$
דו"ח טכנולוגי

דו"ח טכנולוגי

מועמד מנצ'ורי? פרשת ההאקרים הרוסים רחוקה מסיום

האם רוסיה ניסתה להביא לבחירת טראמפ, הציוצים של הנשיא הנבחר ממשיכים לאתגר את טוויטר, וסדנאות היזע של אובר

יוסי גורביץ 14:4911.12.16

האיש שלנו בבית הלבן 

ה-CIA זרק פצצה בסוף השבוע, כשהודיע שלהערכתו המודיעין הרוסי פעל לבחירתו של דונלד טראמפ. על פי ההערכות של ה-CIA, הרוסים פרצו הן למערכות המחשב של הדמוקרטים הן לאלה של הרפובליקנים – אבל פרסמו רק את המידע שמצאו אצל הדמוקרטים במטרה להכפיש אותם.

 

אובמה וטראמפ. הראשון חוקר, השני מאשים אובמה וטראמפ. הראשון חוקר, השני מאשים צילום: איי פי, אי פי איי

 

טראמפ הגיב בסגנון האופייני לו: הוא תקף את ה-CIA וציין שזה הארגון שטען שלסדאם חוסיין יש נשק להשמדה המונית. מה שנכון. במקביל, הוא מינה בכיר בחברת אקסון שזכה לעיטור מפוטין כמועמדו לתפקיד מזכיר המדינה.

 

הנשיא המכהן אובמה הורה לכל שירותי המודיעין האמריקאיםלהכין הערכה מזורזת בשאלה האם הרוסים התערבו בבחירות בארה"ב ולהגיש לו אותה לפני שיסיים את תפקידו. ההערכה הזו צפויה להתפרסם קודם להשבעתו של טראמפ, מה שהולך להיות חגיגה בפני עצמה.

 

אבל זה לא נעצר שם: הנרי ריד, המנהיג היוצא של הדמוקרטים בסנאט, תקף ישירות את ראש ה-FBI, ג'יימס קומי, וקרא להתפטרותו. ריד ציטט את המסמך של ה-CIA, שמצא שהמודיעין הרוסי העביר את המיילים הדמוקרטיים לוויקיליקס, וציין שקומי היה מודע לכך אבל סירב בעקשנות לדבר על הקשר בין המודיעין הרוסי ובין הקמפיין של טראמפ. ריד השווה בין קומי ובין ראש ה-FBI הידוע לשמצה אדגר ג'יי הובר, וקרא להתפטרותו של קומי.

 

הבעיה היא לא רק אמריקאית: באירופה שואלים עכשיו האם היתה מעורבות רוסית בקמפיין הברקזיט, והאם המודיעין הרוסי לא עסוק עכשיו בהכנות לשיבוש הבחירות בצרפת ובגרמניה. מרקל כבר האשימה במרומז את המודיעין הרוסי במעורבות בבחירות בארצה, ועכשיו מגיע ראש המודיעין הבריטי, אלכס יאנגר – ראש ה-MI6 – ואומר שבריטניה והדמוקרטיות האחרות באיחוד האירופי ניצבות בפני "איום מהותי" מצד "מדינות עוינות" שמפעילות מתקפות סייבר, תעמולה ו"חתירה תחת ההליך הדמוקרטי".

 

יאנגר לא אמר מיהן "המדינות העוינות", אבל הוא גם לא היה צריך. לראשונה מאז הפלישה הסובייטית לפראג ב-1968, רוסיה ניצבת בראש גוש בינלאומי. אם אז, האליטות היו המפלגות הקומוניסטיות למיניהן, הפעם זה הימין הקיצוני שרואה ברוסיה את המנהיגה שלו. נועם שיזף ציין יפה בטוויטר הבוקר שנוצרו שני סוגים של אינטרנציונלים: ליברלים מזדהים זה עם זה, היכן שלא יהיו, והימין מזדהה עם הימין הקיצוני ומשתף פעולה עם רוסיה. אנשים רואים את האויב העיקרי כתושבי המדינות שלהם, לא המדינה הרצחנית בהיסטוריה מעולם לא הועילה לשום מדינה אחרת.

