה נגמר בפסיכי עם נשק שהגיע למקום ופתח באש. בסוף השבוע נחשף פדופיל אמיתי לגמרי בשם רוג'ר מור, נוצרי מהזן המעורער שרץ כעת כמועמד רפובליקני לתפקיד סנאטור באלבמה; אישה ציינה שמור ביצע בה מעשים מגונים כשהיתה בת 14. בתגובה, פרסם פוסובייק את הפרטים של המתלוננת בטוויטר. שעדיין לא עשתה עם זה כלום. המטרה של הציוץ של פוסובייק, כמובן, היתה לשסות את העוקבים שלו במתלוננת, מה שקורה ברגעים אלה. ספק אם טוויטר תוכל להמשיך לטעון שהיא לא כלי לשיסוי והתקפה כל זמן שזה יימשך.

 

באבוד רשעים רינה

 

ונעבור לקצת חדשות חיוביות: בית משפט בבריטניה מצא, בפעם השניה, שהעובדים של אובר בבריטניה הם עובדים, ולא "קבלנים עצמאיים". הפסיקה השניה מגיעה בעקבות ערעור של אובר על הפסיקה המקורית, שבה נאמר שהטענה שלה "מגוחכת". פסק הדין קבע שעל אובר לשלם לעובדים שלה שכר מינימום ולממן את החופשות שלהם. באובר טענו שמודל עסקי שבו הם צריכים להתייחס לעובדים כמו לעובדים הוא לא כזה שיכול לאפשר את קיומה, שזה בערך כל מה שצריך לומר עליה.

 

כל זה קורה לאחר שבספטמבר האחרון, שללה רשות התעבורה של לונדון את הרשיון של אובר, משום שהיא לא עומדת בתנאים שחברות מוניות אחרות צריכות לעמוד בהן. הטענה של אובר שהיא בעצם לא חברת מוניות אלא "חברת טכנולוגיה" נדחתה, אם כי בפחות לעג מאשר בפסיקת בית הדין לעבודה.

 

 

משתמש אובר משתמש אובר

 

 

פרט לזכויות עובדים בסיסיות, יש עוד משהו שאובר לא יכולה להתמודד איתו: תחרות. מנכ"ל החברה החדש, דארה קוסרשאהי, אמר בסוף השבוע שהשוק האמריקאי – שוק הדגל של אובר – הוא לא רווחי עבורה, משום שליפט מנהלת בה תחרות נוקשה שם ועל כן היא לא יכולה לעשוק את הלקוחות. קוסרשאהי אמר עוד שבהתאם, אובר לא תהיה רווחית בחצי השנה הקרובה – לפחות. אז כדי שאובר תהיה רווחית, היא צריכה א. שוק של עובדים מנוצלים וב. שלא תהיה בו תחרות. האם ישנו אינטרס ציבורי לקיומה של חברה שאלו הם תנאי הקיום שלה?

 

קצרצרים

 

1. גוגל רוצה שתדעו כיצד להגן על החשבון שלכם מהתקפות סייבר, משום שהמשתמש הלא מודע הוא לרוב החוליה החלשה בשרשרת. כמו חברה רצינית שעובדת על סמך נתונים, היא בדקה אותם והגיעה למסקנה שהסכנה האמיתית היא שילוב של שתי חולשות: האחת, התקפות פישינג שנראות כמו הדבר האמיתי; השניה היא זליגה של מידע משתמשים דרך אתר שלישי. אם המייל שלך דלף יחד עם העובדה שיש לך חשבון בבנק מוכר, קל יחסית לבנות מייל פישינג שייראה אמין. הסיכון השלישי – התקנת קילוגר על המחשב שלך – מגיע למקום האחרון והמרוחק, עם 780,000 נתוני זהות שנגנבו; התקפות פישינג אחריות ל-12 מיליון מקרים; ודליפות מידע ענקיות (תודה שוב, יאהו!) לכ-3.3 מיליארד.

 

במקום הראשון: איך לא, פישינג במקום הראשון: איך לא, פישינג צילום: Tom's Hardware

 

 

2. פייסבוק הוציאה בסוף השבוע אפליקציה בשם Local. מה שזו עושה בחיים הוא להרוג את ילפ, חברת דירוג השירותים. לוקאל מציעה אותו שירות, ובעוד שילפ הוא שירות נישתי יחסית, פייסבוק תדחוף את לוקאל לכל המשתמשים שלה ותכריע את ילפ בכוח משקלה. בשלב מסוים, או שהמשקיעים יברחו מילפ – מי יתמוך בחברה שהמתחרה שלה היא פייסבוק? – או שמארק צוקרברג יציע לילפ הצעה שאי אפשר לסרב לה. ועוד חברה שהציעה שירותים עצמאיים תעבור מהעולם. ועוד מקים סטארט-אפ יבין את המסר: אין לך ולא יהיה לך עתיד עצמאי. התכונן למכור את עצמך לפייסבוק או שישברו אותך. 

 

3. לעמק הסיליקון יש בעיה ארוכת ימים של שוביניזם ומיזוגניה. אחת הבעיות שעמדו בפני נשים שרצו להתלונן על הטרדה היא הסכמי הסודיות, NDA בלעז: הללו כוללים לעתים קרובות סעיפי אי-השמצה, שאוסרים על העובד לשעבר לומר דברים רעים על החברה (כנראה שבפייסבוק שכחו להחתים את שון פארקר). על כל פנים, באזפיד שאלה חמש חברות טכנולוגיה האם הסכמי סודיות ימנעו תלונות על הטרדה אצלן. גוגל ענתה חד משמעית שההסכמים שלה לא אוסרים על כך ושהיא מעודדת את עובדיה להתלונן במקרה של הטרדה. באמזון נתנו תשובה דומה. מיקרוסופט שלחה תגובה חדה יותר: לא נסבול הטרדות מיניות, ולא נאפשר ל-NDA להפוך לכלי בידי מבצעי העוולה הזו. אפל שלחה תגובה מעורפלת שממנה משתמע שמי שחתמה על הסכם כזה מתבקשת לחפש את החברים שלה בבית משפט פדרלי, בעוד שאובר ענתה שאין סעיף הסכמי הסודיות שלה שאוסר על פרסום הטרדה או התקפה מינית.

 

4. מסתבר שיש קבוצה של אנשים עם יותר מדי זמן פינוי ורצון זדוני לזעזע ילדים: הם יוצרים סרטוני יוטיוב עם דמויות שמיועדות לילדים, שמתחיל סביר, אבל תוך זמן קצר גולש לאלימות ולמין. הסרטונים הללו עברו את האלגוריתמים של יוטיוב שמאשרים תוכן לילדים, כמו גם את הבוחנים של יוטיוב, שככל הנראה לא בדקו מעבר לכמה שניות. התופעה נחשפה בסוף השבוע וביוטיוב, מחו את הביצה מהפרצוף ואמרו שהם בודקים את הנהלים ויקשיחו אותם. עתידות: ידיעה כזו תופיע גם בנובמבר הבא.

 

 

 

5. ולסוג של חדשות טובות לסיום: פוארטו ריקו היא עדיין אזור אסון, יותר מחודש אחרי ההוריקן הארווי, אבל גוגל נחלצה לעזרה. בלוני ה-WiFi המפורסמים שלה, פרויקט Loon, חגים - טוב, עוגנים - בשמי פוארטו ריקו ומשפריצים פס רחב כלפי מטה. כתוצאה מכך אנשים יכולים ליצור קשר עם אנשים אחרים ולעתים מציל כמה אנשים. כל המציל נפש אחת, כנראה איננו נשיא ארה"ב.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x