מצפון תיפתח הניטרליות

בעוד משרד התקשורת עוד חוכך בדעתו באילו דרכים הוא מתכוון לפעול כדי לגבש וליישם את מדיניותו בנושא ניטרליות הרשת, בארה"ב מתקיימים בקונגרס דיונים בנושא כבר שנים אחדות. דיונים אלו הואצו לאחרונה בעקבות טענות, בעיקר כלפי ספקיות האינטרנט הקווי, על פגיעה בתעבורת לקוחותיהן, מורידי הקבצים.

בישראל, למרות תלונות רבות של לקוחות אינטרנט על האטה מכוונת של ספקיות האינטרנט המופעלת על מורידי קבצים, והכחשותיהן הנמרצות של הספקיות עצמן, לא פעל משרד התקשורת לבירור הטענות.

ב־21 באוקטובר, יום לפני הדיונים בארה"ב, פרסמה רשות התקשורת הקנדית את עיקרי מדיניותיה בקשר לניטרליות הרשת. בניגוד לקווי המתאר בדיונים המתקיימים בארה"ב, הצפויים להיהפך לתקנות מחייבות רק בקיץ 2010, מבחינת הרשות הקנדית התקנות נכנסו לתוקפן ביום הפרסום. על פי התקנות, ספקיות התקשורת יכולות להתערב ללא הפרעה בתעבורת המידע על בסיס כלכלי. כלומר, הן יכולות לבצע פעולות שמאפשרות לתמחר חבילות חיבור לאינטרנט המוגבלות בנפח התעבורה או במהירותה כפי שהספקית התחייבה בפני הלקוח.

התערבות בתעבורת המידע מתוך הסתכלות "טכנית", כלומר הפעלת טכנולוגיות המשנות את הגעת פיסות המידע על גבי הרשת אל הלקוח וממנו, תותר רק אם תעמוד בהגדרות שקבעה רשות התקשורת הקנדית. ספקיות התקשורת יחויבו להודיע ללקוחות על השינויים שיבצעו במדיניות ההתערבות ברשת 30 יום לפני שהן מתכוונות לבצע אותם, או עד 21 בנובמבר אם שינויים אלו מבוצעים כבר בפועל.

הספקיות אינן מחויבות בדיווח לרשות התקשורת על פעילותן בנושא, למעט במקרים שבהם השינוי מבוצע בשירות שהן מעניקות לספקיות אחרות, והוא שונה מהמדיניות שלהן כלפי לקוחותיהם, צרכני הקצה. סעיף זה מגלם למעשה את רוח המדיניות: ספק התקשורת יכול לבצע כל שיחפוץ כשמדובר בלקוח שלו, כיוון שאותו לקוח יכול פשוט לעבור מיד לספק אחר. אולם, אסור לו להפלות לרעה ספק תקשורת המסתמך בעצמו על הרשת של הספק הראשון, שכן חוזים עסקיים בין ספקים שכאלה אינם ניתנים להתרה בקלות. כמו כן, פעילות הספק הראשון עלולה לפגוע במידה משמעותית בספק השני ובשירות שהוא מעניק ללקוחותיו.

סעיף זה נוגע ישירות בבעיה שעלתה לאחרונה גם בישראל: לפני כמה חודשים הודיעה Bell, ספקית האינטרנט הגדולה בקנדה, כי היא מתכוונת לשנות את שיטת התמחור מול ספקיות המשנה הפועלות על גבי הרשת שלה, ולעבור לתמחור מבוסס שימוש. בניגוד לתמחור מבוסס מהירות, תמחור מבוסס שימוש מעניק מחיר לכמות המידע שעובר ברשת, כך שככל שעובר יותר מידע, המשתמש משלם יותר.

בדומה לענף הסלולר, ספק האינטרנט מוכר חבילות המאפשרות בחירה בין מספר שונה של מגבלות תעבורת מידע, וכל חריגה מעל אותה חבילת שימוש גוררת תשלום נוסף. המעבר לתמחור מבוסס שימוש בוצע בידי Bell לאחר שבית משפט מקומי דרש ממנה לאפשר לספקיות הפועלות על גבי הרשת שלה להציע מהירויות זהות לאלו שהיא מציעה.

ואצלנו? ספקיות האינטרנט, שלצורך ההשוואה יכולות להיחשב כספקיות המשנה על גבי הספק הראשי, הלא הוא בזק או HOT, מודאגות מהמחירים שהן עלולות לשלם כאשר יותר ויותר לקוחות סופיים יתחברו ל-NGN של בזק או ה-UFI של HOT. בניגוד למתרחש בקנדה, הגורמים המבקשים לשנות את מודל התמחור הינן ספקיות האינטרנט, ולא ספקיות התשתית, כך שנכון לעכשיו ההחלטה תלויה בבזק ו-HOT, לא במשרד התקשורת.