 

האיום המהותי עליו דיבר יאנגר הוא לא רק פעולות האקינג; הוא עצם ערעור הבסיס הדמוקרטי על ידי היכולת לפברק סיפורים ולקדם אותם בכל הכוח. אם יש מרכיב מהותי בתרבות הפוליטית הרוסית, זו הפרנויה ותפיסת המזימות – ומסתבר שבניגוד לכל דבר אחר, לסחורה הרוסית הזו דווקא יש יופי של קונים במערב.

 

להריח את הקפה, טוויטר

לפני כשבועיים אמרו בטוויטר שאם הנשיא טראמפ יפר את הכללים של השירות, הם לא יהססו לחסום אותו. נראה שמאז טראמפ מנסה לאתגר את טוויטר בנושא הזה.

לפני כמה ימים, מנהיג איגוד עובדים של חברה שטראמפ התערב בעניינה, צ'אק ג'ונס מחברת Carrier, סתר בפומבי את הנתונים שמסר טראמפ וציין שמספר האנשים שצפויים להיות מפוטרים גבוה משמעותית יותר מזה שציין הנשיא הנבחר. בתגובה, טראמפ יצא להתקפה חריפה נגדו בטוויטר. זמן קצר לאחר מכן, החלו לזרום אליו האיומים הרגילים של הימין הקיצוני.

 

טראמפ. משתמש בחשבון הטוויטר כבנשק טראמפ. משתמש בחשבון הטוויטר כבנשק צילום: איי אף פי

 

טראמפ, בקצרה, הפך מזמן לבריון הסייבר החזק בעולם. ביולי, מחקה טוויטר את החשבון של טרול ימני ידוע בשם מילו יאנופולוס, לאחר שזה ארגן אספסוף מקוון נגד השחקנית השחורה לזלי ג'ונס. בטוויטר אמרו אז שיש הבדל בין חופש ביטוי ובין ארגון לינץ'. מה ביחס לטראמפ?

 

מגין קלי, עיתונאית פוקס, כותבת בספרה החדש שטראמפ איים עליה לשסות בה את "חשבון הטוויטר היפהפה שלו" ואחר כך אכן עשה זאת – והיא קיבלה את איומי המוות הרגילים, ובהיותה אישה שטראמפ התייחס באופן מבזה למיניותה, גם את איומי האונס. איפה עובר הגבול? בטוויטר שומרים בינתיים על שתיקה.

 

צריך להיות כנראה סוג של בוק כדי לשאול האם ציוציו של טראמפ ראויים לכיסוי עיתונאי, אבל התקשורת האמריקאית התפלשה בשאלה הזו מהרגע שנבחר. התשובה היא "כן" מהדהד. טראמפ לא ערך מסיבת עיתונאים מאז שנבחר. טוויטר הוא ערוץ התקשורת המרכזי שלו. אי אפשר להתעלם ממנו – ואי אפשר לדווח עליו בלי להכניס אותו לפרופורציות, כמו לציין כמה שקרים יש בכל ציוץ.

 

סדנאות יזע

ועדה של הפרלמנט הבריטי פרסמה דו"ח שממנו עולה שאובר מפעילה סדנאות יזע בעולם הראשון. ספציפית, בבריטניה. ושהיא מעסיקה בסדנאות הללו את הנהגים שלה.

 

אובר בלונדון אובר בלונדון צילום: רויטרס

 

על פי הממצאים, רבים מנהגי אובר עובדים מספר מטורף של שעות, לעתים 70 שעות בשבוע, אבל לא מצליחים להביא בסוף החודש אפילו שכר מינימום. הדו"ח מצא שההתנהלות של אובר מזכירה את ההתנהלות הוויקטוריאנית ביחס לדיני עבודה: "ההכנסות מספיקות בקושי לקיום העובד, בעוד שמספר שעות העבודה הפכו את חיי העובד לתקופות של עמל בלתי פוסק; ותנאי העבודה פוגעים בבריאות העובדים ומסכנים את הציבור".

