$
דו"ח טכנולוגי

דו"ח טכנולוגי: צרפת מהדקת את הצנזורה על הרשת

חוק צרפתי חדש מאפשר למשטרה לחסום אתרים, לשתול סוסים טרויאניים ולעקוב אחרי הגולשים; עיתונאי לומד על בשרו איך שומרים על הסודות של אפל; גוגל נכנעת ללחץ נגד באזז; ומתברר שדווקא הצעירים מוכנים לשלם עבור תוכן מקוון

יוסי גורביץ 12:3618.02.10

כמו במלחמה בטרור

 

צרפת העבירה לאחרונה "חוק שלוש עבירות", שמאפשר לנתק משתמשים מהרשת אם הם חשודים בשלושה מקרים של גניבת תוכן. אבל ככל הנראה, החוק הזה אינו מספק את סרקוזי ואת שאר שומרי החומות במדינה, אולי מפני שהניתוק יתבצע בפיקוח שופט.

 

האסיפה הלאומית של צרפת קיבלה שלשום (ג') איזה יצור כלאיים העונה לשם LOPPSI 2, שהוא מעין חוק הסדרים לענייני סדר וביטחון. בין השאר, החוק מאפשר למפקדי משטרה מחוזיים להכריז על עוצר, שבמסגרתו ילדים בני 13 ומטה לא יוכלו לצאת מהבית, להרתיע את סוכני המוסד מלהיכנס למדינה באמצעות הגברת השימוש בטלוויזיות במעגל סגור נוסח דובאי, ושלל צעדי ביטחון/דיכוי אחרים.

נשיא צרפת ניקולא סרקוזי נשיא צרפת ניקולא סרקוזי צילום: בלומברג

 

הסעיפים המעניינים אותנו הם אלו הנוגעים לרשת. ובכן, החוק החדש מאפשר למשטרה הצרפתית להאזין לתשדורות רשת כחלק מחקירותיה, להורות לספקיות לחסום אתרים מסוימים על פי שיקול דעתו של השוטר, כמו גם האפשרות לשתול סוסים טרויאניים במחשביהם של משתמשים כדי לעקוב אחריהם.

 

כל זה, כאמור, בלי הטרחה שבצו שופט. כל העסק מיועד, רשמית, למלחמה בפדופילים, אבל כמו בסין כנראה שיש למשטרה הצרפתית עוד כמה תוכניות. החוק עוד לא אושר סופית – הוא זקוק לאישור הסנאט – אבל בעוד ששוחרי הפרטיות קורעים את בגדיהם ושמים אפר בראשם, רוב הציבור דווקא תומך. ובדמוקרטיה, מה לעשות, נבחרי ציבור נוטים לעשות מה שהציבור רוצה.

 

"כוח מגיע מקנה הרובה"

 

זו אמרה ידועה של רוצח ההמונים ההוא, מאו. בסין, כמסתבר, ממשיכים להאמין בה. ודוק: כוח - לא סמכות. לכל בריון עם בקבוק שבור יש כוח. את הכוח הזה שמחים בריוני סין להעמיד לרשות אפל.

 

כתב רויטרס ניסה להגיע למפעל של חברת פוקסקון (Foxconn), שמייצרת את האייפון ועל פי השמועות גם את האייפד. הוא צילם את המפעל מבחוץ מתוך מונית, ובתוך שניות עטו עליו בריוני האבטחה של המפעל, ותקפו אותו פיזית, כשהם מנסים לחטוף אותו לתוך המפעל עצמו. הכתב הזעיק את המשטרה המקומית, וכשזו הגיעה אמנם הופסקה התקיפה הפיזית, אך השוטרים אמרו לו שהוא יכול להגיש תלונה אם ממש בא לו, אבל לא סביר שיקרה עם זה משהו: "אתה חופשי לעשות מה שאתה רוצה", אמר הקלגס, "אבל זו היא פוקסקון ויש לה מעמד מיוחד כאן. אנא הבן."

 

אם השם "פוקסקון" נשמע לכם מוכר, זה משום שבחודש יולי האחרון אחד מעובדי החברה, סון דאניונג, התאבד בקפיצה לאחר שנחשד בגניבת דגם של האייפון. זה היה אחרי שהוא זכה לביקור של אנשי האבטחה של החברה.

