הקברניט
האחות רייט, או: כך הומצאו טיל השיוט והמזל"ט
משפחת רייט כללה עוד נפשות מלבד ווילבור ואורוויל; כשיזם יצירתי במיוחד נדרש להמציא טורפדו מעופף, נקראה המשפחה לדגל והפיקה מטוס קטנטן וגאוני שנבנה מקרטון ועיסת נייר - והפך לסבא הנשכח של הטיסה האוטונומית
שלום, כאן הקברניט; מה הקשר בין האחים רייט ובין טילי השיוט והמזל"טים? ישנו קשר - ולא רק שהוא הרבה יותר ישיר משנהוג לחשוב, הוא גם קשור למשפחת רייט המורחבת, או יותר נכון - לאחות רייט.
- המטוסים גם כך מטיסים את עצמם; למה צריך טייס במטוס נוסעים?
- פיבי מ"חברים" צדקה: יש דבר כזה פלנג'י, והוא יכול להפיל מטוס
- אלוהים אדירים, למה תמיד כל כך קר במטוס?
כל ילד יודע שהאחים רייט המציאו את המטוס הראשון. אבל כל ילד טועה: ווילבר ואורוויל לא היו הראשונים שטסו באוויר; התואר הזה שייך לאחים ז'וזף וכריסטוף מונגולפיה, שטסו בכדור פורח בפריז ב-1783, מאה ועשרים שנה לפני האמריקאים.
המטוס הראשון של האחים רייט צילום: nps.gov
הראשון שטס בדאון היה אוטו ליליינטל הגרמני, ב-1891 וחלוץ הטיסה הממונעת היה קלמנט אדר, עם מטוס בעל מנוע קיטור. האחים רייט המציאו את החתיכה החסרה בפאזל המטוס הבטוח לטיסה: יכולת שליטה מלאה בכלי טיס, באמצעות סטיק שמזיז את הזנב ומדפי הכנפיים. את המטוס, אם כן, המציאו לפניהם אחרים.
אבל התואר האמיתי שלהם קצת יותר סקסי מ"חלוצי הטיסה הממונעת בשליטה מלאה": הם היו גם אלה שהכניסו את האדם למטוס ממונע ויציב - אבל גם הראשונים להוציא אותו משם.
סיפורנו מתחיל בפגישה שנערכה באמצע מלחמת העולם הראשונה, במשרדו של צ'ארלס קטרינג באוהיו. היה זה משרד גדול ומפואר: קטרינג היה איש עסקים, יזם, מהנדס וגאון - מין טוני סטארק שכזה; הוא זה שהמציא את הסטארטר החשמלי למנוע, את מקרר הפראון ועוד - וגם ידע להפוך אותם להרבה כסף עבור חברת דלקו שייסד ועבור ג'נרל אלקטריק, שניהל את המחקר בה.
צ'רלס קטרינג בסדנת העבודה שלו
אל משרדו של קטרינג נכנסו מספר גנרלים וחוקרים של הצבא, אנשים שלא הייתם מצפים לראות במשרד של איש עסקים כשמתחוללת מלחמה. הם פנו אליו וביקשו ממנו להמציא נשק חדש. נשק אווירי, שיוכל לפגוע במטרות מרחוק ולהיות גדול ומדויק יותר מפגז ארטילרי. "אז, אתם רוצים שאמציא טורפדו מעופף, כן"? שאל קטרינג, חייך וקיבל את האתגר.
הוא החליט לגייס לו צוות של גאונים. הראשון שהצטרף היה אלמר אמברוס ספרי, ממציא המצפן הג'ירוסקופי, שהופקד על תחום השליטה והבקרה של הכלי. אחריו הצטרפו עוד מהנדסים ופיזיקאים בולטים. אבל כדי לתכנן את הכנפיים והגוף, קטרינג רצה את הטובים ביותר: האחים רייט.
אבל הוא לא התכוון לאחים שאתם חושבים עליהם: ווילבר רייט מת ב-1912 ממחלת הטיפוס ואילו אורוויל היה טרוד בניהול חברת המטוסים שלו, תוך מחקר, פיתוח ומלחמת פטנטים ממושכת שניהל מול שחקנים באירופה ובארה"ב. כשפנה אליו קטרינג, התלהב רייט מהפרויקט ושמח להצטרף - ביחד עם אחותו, קת'רין רייט.
קת'רין רייט, יושבת לצד ווילבור באחד המטוסים הראשונים של האחים
קת'רין לא היתה מומחית בהנדסת מטוסים, היא היתה בכלל מורה בתיכון, שקנתה את עולמה כשהסתובבה עם אחיה ווילבור באירופה בעשור הראשון של המאה. היא היתה הרבה יותר חברותית, מקסימה ומתקשרת מצמד האחים - ועזרה להפוך אותם לסלבריטאים עולמיים ואת החברה שלהם ללהיט.