 

הדו"ח דקר, שוב, את הבועה שניפחה אובר, כביכול העובדים שלה הם "קבלנים עצמאיים": בפועל, הוא מוצא, אובר קובעת את היכולת שלהם לעבוד, היא מעלה מדי פעם את העמלה שהיא גובה מהם באופן חד צדדי, מקצצת את השכר שהם יכולים לגבות, ונועלת אותם מהשירות אם הם מסרבים ליותר מדי נסיעות. יחד עם העלות של הרכב – שהיא חלק מהדרישות של אובר – נוצר כאן מצב של העדר תשלום כרוני והעדר בטחון עבודה.

 

מה שמעלה את השאלה, בהינתן שהפרות של חוקי העבודה הן עבירות פליליות היום, למה המנהלים של אובר בבריטניה לא מגיעים לתאי המעצר.

 

קצרצרים

 

1. אחחח, האינטרנט של החפצים: בעליהם של אלפי מדפסות של אפסון נחרדו לגלות לאחרונה שהמדפסות נכנסו ללולאה אינסופית של אתחול ואתחול מחדש. הסיבה, התחוור במהירות, היא העובדה שכל המדפסות מחוברות לרשת. גוגל שינתה את ה-API שלה, והמדפסות – שאמורות להיות מסוגלות להדפיס משירותי הענן של גוגל – לא התמודדו טוב עם שינוי הקוד הזה. זו רמת התכנות של חיבור של חפצים לרשת, ואפסון היא חברה גדולה ומוכרת. מה הסיכוי שהטוסטר התבוני שלכם של חברת שקרכלשהו משנז'ן יגיב טוב יותר? לא משהו, אלא אם כמובן הוא יהיה בדיוק עסוק בזהות הסמויה שלו – חייל בצבא הסתרים של איזה בוטנט.

 

 צילום: בלומברג

 

2. ותיקי האינטרנט זוכרים את PGP, Pretty Good Privacy, ההצפנה הראשונה להמונים של פיל צימרמן מתחילת שנות ה-90. הם זוכרים איך התוכנה הכניסה את ה-FBI לחרדות, איך היא ניסתה לאסור עליה ולאסור את צימרמן, איך היא הכריזה ש-PGP תאפשר לפושעים "להיעלם מהרדאר" שלה וחזתה עתיד אפל שבו המוני פושעים מגחכים יעשו מה שבא להם בזמן שהם מקלידים סיסמאות מטורפות באורכן עם חוויית משתמש שהיתה גורמת לבוגר מלחמת ויאטנם להתקף PTSD. כן, היינו בסרט הזה בעבר. והבעיה של PGP היתה חוסר ידידותיות למשתמש ורף ידע גבוה מאוד. הפעלתי אותה בשנות ה-90 בזמן שאני מקלל את יומי, את שבועי ומתחרט כל רגע על הירידה מהעצים וברגעים קשים במיוחד גם על היציאה מהמים. אחד מחלוצי PGP נכנע גם הוא, והוא אומר שהוא עובר לסיגנל, כמו כולם. סיגנל מאפשרת לאנשים נורמליים להצפין את המסרים שלהם, בעידן שמצריך הצפנה כזו, רק בלי כל מעגל הייסורים הנלווה. תודה, פיל צימרמן: לימדת אותנו למה הצפנה חשובה ואיך עושים אותה. עיצוב, מצד שני, היה פחות הקטע שלך, וזה בסדר.

 

3. אובר הוציאה כללים למשתמש, שהפרה שלהם יכולה להביא לכך שהוא יאבד את זכותו להשתמש בשירותים שלה. רוב הכללים הגיוניים ודי מובנים מאליהם: הגע בזמן, כבד את הנהג, אל תפלוש למרחב האישי שלו, אל תלכלך את הרכב. אובר גם מגלה חוסר סובלנות כלפי הקאה ברכב, אבל רק בתנאי שאתה שיכור. כמו כן, וכאן רואים שהמדיניות הזו נכתבה בארה"ב, חל איסור חמור על כניסה לרכב עם נשק.  
בטל שלח
    לכל התגובות
    x