$
דו"ח טכנולוגי

דו"ח טכנולוגי: הלינק שמקשר לתביעת דיבה

השופטים בקנדה יכריעו האם אתרים אחראים לתוכן העמודים שאליהם הם מקשרים, זוכה פרס נובל לספרות נגד השפעת הרשת, למה משחקי מחשב חשובים, ורשיון התוכנה הגנוב שהגיע ל-200 מדינות, כולל הוותיקן

יוסי גורביץ 13:1007.12.10

לפתוח את הוצאת הדיבה בחלון חדש?

 

האם כאשר אתם מקשרים למאמר או פוסט כלשהו, אתם חושפים את עצמכם לתביעת דיבה בגלל התוכן שמופיע בעמוד המקושר? זו הסוגיה שבה מתחבט כעת בית המשפט העליון של קנדה. בהתחשב בכך שקנדה היא מדינה שחוקיה שאובים מבריטניה, ושחוקי הדיבה הישראלים נשענים על פקודה מימי המנדט, בהחלט יכולה להיות לכך השפעה גם על האופן שבו תתנהל הרשת הישראלית.

 

מעשה שהיה כך היה: איש עסקים מוונקובר בשם ווין קרוקס ניהל מאבק משפטי נגד עובד לשעבר שלו, ברנש בשם מייק פילינג, שפירסם כמה מאמרים נגדו שלעגו לשמו (Crook משמעו "עקום", והשימוש הרווח במילה הוא "נוכל"). ג'ון ניוטון, שכותב על תרבות רשת ושיתוף קבצים, חיבר מאמר על הנושא, וקישר בתוכו למאמרים של פילינג. קרוקס האשים אותו בכך שהוא שותף להוצאת דיבה בעצם ההפניה למאמרים של עובדו לשעבר, ודרש ממנו להסיר את הקישורים. ניוטון סירב. קרוקס תבע.

 

לטענת קרוקס, באמצעות הקישור למאמרים העוינים, ניוטון הפך ל"מפרסם" שלהם, ועל כן דינו כדין אדם המפרסם לשון הרע. על פניו מדובר בקשקוש – אבל לא תמיד. למשל, קבע אחד השופטים בערכאה נמוכה יותר, אם אדם מקשר למאמר שיש בו הוצאת דיבה וטוען שהוא מכיל את האמת, הוא בהחלט שותף להוצאת דיבה. הרבה מאוד תלוי באופן שבו מנוסח הקישור.

 

אם ניוטון יפסיד (והוא משוכנע שזה לא יקרה), אז יהיה פתאום הרבה יותר מסובך לפרסם קישורים. אחרי הכל, לעולם אין לדעת אם הטקסט שקישרת אליו יוצג מתישהו בבית משפט כטקסט שהוציא את דיבתו של מישהו. כולם יצטרכו להיות הרבה, הרבה יותר זהירים, עד שהדבר היחיד שיהיה בטוח לקשר אליו יהיו סרטונים שכוללים חיות חמודות, בתקווה שאף חתלתול לא יחליט לפתוח פה על הבעלים שלו.

 

האם בעתיד נוכל לקשר רק לסרטונים נחמדים ביוטיוב? האם בעתיד נוכל לקשר רק לסרטונים נחמדים ביוטיוב? צילום מסך: youtube.com

 

תוכנה גנובה אחת, 200 מדינות 

 

יום אחד גילתה חברת האבטחה Avast – שמה הוא קריאה בלשון הצי, שמשמעה "עצור!" – שאחד מרשיונות התוכנה שלה נגנב. אז ב-Avast עצרו הכל והחליטו לעקוב אחריו. שנה וחצי אחר כך, יש תוצאות. המצב עגום.

 

התוכנה נרכשה על ידי חברה בת 14 עובדים. משם היא דלפה לאתרי P2P, והחלה את מסעה המסחרר ברחבי העולם. במהלך אותם 18 חודשים, הורידו אותה משתמשים ב-200 מדינות – יותר מדינות משיש באו"ם. התוכנה הגיעה, תאמינו או לא, גם לשני מחשבים בוותיקן. ידעתי שכמרים קתוליים חשודים בפדופיליה, אבל גניבת תוכנה? לאן העולם מתדרדר?

 

בסך הכל, 774,651 משתמשים גנבו את התוכנה. בסופו של דבר, אוואסט הפסיקה את החגיגה ושלחה הודעות לכל המחשבים שהשתמשו בתוכנה ללא רשיון, תוך הזמנה מנומסת לרכוש את התוכנה החוקית או להשתמש בגרסה החינמית. היו מעטים, נמסר, שאשכרה בחרו לשלם לה.

 

הגיימר המאושר

 

המשחק והצחוק, אומרים פסיכולוגים, הם מה שמבדיל את האדם מחיות אחרות. משחקים, במיוחד משחקי מחשב, הופכים בשנים האחרונות לחלק מרכזי יותר בחיים. יש מי שמתאר את התופעה כהתמכרות. לא כולם מסכימים.

