$
דו"ח טכנולוגי

טכנולוגי על הבוקר: להשמיד את העולם, חיפוש אחרי חיפוש

יוטיוב חושף שוטר רוצח אזרח, מוביל למהומות ובמקביל מקדם באופן חשוד פרסומות, התביעה הבריטית עשויה למנוע הסגרת ההאקר שחדר למחשבי הפנטגון, וסין משתיקה לא רק פורנוגרפיה

יוסי גורביץ 10:0712.01.09

כמה זה עולה לנו?

 

הרשת כמרקחה, לאחר שפיזיקאי אמריקאי – אלקס וויסנר-גרוס מהרווארד – הודיע אתמול (א') לטיימס הלונדוני שחתימת הפחמן של גוגל כה גבוהה, עד ששני חיפושי גוגל שווים בכמות הזיהום שהם יוצרים לזו הנדרשת להרתחת קומקום תה. זה אולי לא נשמע הרבה, עד שנזכרים שהיו – בארה"ב לבדה – 10.767 מיליארד חיפושי גוגל בנובמבר. זה הרבה מאד תה, והרבה מאד פחמן דו חמצני.

 

גוגל מיהרה להתנער מהצרה הזו, וטענה שהיא חברה ירוקה. האמת, לא כל כך: חתימת הפחמן של גוגל גבוהה יחסית, משום שכל חיפוש שמתבצע בה עובר דרך שני שרתים לפחות, ולעיתים קרובות הם לא באותו חלק של כדור הארץ.

חושפים רצח, מקדמים באופן תמוה פרסומות: יוטיוב חושפים רצח, מקדמים באופן תמוה פרסומות: יוטיוב צילום מסך: www.youtube.com

 

מיד, כמובן, עלתה זעקת ה"בחייאת" מרחבי הרשת: מה אכפת לכם, מה אתם סופרים לנו את החיפושים, ובכלל – גוגל ירוקה יותר מרוב הפעולות שלנו. ג'ייסון קינקייד מטק-קראנץ' מיהר להזכיר לנו שחיפוש גוגל עשוי לחסוך בזבוז-פחמן – למשל, על ידי ביטול הצורך שבנסיעה לספריה, או על ידי חיפוש דרכי תעבורה נוחות יותר ובזבזניות פחות.

 

זה נכון. אבל טוב שמישהו שם על השולחן את העובדה הלא נעימה שטכנולוגיית המידע אחראית לשני אחוזים מהזיהום בכדור הארץ, ושמי שמשתמש בדמות בעולם וירטואלי כמו סקנד לייף צורך כמות חשמל הדומה לזו שצורך הברזילאי הממוצע. זה משהו שצריך לזכור.

 

מהומות יוטיוב הראשונות?

 

בליל השנה החדשה, הורידו שוטרי תנועה באוקלנד, קליפורניה, מספר צעירים לרציף הרכבת. הסיבה היתה התפרעות, כנראה כתוצאה משכרות, על הרכבת. אחד מהם, אוסקר גראנט, ישב על הרציף ולא עשה בעיות. שוטר – יוהנס מסרל – התקרב אליו, ולפתע שלף את אקדחו וירה בגראנט מאחור. גראנט התמוטט; לאחר מכן מת מפצעיו.

 

משטרת התנועה ניסתה לכסת"ח את האירוע. היא הודיעה שהיא פתחה בחקירה, אבל שהיא לא מוצאת את קלטת האבטחה של האירוע. לאחר מכן טענה שמצאה קלטת, אבל שהתקרית לא מופיעה בה. לרוע מזלם של השוטרים, הם צולמו – בטלפון נייד של אחד הנוסעים ברכבת סמוכה.

 

ההקלטה מצאה את דרכה ליוטיוב תוך זמן קצר, ומשם הגיעה – באיחור ניכר – גם לכלי התקשורת הממסדיים. ביום רביעי כבר היו מהומות באוקלנד. אלמלא יוטיוב, סביר להניח שמסרל היה ממשיך בקריירה שלו; בעקבות הפצת הסרטון הוא נאלץ להתפטר, ולתומכיו – לאנשי ביטחון שהורגים בני מיעוטים תמיד יש תומכים – לא נותר אלא להעלות את הטענה העלובה שהוא התבלבל בין האקדח שלו ובין הטייזר (אקדח ההלם החשמלי) שלו.