 

אף אחד לא טוען, לא ברצינות, שאפל מכתיבה את מדיניות הבריונות של פוקסקון. אף עובד תאגיד אמריקאי לא יהיה מספיק מטומטם כדי לחתום על משהו כזה. אבל היא גם לא עושה יותר מדי כדי למנוע אותה. החשאיות והפרנויה הידועה של אפל מתורגמות בשטח להגנה על סודות החברה בכל מחיר. לאפל, כמסתבר, זה לא מפריע יותר מדי.

  

מפעל פוקסקון. בעלת "מעמד מיוחד" בסין מפעל פוקסקון. בעלת "מעמד מיוחד" בסין צילום: בלומברג

 

המחיר של הסרת הבאזז

 

לזכותה של גוגל ייאמר שכאשר היא מבחינה בסופת יח"צ הנעה במהירות בכיוונה, היא ממהרת להגיב. שבוע ויום אחרי שהדביקה את משתמשי ג'ימייל בבאזז, ואחרי כל הרעש שנבע מכך, גוגל מספקת תרופה למגפה.

 

פעם, כלומר שלשום, היה צורך בהליך ארוך ומיוסר כדי לנתק את עצמך מהספחת. עכשיו גוגל פישטה משמעותית את התהליך – אבל המשתמש עדיין צריך לשלם מחיר. תרופה או לא? הניתוק מבאזז מוחק את פרופיל המשתמש – לא חשבון המשתמש – שלך בגוגל.

 

נו. זה מחיר שאני אישית מוכן לשלם. בפרפרזה על ארכילוכוס, גוגלר אחד מתהדר בפרופילי; זה היה פרופיל נאה, השלכתיו מאחוריי, אבנה לי אחד יפה באותה מידה. כנראה שאני לא היחיד: לרוב המשתמשים אין פרופיל.

 

ובכל זאת, למה כרכה גוגל מלכתחילה את גוגל באזז בפרופיל שלך? יותר ויותר עולה התחושה הלא נעימה שזה היה מכוון, שהמטרה היתה לכבול את המשתמשים לבאזז ולהקשות עליהם להשתחרר ממנו. הפעם המשתמשים היו זועמים מספיק וחזקים מספיק כדי לעשות את זה. מה יקרה עוד שנתיים, בקצב שבו גוגל צוברת כוח, השפעה וכסף? מה יקרה בפעם הבאה שגוגל תנסה להדביק את המשתמשים שלה במשהו שיביא לה יותר פרסומות?

 

לשלם? כן, בעיקרון. אבל...

 

האם אנחנו צועדים לקראת עתיד שבו יעלו עשבים במוסדות התרבות, בתי העיתונים ייראו כמו רצועת עזה אחרי ביקור של כוחותינו המזוינים, מגזינים יעבירו טקסטים להגהה בידי ילדים בכיתה ג' וכל מה שיעניין את האספסוף הוא מי ניצח ב"כוכב דועך" האחרון? להוציא הסעיף האחרון, לא בהכרח.

 

מחקר שנערך בקרב אוכלוסייה מכובדת של כ-27,000 משתמשי רשת מצאה שהמיתוס שעל פיו הם לא יהיו מוכנים לשלם עבור תוכן הוא, אה, מיתוס. חלקים נכבדים מהציבור אמרו שהם דווקא יהיו מוכנים לשלם – אם כי בעיקר על דברים שעבורם הם משלמים כבר עכשיו, כמו משחקים, סרטים ומוזיקה.

 

במפתיע, 50% אמרו שהם יהיו מוכנים לשלם עבור מגזינים, וכ-40% אמרו שהם יהיו מוכנים לשלם אפילו עבור עיתונים. עם זאת, יש להם תנאים: יותר מ-75% מהאנשים שכבר מנויים על מגזין או עיתון בגרסת העץ המת אמרו שהם מצפים לקבל גישה חינמית לתוכן המקוון שלו. 71% אמרו שהם ישלמו עבור תוכן אך ורק אם הוא יהיה "טוב במידה ניכרת" מהתוכן שמסתובב ברשת בחינם.

 

מתקבל הרושם שחלקים ניכרים מהציבור מבינים את עומק המשבר: 34% אמרו שאם עיתונים ומגזינים יפסיקו לגבות תשלום, איכותם תצנח במידה ניכרת. 47% אמרו שהם יסכימו לספוג יותר פרסומות, אם זה יסבסד תוכן חינמי. יצוין שהם לא אמרו שהם יקליקו על הפרסומות הללו, שלא לדבר על כך שהם יטרחו לקנות את המוצר הלא הכרחי שהן מקדמות.