 

חוקר אחד מציין שגיימרים הם "מעורבים, מפוקסים ומאושרים", ותוהה אם אפשר לומר את זה על 10% מכוח העבודה – למרות שחלק ניכר ממשחקי המחשב דווקא כוללים פעילות שמזכירה את מקום העבודה, קרי רביצה מול מחשב, קבלת מידע ממנו, וגרירת חפצים על מסך. בניגוד לעבודה, עם זאת, התגובה לפעולה היא כמעט תמיד מיידית.

 

חוקרים מצאו שמשחקים מאפשרים לשחקנים להרגיש תחושות שספורטאים ומוזיקאים מגיעים אליהן – אבל בלי שנים של אימונים. הם גילו הפגנת שמחה ייחודית בקרב שחקנים – Fiero הם קוראים לה, "גאווה" באיטלקית. הגיימרים נוטים להרים את ידיהם בתחושת ניצחון אחרי הצלחות במשחק. זה לא קורה הרבה באופן ספייס. תחושה מעניינת אחרת היא שמשחקים, לעיתים קרובות, ממירים את תחושת הכשלון בתחושה של "עוד לא הצלחתי", שגורמת לשחקן לשוב ולנסות.

 

מומחים אחרים סבורים שיש לרתום את התחושות הללו כדי לשפר את המין האנושי: הם חשבו, למשל, על משחק שבו המשתתפים צריכים להיות נחמדים לזרים רנדומליים ברחוב, או לנסות לפתור חידות שיענו על שאלות מדעיות. נו, עכשיו הם רק צריכים שמישהו יקנה את זה. 

 

כמו ספורטאים, גם לגיימרים יש "תחושת ניצחון" כמו ספורטאים, גם לגיימרים יש "תחושת ניצחון" צילום מסך

 

מתעסקים בשטויות

 

זוכה פרס נובל לספרות, מריו ורגאס יוסא, יצא בהתקפה חריפה על תרבות המידע, וטען שהיא פוגעת בעומק החשיבה של אנשים ושהיא הופכת להיות בעיה אקוטית של התרבות האנושית. ורגאס יוסא אמר את הדברים בשטוקהולם, לשם הגיע כדי לקבל פרס נובל.

 

"אני חושב שהמהפכה האודיו-ויזואלית, שהיא דבר פנטסטי מנקודת מבט טכנולוגית, הציגה לנו את הרעיון שהמטרה העיקרית של התרבות היא בידור", אמר ורגאס יוסא, "ודאי שתרבות היא גם בידור, אבל אם היא רק בידור, התוצאה היא היעלמותו של החזון לטווח הארוך והיכולת להתעסק באופן עמוק בשאלות בסיסיות. ואני חושב שזו בעיה גדולה, גדולה מאוד".

ליידי גאגא. כמה סיקור תקשורתי היא היתה מקבלת לפני 70 שנה? ליידי גאגא. כמה סיקור תקשורתי היא היתה מקבלת לפני 70 שנה? צילום: בלומברג

 

בידור, כמובן, תמיד היה איתנו. גם תופעת הסגידה למפורסתמים היא לא דבר חדש: שאלו את גיבורי הספורט של העולם העתיק, שהיו ידוענים לכל דבר. בחלק מהמקרים, אנחנו יודעים אפילו את שמות סוסיהם. אבל הבידור והמפורסתמים מעולם לא נטלו חלק מרכזי כל כך בתרבות ובתקשורת: רק לפני שלושה דורות שחקנים (ובמיוחד שחקניות) נתפסו כעומדים מדרגה אחת, מבחינה חברתית, מעל זו של זונות. אחרי הכל תפקידו של השחקן, כמו זה של זונה, הוא לזייף רגשות. המחוקק היווני סולון חשד ששקרים פומביים כאלה, כאשר הציבור סוגד להם, ירגילו את הציבור גם לקבל בהערכה שקרנים אחרים. פוליטיקאים, למשל.

 

הבעיה שאנחנו חווים כיום, עם זאת, שונה מאלו של דורות קודמים, אפילו מזה של דור הטלוויזיה: התפוגגותו של "מעגל החדשות". פעם, כשהיו עיתוני דפוס ושידורי רדיו ותוכניות טלוויזיה, היה זמן ברור שבו שודרו חדשות: בין שעות הבוקר לשעות הערב. להוציא חדשות מתפרצות – רצח נשיא, רעידת אדמה – שאליהם התייחסו במהדורות מיוחדות, לכולם היה ברור מתי זה מתחיל ומתי זה נגמר. היתה כמות סופית, יחסית, של תוכן שהיה צריך לספק.

 

לא עוד. התרבות גלובלית עכשיו. הרשת היא אמצעי צריכת תרבות וחדשות מרכזי. היא פעילה כל הזמן. בכל רגע נתון איזה בלוגר יכול לחשוף פרשת שחיתות שאף אחד לא ידע עליה, ושעות העבודה שלו לא דומות בכלל לזה של מקביליו מהדורות הקודמים. אז כל כלי התקשורת צריכים להיות זמינים, ולייצר תוכן, כל הזמן.

