$
דו"ח טכנולוגי

דו"ח טכנולוגי: כשאי אפשר להשתחרר מהעבר

האינטרנט מקל על הפצת תמונות מביכות של פוליטיקאים, גוגל מקצינה את המאבק נגד פייסבוק, האיחוד האירופי רוצה חוקי פרטיות עם שיניים, ולמה זה לא חכם להעתיק לאתר שלך מתכון שראית במקום אחר

יוסי גורביץ 13:0707.11.10

השלדים עזבו את הארון - והלכו לרשת

 

מנכ"ל גוגל, אריק שמידט, זכה לסוג של תהילת עולם כשהעריך שבעתיד אנשים צעירים יחליפו זהות בגיל 20, כדי להתחמק מהר המידע המביך שאספה עליהם החברה המצמררת שלו. אחר כך הוא טען שמדובר בבדיחה, אבל כמו תמיד - בכל בדיחה יש גרעין של אמת. לא, אנשים עוד לא התחילו להחליף זהות, אבל כפי שלמדו על בשרם כמה פוליטיקאים צעירים בארצות הברית, השטויות שעשית בעבר כבר לא נשארות רק שם.

 

המועמדת לסנאט כריסטין או'דונל, אחת הפוליטיקאיות המשונות ביותר שהתמודדו אי פעם בארה"ב, ומי שנאלצה להכחיש במהלך הקמפיין שהיא מכשפה, מצאה תמונות חושפניות שלה מתנוססות ברשת במהלך הקמפיין. מועמדת לקונגרס בשם הנפלא קריסטל בול נאלצה להסביר מדוע צולמה כשהיא מדמה מעשים מיניים, וחבר קונגרס חסר מזל בשם ארון שוק מצא עצמו מתכנן מחדש את הטקטיקה שלו אחרי שפורסם צילום שלו מימיו הצעירים, עם אישה עירומה למחצה ברקע.

 

וזה לא מוגבל לצעירים: הטמבל הרפובליקני שהצטלם במדים נאציים, על רקע ציוד של הוורמאכט, וניסה להסביר שהוא רק ניסה לפרוק קצת לחץ, דווקא היה די מבוגר. והיה גם את המועמד לקונגרס שנאלץ לעבוד שעות נוספות כדי להסביר למה, בעצם, הוא הצטלם מחויך ולבוש פיג'מה עם ברווזונים צהובים, לצד בחורה נחמדה עם חיבה מיוחדת להלבשה תחתונה. מי שמתעניין יוכל למצוא את כל התצלומים המעניינים האלה ברשת די בקלות, אנחנו כאן בשביל סוגייה קצת אחרת.

 

ארון שוק. אוי, מישהו צילם את זה? ארון שוק. אוי, מישהו צילם את זה? צילם: בלומברג

 

מסתבר שהתהליך שעליו דיבר שמידט הקדים קצת, ולא מפתיע שהוא התחיל מפוליטיקאים: יש להם הרבה אויבים, לאויבים האלה יש זמן וכסף, וגם אנשים שכל התפקיד שלהם הוא למצוא את מה שמכנים ברוסיה קומפרומאט – מידע מביך על המועמד שמנגד. אבל מה שקרה לפוליטיקאים, יקרה לאנשים מן השורה תוך עשור, פלוס מינוס. אולי מהר יותר. מישהו זוכר איפה היתה גוגל לפני עשור? בדיוק.

 

ונעבור להתגשמות נבואה אחרת של אריק שמידט.

 

לא תיתנו מידע? לא תקבלו מידע

מאיים - ומקיים. שמידט מאיים - ומקיים. שמידט צילום: בלומברג

 

"יריית אזהרה" - כך הגדיר הבלוג ג'יגה-אום את המהלך של גוגל בסוף השבוע: היא הודיעה שתוך זמן לא רב, היא תמנע מפייסבוק גישה לאנשי הקשר שלה, מה שלא יאפשר למשתמשי פייסבוק למצוא "חברים" באמצעות אנשי הקשר של ג'ימייל, וגם לא דרך שירותי גוגל אחרים.

 

כאן המקום להזכיר שאריק שמידט אמר לפני פחות מחודשיים, בהתייחסו לסירובה של פייסבוק לפתוח את המידע שלה בפני גוגל, ש"הדבר הטוב ביותר יהיה אם הם יפתחו את המידע שלהם בפנינו, אבל אם זה לא יקרה, יש דרכים אחרות להשיג את המידע הזה". כנראה שהוא התכוון ברצינות. גוגל רוצה את המידע של פייסבוק. מאוד רוצה אותו.

