דו"ח טכנולוגי: אמא יודעת מה אתם עושים באינטרנט?

ילדים תחת מעקב

/Momma will always find out where you've been

Momma's gonna keep Baby healthy and clean

(פינק פלויד)

אבל ההורים מודאגים. שני שלישים מההורים שנשאלו על ידי ה"ניו יורק מגזין" הודו שהם מחטטים מדי פעם בסלולרים של הילדים. חלק מהם מתקינים תוכנה בשם Mobile Spy, שמדווחת על כל פעולותיו של הצאצא באמצעות הסלולר, מבלי שהוא עצמו יודע על כך. במקרה חריג, התקינה אמא אחת על המחשב המשפחתי Key-Logger – תוכנה שמתעדת כל הקלדה – על המחשב המשפחתי.

התוצאה המתבקשת, כמובן, היא ילדים חשדנים, שמתייחסים להוריהם כאל מרגלים שלא מותירים להם מרחב פרטיות (מה שנכון במידה רבה), ועל כן מוצאים שיטות לעקוף את המעקב. הילדים גם מבינים, בדרך כלל, יותר מהוריהם בכל מה שקשור לטכנולוגיה חדשה - כך שלמרות גילם והתלות שלהם בהורים, יש להם גם כמה יתרונות. 

מעבר לכך, מציינת חוקרת הרשת דנה בויד, הילדים לא מבינים את משמעות הביטוי "בריונות רשת": הרשת, מבחינתם, היא עוד שדה למאבק על מעמד, אישוש עצמי ותשומת לב. היא אינטגרלית לחייהם, לא חלק נפרד מהם. במקום שבו היו ילדים, תמיד היתה בריונות. עכשיו היא גם מופיעה ברשת, שם קל יותר לבריון: האנונימיות מגינה עליו.

הילדים דואגים לעקוף את המעקב צילום: סי די בנק

פגיעה ישירה במטרה (או: ויקיליקס, פרק 49421)

כצפוי, הפרסום עורר את המחאות המקובלות על "סיוע לטרור", אבל עיון במברק עצמו – שבאופן אירוני מסווג כ"סודי, לא לידי זרים, לא להפצה באינטרנט" – מעלה תהיות באשר לתפיסת הבטחון הלאומי של העומדים מאחוריו.

בין המתקנים החיוניים לשלומם של אזרחי ארה"ב ניתן למצוא, כצפוי, מתקנים ביטחוניים ומתקני פיתוח ישראליים, וגם את נמלי המטען של מצרים. עד כאן, לא הפתעה גדולה. אבל מה עושים שם מתקן לייצור תרופות למחלת הפה והטלפיים בצרפת? או מפעל לייצור נסיוב נחשים באוסטרליה? או מכרה קובאלט בקונגו? ויש אפילו מתקן איראני(!) ברשימה, מסוף שינוע כלשהו במיצרי הורמוז. במילים אחרות, אם האיראנים רוצים לדפוק את הבטחון הלאומי האמריקאי - הם יכולים לפוצץ את המסוף של עצמם.

במקביל, ירה אסאנג' מטח בכיוון מולדתו, אוסטרליה, והציג את ראש הממשלה בדימוס קווין ראד באור מביך, כשנחשף מסמך המתעד פגישה שלו עם מזכירת המדינה קלינטון. לפי המסמך, ראד אמר לקלינטון כי ייתכן שארצות הברית תיאלץ להפעיל כוח נגד סין. באותו מעמד דיווח ראד בגאווה שתוכניתו השאפתנית ליצירת קהילה משולבת לאזור אסיה והאוקיינוס השקט מיועדת להפחית מהשפעת כוחה של בייג'ינג. 

וכדי להמשיך ולהביך את הממשל בוושינגטון ובמקומות אחרים, עברה התשתית של ויקיליקס לשוויץ. זו בחירה משונה: מדינת הגבינה והשוקולד אמנם ידועה בנייטרליות האגבית שלה, אבל ידועה לשמצה לא פחות בסודיות האובססיבית שלה. מצד שני, הרבה ברירות לא נשארו לאסאנג', ואני לא אהיה האיש שיאשים אותו על כך שהוא מסרב לעבור לאיסלנד.