 

העניין הוא שבהרבה מקרים אין מה לייצר. אחרי הכל, יש מעט מאוד חדשות אמיתיות, קריטיות. אז פונים אל הידוענים, ובעיקר פונים אל הרגש ואל הבידור: אחרי הכל, בידור הוא זול להפקה. וחברה שמופעלת כמעט אך ורק על ידי הרגש הופכת במהירות לחברה אי-רציונלית.

 

והצרה הכי גדולה במצב הזה? היא מערערת את הנחות היסוד שלנו על הצורה שבה חברה צריכה להתנהל, שלפיהן רובה מסוגלת לחשוב בהיגיון. יכול להיות שזה לא היה נכון אף פעם, אבל כשאתה מופצץ מכל עבר בהבלים, שחלק ניכר מהם מופעלים על ידי קונצרנים אדירים (שלום, תוכניות ריאליטי!), ניהול רציונלי הופך לקשה יותר ויותר. מה יקרה כאשר ראש הממשלה ושר הבטחון יהיו אנשים שגדלו על הבידור האינסופי? כנראה שעוד נלמד את התשובה על בשרנו.

 

קצרצרים

 

דיווחנו כאן על מעלליו של ויטאלי בורקר, הנוכל שהתפרנס מכך שהתעלל בלקוחות שלו כדי לקדם את העמוד שלו בגוגל. גוגל כבר שינתה את האלגוריתם שלה כדי לטפל בטיפוסים כמו בורקר, והחדשות המשמחות הן שהנוכל נעצר אתמול, והוא יועמד לדין באשמת הונאת לקוחות ואיומים. כל זה לא היה קורה אלמלא הכתבה המקורית ב"ניו יורק טיימס". בורקר התגאה אז שהכתבה רק תקדם אותו. עכשיו הוא לומד על בשרו שהאמרה שלפיה כל פרסום הוא חיובי, כל זמן שמאייתים את השם שלך נכון, היא אגדה של פרסומאים.

 

לפני כשלושה שבועות דיווחנו על אסיר המצפון ואליד חסין, בלוגר פלסטיני שנעצר משום שפירסם "דברי כפירה" – בין השאר, הוא כינה את האל המוסלמי "בדואי פרימיטיבי". חסין פירסם מכתב חרטה, שבו הוא ההתנצל בפני משפחתו, העם הפלסטיני וכל מי שנפגע מההתקפות שלו על הדתות המונותאיסטיות. הוא הגדיר את מעשיו "טיפשות". דובר פלסטיני הגדיר את הפרסום כ"התפתחות חיובית". האינטרנט ישנה את העולם? יביא חופש לכולם? פחחחחח. הודעת חרטה פומבית נלוותה לכל עונש של האינקוויזיציה. הנה היא, חמש דקות מכפר סבא.

 

גוגל הכריזה לפני כחודשיים על שדרוג בג'ימייל, שמדרגת עבור משתמשים מיילים על פי החשיבות המשוערת שלהם. כעת אומרת גוגל שהשדרוג השיג את מטרתו: גולשים עושים שימוש בשרוג מבזבזים 15% פחות זמן על קריאת מיילים מדי יום, בהשוואה לאלו שאינם משתמשים בו. בנוסף, היא הודיעה על תוספת לשירות: מעתה הוא יסביר לך למה ההודעה שהוא סימן כחשובה אכן חשובה.

 

תעשיית הסרטים, שעדיין מנהלת מלחמה כנגד הפיראטיות, פתחה כעת חזית חדשה: היא הודיעה לאוניברסיטאות בארצות הברית שעל פי סעיף חבוי בחוק זכויות יוצרים מ-2008, הן עלולות לאבד את התמיכה שהן מקבלות מהמדינות או מהממשלה הפדרלית, אם הן לא ינהלו מלחמה ראויה נגד פיראטים. לא ברור אם התמיכה אכן תופסק, אבל אין ספק שהאולפנים והמפיצים יכולים להתיש את מוסדות הלימוד בבתי משפט. המשמעות: היכונו לחסימת שיתופי קבצים באוניברסיטאות בארה"ב. לא שזה יהיה אסון גדול.

 

ה-FBI מתריע שאחת הבובות החדשות בסדרת בארבי, שמכילה גם מצלמת וידאו, עלולה לשמש פדופילים. הסיבה: המצלמה מסוגלת לתעד את הילדה המשחקת בבובה ללא ידיעתה. התוצאה של ההתרעה, שדלפה אתמול, היתה פחד בקרב הורים, אף שהבובה משווקת כבר חצי שנה כמעט. בחברה שמייצרת את הבובות, מאטל, מיהרו להדגיש שה-FBI לא הזהיר מפני אף מקרה כזה, אלא רק ציין שקיים חשש. אין ספק שההורים מרגישים הרבה יותר טוב עכשיו.  

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x