 

למה? כי הפרטים שיש בידי הרשת החברתית, אם ישולבו במנועי חיפוש אחרים – שיעול, בינג, שיעול – עשויים ליצור מנוע חיפוש טוב משמעותית יותר מזה של גוגל. הוא יחפש מידע לא רק על פי אלגוריתמים שמקשרים בין מילים אבל אינם מסוגלים להבין משפט אנושי, אלא גם על פי המלצותיהם של "חבריו" של המשתמש. זה רלוונטי במיוחד לקניות – סוג החיפוש שגוגל עושה ממנו הכי הרבה כסף. כפי ששמידט כבר הודה, החברה שלו מכירה רק טריק אחד: חיפוש. אם יעקפו אותה גם שם, לא תהיה סיבה להמשך קיומה.

 

כל המאבק הזה, רצוי להזכיר שוב, הוא על המידע הפרטי שלכם. יש לא מעט צדק בטענה של גוגל: פייסבוק היא חור שחור של מידע, שאוסף הכל אבל לא חולק אותו אלא אם כן יש לו רווח בכך. ובכל זאת, חיבור אפשרי בין שתי הגורילות האלה הוא בתחום האחריות של השטן, ויש לקוות שפייסבוק לא תישבר ותחלוק את המידע שלה עם גוגל. רק זה חסר לנו.

 

מוטב מאוחר

 

מי שלא מרוצה מכל הסיפור הזה הוא האיחוד האירופי, שהיחס שלו לגוגל ולפייסבוק מזכיר את זה של מרקוטיו הגווע לבני קפולט ומונטגיו - משהו בסגנון "מגיפה על שני בתיכם" (סליחה, שייקספיר). האנשים הטובים של הנציבות, שכבר תלו על חגורתם את הגולגלות של מיקרוסופט ואינטל, מתכוונים לשנות משהו קריטי: את האדישות שבה ראה החוק עד כה את הכרסום בפרטיות מצד חברות טכנולוגיה.

 

נציבת הצדק של האיחוד האירופי, ויויאן רדינג, אמרה בסוף השבוע שההגנה על מידע אישי היא "זכות בסיסית", ושהאיחוד מתכוון לשמור על הזכות הזו. בכירים אחרים באיחוד דיברו על "זכותם של בני אדם להישכח" – כלומר, להיעלם ממנגנון הזכרון הנצחי של גוגל, פייסבוק ואתרים אחרים.

 

האיחוד רוצה לקדם חוקים חדשים, שייאלצו כל אתר לקבל את הסכמתו המפורשת של כל אדם לפני שייעשה שימוש במידע שנאסף עליו. בקצרה, אם 15 השנים האחרונות היו מהפכת המידע, האיחוד האירופי רוצה מהפכת-נגד (והמתנגדים יאמרו, ריאקציה), שתחזיר את הפרטים האישיים לרשות המשתמש.

 

החוקים שנידונים עכשיו יתייחסו לא רק לחברות מסחריות, אלא ישפיעו גם על האופן שבו אוספות הרשויות מידע על הגולשים, ועל הדרכים שבהן משתמשות בו, למשל, המשטרות ברחבי היבשת. אזרחים אירופים יכולים לשלוח את הערותיהם לנציבות עד ה-15 בינואר. החקיקה בנושא צפויה להגיע עד סוף השנה הבאה.

 

דגל האיחוד האירופי. הזכות להישכח דגל האיחוד האירופי. הזכות להישכח צילום: בלומברג

 

גניבה ברשת היא לא דבר חכם

 

אם אתה גונב מוזיקה או סרטים, כנראה שלא יקרה לך כלום (גם לכלל הזה יש חריגים). אבל מגזין מזון אמריקני, Cooks Source, חשב שהוא גם יכול לגנוב מאמרים בלי לשלם עליהם, וגם להתפאר בזה. הוא למד מהר מאד שזו עשויה להיות טעות.

 

מעשה שהיה כך היה: מוניקה גאודיו כתבה מאמר על הכנת פאי תפוחים על פי מתכון מימי הביניים. היא הופתעה לגלות, זמן קצר לאחר מכן, ש-Cooks Source פירסם את המאמר שלה, תחת כותרת אחרת ומבלי לשלם לה.

 

היא שלחה דואר אלקטרוני נזעם למערכת, ובתגובה קיבלה את התשובה – המטומטמת להחריד – שאם פרסמת משהו ברשת, הרי שאין לך זכויות יוצרים עליו, ושהיא צריכה להודות לעורכת על כך שהאחרונה לא בחרה לשנות כמה מילים ולפרסם את המאמר תחת שם בדוי. Cooks Source הוא מגזין בתשלום, שממומן גם על ידי פרסומות, ועל פניו הוא עשה עושר שלא כמשפט באמצעות המאמר של גאודיו.