 

הנתון המפתיע ביותר הוא שדווקא הצעירים מוכנים לשלם עבור תוכן, בעוד שהקשישים, אולי מתוך הבנה שהם כבר עם רגל אחת בקבר ושהחלקה הזו תעלה להם לא מעט כסף, מתעקשים על כמה שיותר תוכן חינמי.

 

קצרצרים

 

במסגרת פרפוריה הנואשים בניסיון להגיב על המאורעות המהירים ממנה, החליטה מיקרוסופט לשלב בתוך אאוטלוק גם את פייסבוק ומייספייס. זו החלטה משונה: אאוטלוק הוא כלי עבודה ופייסבוק ומייספייס הם כלי בזבוז זמן. סביר שמעסיקים ברחבי העולם, שגם כך חוסמים רשתות חברתיות, לא יתלהבו מהניסיון של מיקרוסופט להיראות מאגניבה.

 

ואם מישהו היה זקוק להוכחות לכך שמיקרוסופט עדיין לא מבינה מה קורה סביבה, באה ההחלטה שלה לגבות תשלום מחברות הסלולר עבור מערכת ההפעלה הסלולרית החדשה שלה – שדווקא קצרה שבחים – ואומרת "תמו עדיי". נוקיה לא גובה תשלום עבור סימביאן (אם כי יצוין שהיא בונה את רוב המכשירים המשתמשים בו), גוגל לא גובה תשלום עבור אנדרואיד, אפל ו-RIM שומרות את מערכות ההפעלה שלהן לעצמן. מיקרוסופט מפגרת משמעותית בתחום הסלולר; הדרך הנכונה להתקדם לא עוברת דרך ייקור המכשירים שמסכימים לשאת את מערכת ההפעלה שלה.

 

פחחח. אתמול דיווחנו על כך שהמו"לים של המגזינים מצננים משמעותית את התלהבותם מהאייפד של אפל, אבל ההוצאות לאור עדיין אופטימיות, כי אפל נותנת להן אפשרות לגבות מחירים גבוהים יותר. או שלא: עכשיו אומרים כמה מקורות לניו יורק טיימס שהמחיר של 12 עד 15 דולר לספר דיגיטלי הוא לא הרצפה מבחינת אפל, אלא התקרה. במקרים מסוימים, אפל רוצה למכור אותם במחיר הרבה יותר נמוך. אז מה הועילו המו"לים במריבה עם אמזון, ולמה להם להמיר גן מסוגר באחד נעול, מוברח, ושורץ תנינים רדיואקטיביים?

 

עוד יום, עוד מוצר דפוק של אפל: החברה הודתה למחצה שיש תקלה במחשבי המקבוק הראשונים שלה, ספציפית בדיסקים הקשיחים שלהם, ושמי שיביא את הדיסק שלו לחברה יקבל אחד במקומו. באפל מתעקשים שמדובר ב"מספר קטן" של תקלות. כל כך קטן, שהם עושים משהו חריג מאוד בהיסטוריה שלהם. הרג'יסטר מדווח על מספר צפיות בחזירים מעופפים ועל מזג אוויר קריר בגיהנום.

 

בריטניה ידועה בכמה דברים: בירה, הצי שלה, והחוליגנים שלה, שכלל לא מוגבלים לתחום הכדורגל. בשנים האחרונות התנהגות ערסית – המכונה בבריטניה Chaviness, והבהמות מכונות בהתאם Chavs –לא יורדת מהכותרות. ברנש בעל חוש יזמות יצר אפליקציה לאייפון ולאנדרואיד, שמשמשת  לאיתור הצ'אבז הנמצאים בסביבתך. האמצעי פשוט: מעקב אחרי צווים משפטיים כנגד החשודים בהתנהגות אנטי-חברתית. אם יש יותר מדי כאלה בסביבת מגוריך, הגיע הזמן לשקול מעבר דירה. גרסה ישראלית, עם התאמה לנוקיה – שהרבה יותר נפוצה כאן מג'יזספונים או אנדרואידים – נדרשת בדחיפות.

  

בטל שלח
    לכל התגובות
    x