דו"ח טכנולוגי
הטרול בלשכת הנשיא
העולם שואל את עצמו האם נשיא רואנדה הוא טרול או שאולי הוא רק מעסיק אחד, הבחירה בין בין אסאנג' לסנודן ברורה לכולם, וה-NSA משתלטת על בוטנטים למטרות פשיעה
דרגת הטרלה: נשיא
טוויטריסטים שמתעניינים ברואנדה – קבוצה קטנה אבל יחסית איכותית של אנשים – למדו לדפוק את הראש בקיר כאשר ריצ'רד גולדסטון הרים את ראשו המכוער. לא, לא השופט שהיה חלק מוועדת האמת והפיוס של דרום אפריקה, שחקר את פשעי המלחמה ברואנדה ואת ישראל והחמאס, אלא סתם טרול מעיק ופעיל בטוויטר, עם נטיה לשנאת נשים ובני אדם בכלל.
האם נמצא הטרול הבכיר בעולם, והוכחה שטרולים ופוליטיקאים הם סאדיסטיים? צילום: בלומברג את נשיא דרום אפריקה הוא הגדיר "שחור מפגר," הוא תקף את האו"ם ואת האיחוד האפריקאי – קשה להאשים אותו בנקודה הזו – ובאופן כללי הפך את עצמו למטרד, כמקובל בקרב בני מינו. בבוקר נאה אחד בשבוע שעבר, לעיתונאי זר נמאס מהיחס הזה. הוא פנה לגולדסטון וביקש ממנו להפסיק עם ההערות הגזעניות והמיזוגניות, והציע לשוחח איתו אישית או לשלוח לו מייל כדי להסביר כמה זה מעיק.
להפתעתו, הציוץ החוזר – שאמר "לך על זה, גיבור, עוד לא ראיתי מייל ולא שמעתי את הטלפון שלי מצלצל" – הגיע לא מהחשבון של גולדסטון, אלא מזה של פול קגאמה, נשיא רואנדה. אחרי שהוא בדק את הנושא שוב, ניסה העיתונאי לברר עם לשכת קגאמה מה לעזאזל קרה פה.
זמן קצר לאחר מכן, החשבון של "גולדסטון" נמחק לבלי שוב. בלשכתו של קגאמה מסרו בתגובה שהחשבון של "גולדסטון" הופעל על ידי עובד זוטר של הלשכה, שהיתה לו גישה גם לחשבון הרשמי של הנשיא. לדבריהם, העובד ננזף. מעבר לזה, הם לא היו מוכנים לומר יותר.
הנושא מביך למדי לנשיא. החשבון של גולדסטון תמך בעקביות במרד של ה-M23 ברפובליקה הדמוקרטית של הקונגו – מרד שמבוצע על ידי קבוצה שנחשבת למקורבת למשטר הטוטסי ברואנדה. קגאמה מצידו הכחיש לאורך השנים בעקשנות שהוא תומך ב-M23.
מבלי להכנס לפוליטיקה (?) המסובכת למדי של קונגו ומלחמת העולם האפריקאית, יריביו של קגאמה מנצלים כעת את הציוצים של "גולדסטון" כדי לטעון שהם מבטאים בעצם את עמדתו של קגאמה. הוא מצידו מכחיש בתוקף ואומר שהדעות של הטרול לא מייצגות אותו. חתיכת כאב ראש, שיכול היה להפתר אם הלשכה היתה חושפת את הטרול ומפטרת אותו, משהו שעד כה היא נמנעה מלעשות.
כנראה שלא על זה חשבו כשהמציאו את המושג "דיפלומטיית טוויטר."
הגיבור והרברבן
בין הנואמים מרחוק בכנס SXSW, היו שניים משכו תשומת לב: המדליפים אדוארד סנודן וג'וליאן אסאנג'. סנודן דיבר מרוסיה, והצליל של קולו היה מלווה בהד משונה – בין השאר משום שהקול שלו עבר דרך שבעה שרתי פרוקסי שונים. המנחה ציין את העובדה הזו כדי להזכיר עד כמה טכנולוגיית ההצפנה מפגרת אחרי שאר הטכנולוגיה שלה הורגלנו. אסאנג', כהרגלו, דיבר ממקום הגלות שבחר לעצמו: שגרירות אקוואדור בלונדון.