 

האחרונה, מצידה, לא ויתרה, ופרסמה את הסיפור בבלוג שלה בלייבג'רנל. הסיפור התפוצץ במהירות, ואלפי אנשים זועמים הלכו לעמוד הפייסבוק של Cooks Source והפציצו אותו בהערות עוינות בכמות שהיתה גורמת גם לטייס בוגר וייטנאם להחוויר. מתקבל הרושם שהמגזין גנב לא רק את הטקסטים של גאודיו, אלא גם מאמרים אחרים.

  

Cooks Source קיבל בסוף השבוע פרסום שהמגזין הקטן לא זכה לכמותו במשך עידנים. עם זאת, כנראה שהם ילמדו על בשרם שהכלל הישן – כל פרסום הוא טוב, כל זמן שמאייתים את השם שלך נכון – רחוק מלהיות מדויק.

 

קצרצרים

 

הוויכוח המיתולוגי בשאלה מי חשוב יותר, ביל גייטס או סטיב ג'ובס, הוכרע, לפחות על פי המגזין פורבס, שפירסם רשימה של האנשים המשפיעים ביותר בעולם: גייטס, תורם הכספים הגדול ביותר בהיסטוריה האנושית, שיצא לקריירה השניה הזו אחרי שהפך את המחשב האישי למוצר נפוץ באמת, ניצח את איש מכירות הצעצועים. גייטס ניצב במקום העשירי, ג'ובס ב-17. כנראה שכסף ויח"צ זה לא הכל. בולט בהיעדרו מהרשימה: לארי "האגו" אליסון.

 

לפחות לפי פורבס, גייטס מנצח את ג'ובס בקרב "מי יותר משפיע" לפחות לפי פורבס, גייטס מנצח את ג'ובס בקרב "מי יותר משפיע" צילום: בלומברג

 

חיל האוויר האמריקאי נערך לימים שאחרי ה-F22 וה-F35, והוא כבר מתחיל לחשוב על מטוס הקרב מהדור השישי. התכנונים מדברים על מטוס שיהיו לו המון שטיקים טכנולוגיים, שקצת מוקדם לדבר עליהם, כי הגרוטאה צריכה להתחיל לטוס ב-2030. אבל דבר אחד כבר ברור: הוא לא יכלול טייס. זמנם של האבירים המעופפים חלף. מעניין יהיה לראות כמה זמן נשאר לזרוע הצבאית הוותיקה ביותר, החי"ר.

 

גוגל אחראית לשורה של מעשים לא סימפטיים, אבל עד כה אף אחד לא האשים אותה בתוקפנות צבאית. ובכן, עכשיו גם זה קרה: גנרל מצבא ניקרגואה טען שהסיבה שחיילי צבאו חצו את הגבול את הגבול לקוסטה ריקה לאחרונה, ובנו לעצמם מחנה צבאי שם, היתה שהם השתמשו במפות גוגל, ואלה ציינו את הגבול באופן בלתי מדויק, כך שהחיילים חשבו שהם עדיין בשטח ניקרגואה. בתקופות רגועות פחות באזור הזה, טעות כזאת היתה עלולה להוות קאזוס בלי ולעלות בלא מעט חיי אדם. גוגל, מצידה, הודתה בטעות, הפילה את התיק על מידע לא מדויק שקיבלה לדבריה ממחלקת המדינה האמריקאית, ותיקנה את המפות.

 

חוקרים אמריקאים טוענים שהם הצליחו לייצר את אחד הגביעים הקדושים של המדע הבדיוני, קרי הולוגרמה שאפשר לעדכן בזמן אמת. יש, לדבריהם, שימוש מסחרי לדבר הזה, אם כי סביר שבימיו הראשוניים הוא יהיה יקר להחריד, כנראה אפילו יותר מהודעות SMS. אמנם הטכנולוגיה המדוברת לא כוללת בתוכה רובוטים גוצים עם שלוש רגליים ונסיכה במצוקה, ומיועדת יותר לניתוחים בשידור חי בהשתתפות בכירי הרופאים בעולם, אבל נו, נסיכות זה לא מה שהיה פעם.

 

מה חושבים משתמשי סמארטפונים על עצמם, ועל משתמשי סמארטפונים אחרים? טבלה הומוריסטית מתארת את היחסים בין משתמשי אייפון, בלקברי ומכשירי אנדרואיד השונים. מסתבר ששאר משתמשי הסמארטפונים לא מגיעים לתודעה הקיבוצית של יוצרי קריקטורות אמריקאים.  

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x