משיב אש. אסאנג' צילום: רויטרס

אבל... אבל... זה יהיה הסוף שלנו!

עכשיו הגיע תור היללות. מומחים מתריעים בקול שבור על כך שחברות העוקבות אחר הגולשים בניגוד לרצונם עלולות להתמוטט, אם תינתן למשתמשים האפשרות שלא יעשו זאת. חלקים ניכרים מהכלכלה העולמית, הם מקוננים, יירדו לטמיון.

בכלל לא בטוח שזה נכון. המומחים טוענים שההחלטה הזו תפגע ביכולת להתאים פרסומות למשתמש. שזה נחמד, אבל לכל היותר יביא לקריסתן של כמה חברות פרסום. לכל היותר, הן ייאלצו לחזור כמה שנים אחורה, ולפרסם כאילו היינו ב-2005. הן לא קרסו אז, אין סיבה (ואולי קצת חבל) להניח שהן יקרסו עכשיו.

חברות הפרסום כיום מרוויחות יותר, זה נכון. אבל בכל זאת, גם לרצונם של הצרכנים צריכה להיות איזושהי משמעות. בחברות מאיימים עלינו שכתוצאה מהמהלך, הרבה אתרים שכרגע מספקים את התוכן שלהם בחינם ידרשו עבורו תשלום. שוב, איך זה רע? אם רוב האוכלוסיה מוכן לוותר על הפרטיות שלה תמורת גישה לתוכן חינמי, שתעשה את זה. אם לא, אז שישלמו. ככה זה. אין ארוחות חינם.

הקיוסק הדיגיטלי

נשיא צרפת סרקוזי. העיתונים נסמכים על מימון ממשלתי - וזה לא מצב בריא צילום: בלומברג

המטרה השנייה של הארגון היא שיפור מצבם של העיתונים מול גוגל ואפל: הראשונה לוקחת את התוכן שלהם בלי לשלם, השניה גובה מהם מס של 30% על מכירת אפליקציות. נראה לאיפה זה יילך. ב"טיימס" של רופרט מרדוק מרוצים מהחזרה לגביית תשלום עבור תוכן מקוון, וגם ה"ניו יורק טיימס" שוקל ללכת בכיוון הזה בקרוב. יכול להיות שעידן החינמיות נגמר.

קצרצרים

לצעירים שמחפשים משהו אחר ברשתות חברתיות, שלא כולל בריונות אלא יותר יצירתיות, מומלץ להעיף מבט על פיגמנט. האתר, שנחשף לקהל הרחב היום (ב'), מיועד לקהל צעיר שמתעניין בכתיבה יוצרת ובביקורת עליה, תוך יצירת קשר עם כותבים אחרים. כמה הוצאות ספרים שפונות לבני נוער כבר הביעו עניין.

בטוויטר התאפסו על עצמם, הגיעו למסקנה שהם חברה אמיתית ולא בדיחה פנימית של החבר'ה, והגישו בקשה לסגור אתר בשם twittersearch, שרוכב על השם הרשום שלהם. זו הפעם הראשונה שהחברה נכנסת לשטח העכור הזה, שפייסבוק עשו בו כמה מהלכים הרבה פחות מתקבלים על הדעת, וכנראה שזו לא תהיה האחרונה.

דיק קוסטולו, מנכ"ל טוויטר. מבקשים לסגור את twittersearch צילום: CC-BY Joi Ito @ Flickr

ממשלת בריטניה רוצה פס רחב לכל תושביה עד 2015. לצורך העניין היא מתמרצת את חברות הרשת, שלא תמיד בא להן להשקיע בתשתיות דווקא בחור כלשהו בסקוטלנד, ותשקיע 830 מיליוני ליש"ט בפרויקט. אחרי הכל, הממשלה הזו התחייבה להעביר חלק ניכר משירותיה לרשת, וזה מצריך השקעה. 

• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה החמישית)
• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
• ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"