קת'רין ניהלה את הלו"ז של אורוויל שנים רבות ועם הזמן קיבלה יותר ויותר סמכויות בחברת המטוסים המשפחתית. כדי שיוכל אורוויל להצטרף לפרויקט של קטרינג, החלה קת'רין לנהל בפועל את משימותיו בחברה. בהמשך, גם סייעה לו להשיג את כל החומר המחקרי והתכנים שהצטרך כדי להמציא טורפדו מעופף.
מימין: ווילבור, קת'רין ואורוויל
כשהאחים רייט בתמונה, החל הפרויקט לתפוס תאוצה. התוצאה היתה כלי טיס מסוג חדש לגמרי שזכה לשם "החרק של קטרינג" (The Kettering Bug). הוא נראה כמטוס דו-כנפי, אך היה קטן כמכונית ממוצעת. כדי להבטיח ייצור המוני בזול, הוא נבנה מחומרים שיש לכם בבית: הגוף הורכב מעיסת נייר על שלדת עץ והכנפיים היו מקרטון. רק סביבת המנוע היתה ממתכת. הוא המריא על עגלה שנותרה על הקרקע; לא היה לו צורך בגלגלים.
החרק של קטרינג
העיצוב היה פשוט ויעיל: מנוע קטן וזול של 40 כוחות סוס הניע את החרק, כשג'ירוסקופים וברומטר מזהים סטיות ומיישרים אותו לכיוון המטרה. מנגנון פשוט ספר את סיבובי המנוע, כדי לדעת באיזה שלב לכבות אותו ולגלוש אל היעד.
ההתחלה, כצפוי, היתה קשה ומספר חרקים התרסקו. באחד המקרים, בו הגיעו הגנרלים לצפות בהתקדמות הפרויקט, איבד האווירון שליטה והסתחרר עד שהתרסק בקרבת הקהל, שנס על נפשו לכל עבר. אבל אורוויל רייט מצא עוד ועוד פתרונות יצירתיים, שהפכו את החרק לכלי יציב, בטוח ומוכן לייצור.
החרק של קטרינג, בשלבי הבנייה
בניסויי טיסה הצליח החרק לטוס כמעט 120 קילומטר כשהוא נושא ראש נפץ של 82 ק"ג - ולפגוע בקרבת המטרה (בדיוק דומה לשל פגז ארטילרי). קטרינג, ספרי ורייט המציאו את הפצצה המעופפת, "טיל השיוט" הראשון. המחיר: רק 400 דולר ליחידה. הצבא קפץ מאושר והזמין 20,000 חתיכות. אבל אז קרה משהו משמח בהרבה: השנה היתה 1918 והמלחמה נגמרה.
רק 50 יחידות נבנו, לפני שהצבא החליט לבטל את המימון לפרויקט. הגנרלים טענו שמדובר בכלי שאי אפשר לסמוך עליו, שעלול להתרסק על כוחות ידידותיים או ליפול בידי האויב. קטרינג חשק שיניים; הוא ידע שהאווירון שהמציא היה יציב ואמין. אבל הוא גם ידע שארצות הברית נכנסת למשבר כלכלי חדש ושלממשלה יש דברים חשובים יותר להוציא עליהם כסף. המיתון הכבד של שנות העשרים מנע המשך פיתוח של הפרויקט - ובמשך זמן מה נראה כאילו האנושות ויתרה על הטורפדו המעופף.
המטוס המיוחד, מוצג בסמית'סוניאן
בוקר אחד ב-1944, הופיע אווירון משונה מאוד בשמי בריטניה; הוא לא דמה לשום כלי שקדם לו, טס בקו ישר ואז צלל והתרסק על לונדון, כשבחרטומו פצצה בת 850 ק"ג. מישהו אימץ את הקונספט של קטרינג: גרמניה הנאצית, בפצצה המעופפת V1. על אף שהיה זה כלי מתקדם לאין שיעור מהחרק, הוא התבסס על אותו עיקרון: טיסה לכיוון המטרה, כשמנגנון מכני אומד את המרחק ומכבה את המנוע.
הטורפדו המעופף, גרסת גרמניה הנאצית
מאז, הפך הטורפדו המעופף לכלי בעל מנגנון הנחייה משלו, מה שידוע כיום כטיל שיוט; וגם הוא וגם המזל"ט קיימים בכל צבא שמכבד את עצמו. ושניהם נולדו בפרויקט שקטרינג הוביל, אורוויל עיצב וקת'רין איפשרה. וכך, הפכו האחים רייט לאלו שגם הכניסו וגם הוציאו את האדם מן המטוס. טיסה נעימה!