 

ומצד שני...

 

לדיוויד סארנו, בלוגר מלוס אנג'לס טיימס, יש יותר מדי זמן פנוי, כמסתבר. את זמנו היקר הוא משחית במעקב אחרי רשימת "הנצפים ביותר" של יוטיוב, והוא שם לב לתופעה משונה.

 

במשך כמה שעות בסוף השבוע, מדווח סארנו, שתי פרסומות של לוריאל כיכבו ברשימת ה"נצפים ביותר". דא עקא, שלאחת הפרסומות נכנסו פחות מ-18,000 צופים, ולשניה קצת יותר מ-25,000. סרטונים אחרים ברשימה גרפו מספרים משמעותיים יותר של כניסות - באזור ה-650,000. סדר גודל של יותר מ-25:1. גם הדירוג שלהן היה נמוך מאד.

 

וזו, מציין סארנו, לא הפעם הראשונה: בדצמבר קרתה תופעה דומה, כאשר פרסומות לסרט עם מספר זעום של כניסות הופיעו ברשימת הנצפים ביותר לצד סרטון של המפורסתמת מיילי סיירוס, שגרף יותר ממיליון כניסות. כשהציק סארנו ליוטיוב בדצמבר, טענו שם ש"זו תקלה", וכשהציק להם בסוף השבוע, הם חזרו שוב על הטענה שמדובר בתקלה – אבל הפרסומות נעלמו מרשימת "הנפוצים ביותר". מה שמעלה את השאלה האם גוגל מעניקה לפרסומות – שבניגוד לרוב מוחלט של התוכן ביוטיוב מכניסות כסף – מעמד מיוחד. סארנו מבטיח להמשיך לעקוב.

 

מעדיף להשפט בבית

 

בנסיון נואש למנוע את הסגרתו לארה"ב, פנו עורכי דינו של ההאקר הבריטי גרי מקינון לתביעה המלכותית, בבקשה להעמיד אותו לדין על פשעיו בבריטניה, כשהוא מצידו מתחייב להודות באשמה. שירות התביעה של הכתר הודיע כי הוא שוקל את הבקשה.

 

בכך מגיעה לשיאה הסאגה של מקינון. הלז, לטענתו חולה בתסמונת אספרגר - אוטיזם שהלוקים בו ניחנים לרוב ביכולות טכניות גבוהות מהרגיל - פרץ ב-2001 למחשבי הפנטגון ונאס"א, לדבריו בחיפוש אחר העב"מים שארה"ב מסתירה. מקינון, שהשאיר מאחוריו הערות בנוסח "האבטחה שלכם חרא", לא מכחיש את המיוחס לו, אם כי הוא מכחיש שגרם לנזק בשווי 800,000 דולרים למערכות שאליהן פרץ.

 

אבל הוא גם לא רוצה להישפט בארה"ב, והוא מנהל מאבק נואש ועד כה כושל לחלוטין למנוע את ההסגרה, מחשש שלא יזכה למשפט הוגן שם ומחשש לבטיחותו. עורכי דינו טוענים שמשעה שהודה בעבירה, התובעים המלכותיים חייבים להעמיד אותו לדין – ומשהועמד לדין בבריטניה, אי אפשר להסגירו לארה"ב. מקינון זוכה לאהדה רבה בבריטניה, וכמה חברי פרלמנט נחלצו לסייע לו.

 

המרדף אחרי הפורנו היה מסך עשן

 

בקול תופים ומצילתיים, יצאה סין בשבוע שעבר לעוד מסע צלב נגד פורנוגרפיה, ומשכה את תשומת הלב העולמית כשהאשימה את גוגל בעידוד פרסומי תועבה. היא תקפה גם את מנוע החיפוש המקומי באידו, שמיהר לפרסם בהכנעה התנצלות פומבית.

 

וכשתשומת הלב העולמית היתה מופנית לשם, סגרה סין בשקט יחסי ביום שישי האחרון את אתר בולוג, האתר המוצלח ביותר ברודנות לדיון אינטלקטואלי; הרודנות האשימה את האתר, שכמיליון גולשים נכנסו אליו מדי יום, בפרסום "הערות פוגעניות על המצב".

