• תפריט
אמנות ועיצוב

"אצל אמן טוטאלי האמנות נמצאת לפני הכל"

הולדת בתה השלישית הביאה את גליה פסטרנק להכניס את המשפחתיות אל ציוריה, אותם היא מציגה בתערוכה חדשה בתל אביב: "פעם דפקתי חשבון כי לא רציתי שיחשבו שאני 'מציירת מהרחם'. הפעם אמרתי 'אעשה את זה בפול ווליום. הילדים הם מרכז חיי'"

רעות ברנע 08:5007.12.17

"אצל אמן טוטאלי האמנות נמצאת לפני הכל. המשפחה היא במקום השני, הם יסתדרו", אומרת האמנית גליה פסטרנק. "גם אצלי הסטודיו היה פעם במקום הראשון אבל היום, אם אחד הילדים חולה או שיש איזה עניין, אני אשים הכל בצד. לא אלך לסטודיו. אהיה קודם כל איתם".

 

בימים אלה מוצגת תערוכת היחיד החדשה של פסטרנק (40) "אופנת הנמר" בגלריה P8 (הפטיש 1 ת"א, עד 30 בדצמבר). פסטרנק, בוגרת תואר ראשון ושני בבצלאל ואמנית פעילה בסצנה המקומית כבר למעלה מעשור, מציגה בתערוכה 12 עבודות. תשע מתוכן נעשו ממש בחודשים האחרונים, לאחר לידת בתה השלישית.

 

הציורים, בטושים, צבעי פנדה וצבעי שמן, מתארים סצנות מחייה הפרטיים של פסטרנק, כאשר נושאים כמו משפחה, לידה, נשיות ואימהות עומדים במרכז. "האימהות שינתה גם את הציור שלי. יש לי פחות זמן לשבת ולחשוב בסטודיו. בזמן הקצר שיש לי מוציאה את מה שהכי דחוף לי להוציא. הדברים שהיו לי הכי דחופים הפעם הם להוציא את זה שאני מרגישה בודדה, חשופה, מרומה, לפעמים אפילו בחושך. יש לעיתים הרגשה כאילו שום דבר שאני עושה לא מספיק – אני לא מרוויחה מספיק ואני לא ממלאת את התפקיד שלי כאמא מספיק".

גליה פסטרנק. "חשוב לי שהציורים יחיו" גליה פסטרנק. "חשוב לי שהציורים יחיו" צילום: אוראל כהן

 

 

אבל במבט ראשון הציורים משדרים דבר הפוך: הם צבעוניים ושמחים.

"נכון. אחרי שאמרתי כל מה שאמרתי, אחד הדברים החשובים לי הוא הציור השמח והעליז. יש ציור אחד בגוונים שחורים אבל באופן כללי אין מבחינתי כזה דבר שלא אשים כתומים וכחולים בציור. חשוב לי שהציורים יחיו, ומבחינתי כשמשהו חי הוא צריך למשוך את העין. אני לא מתעסקת רק ב'דארק', אני מתעסקת גם במשחק, בשעשוע, בקומיקס, בצחוקים. יש בציורים הרבה צחוקים. גם את הדברים העגומים שאני מספרת, אני מספרת בצורה עליזה".

אחרי לידת בתה האחרונה, לקח לפסטרנק קצת יותר זמן לחזור למסלול הרגיל. "אחרי לידת הבנים הגדולים חזרתי תוך חודשיים. הפעם לקחתי לי עצמי חצי שנה, אפילו שבעה חודשים".

 

למה בעצם?

"כשהבנים נולדו הייתי אמנית קצת יותר צעירה ופחדתי שאם לא אחזור מהר לצייר, אשכח. הפעם כבר הייתי כמעט בת 40, מציגה כבר 11 שנה, לא הרגשתי מאויימת. וגם נולדה לי בת והביאה איתה אנרגיה אחרת שגרמה לי להתכנס יותר בבית. כשנולד ילד את פתאום מוגבלת בתנועה, את מתלבשת אחרת, מריחה אחרת. מצד שני, יש בזה גם משהו נורא חיוני. ילד מקלף ממך שכבות".

 עבודה של גליה פסטרנק עבודה של גליה פסטרנק צילום: אלעד שריג

 

זה השפיע גם על הציור עצמו?

"כן. הדברים נהיו הרבה פחות מפולטרים. פעם הכל אצלי היה עובר הרבה יותר עיבוד, דפקתי יותר חשבון כי לא רציתי, ואני עדיין לא רוצה, שיחשבו שאני אמנית שעושה 'ציורים מהרחם' – דוגמא למחשבה גברית שעדיין מנהלת אותי. עכשיו כבר אמרתי 'זה מה שאני ואני אהיה את זה בפול ווליום. הילדים הם מרכז חיי, והרבה פעמים הם אלה שמובילים אותי ולא אני שמובילה אותם".

 

פסטרנק מספרת שהיא לא מכירה הרבה אמניות שמכניסות את המשפחה שלהן ממש אל תוך הציור ומדווחות על הקשיים והכישלונות. "תמיד המבט הוא יותר גברי,

תכליתי, ממושטר. גדלתי על מסורת של ציור מנקודת מבט גברית. בתערוכה אני מנסה להתייחס לזה מחדש, מתוך ידיעה שמצד אחד אני מצייתת למסורות האלה ומצד שני לועגת להן. כמו למשל בציור 'בוא מאטיס אני אשב לך' בו אני מצוירת כדמות גדולה ודומיננטית ליד מאטיס שהוא קטן, או בציור 'אל תזוזי' בו אני גם המודליסטית וגם הציירת, שמלאה בחשיבות עצמית, עם פרצוף קצת פיקאסו סטייל".

 

מדוע את מכניסה את עצמך כמעט לכל ציור?

"בתור ציירת פיגורטיבית אני חייבת שיהיה לי מודל זמין", היא צוחקת. "ואני מאד זמינה. אבל אין ספק שהעובדה שאני שמה את עצמי בתפקיד שונים – הציירת, המודליסטית, היולדת, האמא או התלמידה – משחררת אותי באיזשהו אופן. יש בזה משהו מרפא".

 

את שם התערוכה "אופנת הנמר" שאבה פסטרנק מחנות בגדים שפעלה מתחת לסטודיו הקודם שלה באזור שוק לווינסקי. "האסתטיקה של הלבוש המנומר, מין אסתטיקה של נהג מונית, היא משהו שאני מרגישה שמאוד מחובר לי למושג של בית. בנוסף, כשהייתי קטנה רציתי שיקראו לי 'אופנת'. מאד אהבתי אופנה והאמנתי שהשם 'אוסנת' הוא ממש החמצה של העניין. זה צילצל לי מושלם מבחינה פונטית".

 

קבלו ניוזלטר יומי המסכם את חדשות היום ישירות למייל שלכם. לחצו להרשמה

בטל שלח
    לכל התגובות
    x