אדוארד סנודן. פחות ילדותי מאסאנג' צילום: רויטרס ואיזה הבדל היה בין השניים. סנודן היה קצר, מדויק, פרקטי; אסאנג' משתפך, היסטרי, וגרנדיוזי. וההבדל הזה מייצג היטב את ההבדל בין שני האנשים שהפכו לסמלים להתנגדות למדינת המעקב. המידע של סנודן מדוד, מדויק, חושף פשעים ספציפיים, ונשען על כל כך הרבה עובדות, שהצד השני לא יכול לנהל הגנה יעילה – בין השאר משום שהוא לא יודע מה מהדברים שהוא מתעקש עליהם היום ייחשפו כשקר מחר.
מצד שני, וויקיליקס לא פרסמו שום דבר חשוב כבר שלוש שנים – וגם את מה שהם פרסמו, הם לא פרסמו נכון. עד היום, החומר הזה לא עבר עריכה. יש שם מאות אלפי שדרים, ואף אחד לא מיין אותם לפי מדינה ולא הציב כל אחד מהשדרים בקונספט הנכון שלו. פה ושם היו חשיפות – למשל, שארגון הישראלי שורת הדין הופעל בשעתו על ידי ממשלת ישראל – אבל אלו היו חשיפות של פעילים, לא של אנשי וויקיליקס.
וויקיליקס הפכה, בשלב מוקדם יחסית, לכת האישיות של ג'וליאן אסאנג'. סנודן הצליח עד כה להמנע מליצור לעצמו כת אישיות, למרות שיש לו סיבות הרבה יותר מוצלחות לטפח כזו. הוא גם, נזכיר שוב, הצליח שלא להפוך לחשוד בשני מקרי אונס. בניגוד לאסאנג'.
לאורך כל השיחה, אסאנג' התייחס שוב ושוב לסנודן כאל הצעיר שבחבורה, ניסה לגמד אותו ולהכניס אותו תחת צילו. סנודן לא התייחס לאסאנג'. שוב, רואים מי המבוגר ומי נשאר ילד.
ונקנח בידיעת סנודן נוספת.
בוטנטים? יופי של הזדמנות
מסמכים חדשים שהדולפו על ידי סנודן חושפים עוד מהלכים של ארגון הפשיעה הממומן ביותר בעולם, ה-NSA. לסוכנות יש שיטות אוטומטיות ליצירת דופקה, והיא משתמשת בהן כדי לשתול דופקות במיליוני מחשבים ברחבי העולם. אם זה לא היה ברור: אין מיליוני טרוריסטים בעולם. המספר המופלג ביותר הוא כמה עשרות אלפים. המטרות של ה-NSA, בניגוד להצהרותיה, הן לא רק טרוריסטים ולא רק אנשים שמסכנים את הבטחון הלאומי של ארה"ב.
הריגלת, גנבת, עקבת, פרצת וגם ירשת? כנראה שכן בין התרגילים המכוערים החדשים שנחשפו, ושצריכים להביא למארק צוקרברג ספציפית את הסעיף, עולה העובדה שבמשך זמן ניכר ה-NSA הפעילה שרת שהתחזה לשרת פייסבוק, כדי לשתות מידע ממחשבים ולשתול בהם דופקה שיכולה להפעיל את המיקרופון והמצלמה של המחשב מרחוק כדי להקליט את המשתמש. כיף.
אבל השיא, ככל הנראה, הוא השימוש שעשתה ה-NSA בבוטנטים. הללו הם דופקות-על, שמשתלטות על מספר גדול של מחשבים וגורמות להם לציית להנחיות שמגיעות ממחשב-האם. בדרך כלל הם מיועדים לביצוע מעשי פשע כגון גניבת זהות או גניבת פרטי אשראי, ובמקרים אחרים כדי לבצע התקפות DDoS. אלה כלים של פושעים מקצועיים.
עכשיו אנחנו למדים שה-NSA השתלטה על כמה בוטנטים והכווינה אותם לצרכיה. היא עשתה זאת כדי לאסוף מידע מהמחשבים שנפגעו מהבוטנט, בעיקר, אבל שמרה לעצמה את הזכות לשלוח למחשבים הנגועים הוראות משלה. כל זה קורה בזמן שזרועות אחרות של ממשלת ארה"ב הכריזו מלחמת חורמה על בוטנטים. כלומר, מצד אחד משלם המסים האמריקאי משקיע הון כדי להלחם בתופעה, ומצד שני הוא מממן אותה. הראש מתפוצץ, ובלי סנודן לא היינו מודעים לכך כלל.