 

והמצב, אכן, בקנטים. העסקה השקטה שעשו מנהיגי כנופיית ההנהגה בסין עם האוכלוסיה אמרה שהאזרחים ייהנו משגשוג כלכלי, ובתמורה יוותרו על כל מיני דברים שוליים כמו חופש וזכות דיבור. זה עבד – בערך; מהומות מקומיות פרצו ללא אזהרה, ללא הרף – כל זמן שהממשלה אכן הצליחה לשפר את הכלכלה.

 

וזה כנראה נגמר. קשה לאמוד את מספר העובדים הסיניים שפוטרו – המספרים נעים על פי המעריך, בין שישה מיליונים ל-20 מיליונים. האולימפיאדה דרשה קורבנות רבים והממשלה הבטיחה פיצוי כלכלי – פיצוי שלא הגיע. ביום רביעי שעבר, הזהירה סוכנות הידיעות הסינית (!) מפני גלי מהומות במדינה. אז, בינתיים, סותמת הממשלה את הפה לכל מי שמותח ביקורת, ולו מנומסת, על כך שחבית אבק השריפה מתחילה להעלות עשן – מבלי לשים לב לכך שהידוק השליטה עשוי להיות בדיוק הגפרור שידליק את התבערה.

 

קצרצרים

 

יש עיתון בארה"ב, ה-Onion שמו, שההתמחות שלו היא זיוף חדשות מופרכות. הוא מעלה את הידיעות האוויליות ביותר בטון המדוד של אתרי החדשות האמריקאיים – ומדי פעם מישהו נופל במלכודת ומפרסם ידיעה שהופיעה בו כאמיתית. השבוע זה קרה לאיזה בלוגר מסכן, שבלע את הידיעה של האניון על "המהפכה הבאה" של אפל (מחשב עם גלגל במקום מקלדת) על קרביה. וכשהפרודיה מתחילה להתפס כמציאות, סימן שמצבה של אפל לא טוב.

 

ואם כבר אפל, ישנו ברנש בשם דן ליונס, שקנה את פרסומו בכך שכתב בשעתו בלוג סאטירי תחת השם "סטיב ג'ובס המזויף". עכשיו הוא כותב טור טכנולוגיה נחשב למדי בניוזוויק. אני לא יודע איזה חתול שחור עבר בין סטיב ו"סטיב", אבל ליונס כתב לאחרונה מה הוא באמת חושב על ג'ובס. זה לא נעים: "בעולמו של סטיב, הכל נע סביב סטיב... הוא ייזכר כגאון גדול – אבל גם כנרקיסיסט יבבני עם הערכה מוגזמת של חשיבותו-שלו ומבט צר עד כאב על העולם שסביבו. אירונית, יריבו הגדול, ביל גייטס, הוא זה שיירשם בהיסטוריה כאצילי מבין השניים, שידע לעזוב בזמן, שהקדיש את שנות חייו המאוחרות וכל הונו לסיוע לאנשים האומללים ביותר בעולם".יש עוד, אבל אאוץ'. המשפט האחרון היה הקטלני ביותר.

 

הורים מודאגים שרוצים לדעת איפה נמצא הילד שלהם, תמיד, יכולים לרכוש לו שעון-יד שמכיל GPS, שימסור להם איפה נמצא התכשיט, בדיוק של שלושה מטרים. העלות היא 149 ליש"ט, שזה כלום לעומת התשלומים לפסיכולוג שנים אחר כך.

 

מתקבל הרושם שהנשיא המיועד אובמה יצטרך להפרד לשלום מהבלאקברי האהוב שלו. אנשי האבטחה פשוט לא מוכנים שהנשיא יסתובב עם דבר כזה, שיהפוך למטרה קבועה לכל האקרי העולם. גם עורכי הדין מתנגדים. אובמה אמר שימשיך להיאבק על זכותו לסלולרי ששולח מיילים, אבל הוא מתחיל להבין שהיה יותר קל להביס את הילארי קלינטון וג'ון מקיין מאשר את השירות החשאי.

 

2008 היתה שנה נהדרת לשירות המיקרו בלוג טוויטר, ומספר המשתמשים בו עלה בשיעור מדהים של 752%: כ-4.43 מיליוני משתמשים עשו בו שימוש בדצמבר. בחדשות טוויטר אחרות, לקוראי הבלוגים נמאס לשמוע על טוויטר.

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x