קצרצרים
1. מבזק ממעבדתו של ד"ר נו "שיט" שרלוק: מחקר מגלה שאם אתה מגיע לידיעה חדשותית מפייסבוק, אתה הרבה פחות מרוכז בה. המחקר העלה שאם המשתמש מגיע לאתר חדשות מפייסבוק, הוא מבלה בו הרבה פחות זמן – שתי דקות לעומת חמש דקות – מאשר אם היה מגיע אל האתר בכוחות עצמו. זה לא צריך להפתיע: אחרי הכל, המשתמש הגיע אל הידיעה מפייסבוק. תשומת הלב שלו כבר מוסחת, והוא ממילא נמצא בבדיקת הפיד שלו. לידיעת אתרי חדשות שחושבים שוויראליות תציל אותם. היא לא. היא תסייע לפייסבוק, לא להם.
2. המנהג העליז של חברות הענק בארה"ב לבזוז את קופת הציבור על ידי צבירת רווחי עתק בחו"ל ואז לסרב להשיב אותם הביתה כדי לשלם מסים ממשיך לתפוס תשומת לב עוינת. בסנאט האמריקאי שמו לב לתרגיל חצוף במיוחד של עמק הסיליקון: הם קונים בכסף שהם לא מביאים הביתה אגרות חוב של ארה"ב, ומקבלים על הכסף שעליו הם לא משלמים מס גם ריבית מממשלת ארה"ב. חברות הענק האמריקאיות מחזיקות בכ-124 מיליארדים באגרות חוב. הריבית שהם מקבלים עליהן, אגב, פטורה ממס. כיף להיות תאגיד.
3. שוק הסמארטפונים הרווי צפוי בקרוב לקבל כמה מכשירים חדשים, שיתבלטו מול שאר הקהל בנקודת מכירה אחת: הם יריצו את מערכת ההפעלה אובונטו, גרסה פופולרית של לינוקס. מייסד חברת קנוניקל, מארק שאטלוורת', אמר כי המכשירים יימכרו בטווח מחירים של בין 200 עד 400 דולר. לא סביר שהמכשירים יימכרו בארה"ב על ידי ספקיות הסלולר, אבל שני מכשירים לפחות אמורים להגיע לשוק במהלך 2014. אם אתם חושבים שבלינוקס זה לא יכול לקרות, אולי אלה הגרוטאות בשבילכם. בהצלחה עם האפליקציות.
4. הרומן של מייסד גוגל, סרגיי ברין, עם אמנדה רוזנברג, אחת מעובדות גוגל הכפופות לו, שב ועולה לכותרות. כמקובל בדיווחים על עמק הסילי-קון, הכתבה שמה דגש על כך שברין הוא משתמש כבד בגוגל גלאס ושאהובתו – שעבורה נטש ברין את אשתו ואם ילדיו – מנהלת את חטיבת הגלאס של גוגל. כמעט ואין אף מילה על כך שבוס שמקיים יחסי מין עם עובדת ומנצל לרעה את כוחו במידה שקשה לתאר. אתם יודעים, העשירים הם לא כמונו.
במידה ותהיתם כמה קנדי קראש קשה - אז הנה התשובה המתמטית 5. מתמטיקאי בחן במשך שעות ארוכות את המשחק קנדי קראש – לצרכים מדעיים, כמובן – והגיע למסקנה שהמשחק נכנס להגדרה המתמטית של NP-Hard, קרי מסובכת ברמות שהכותב הנוכחי, שנאלץ להשלים את הבגרות שלו במתמטיקה בבחינה אקסטרנית, לא מסוגל אפילו לתפוס קונספטואלית. הצד החיובי של זה הוא שהמתמטיקאי מעריך שכמות השעות הבלתי נתפסת שבני אדם משקיעים במשחק הזה עשויה, עם הזמן, לסייע למין האנושי לפתור בעיות מתמטיות אחרות ברמה הזו. אחרים מביעים ספקנות.
