$
אמנות ועיצוב

"אמנות בבאר שבע היא לא דבר מובן מאליו"

בתערוכתה "ציורים מבאר שבע" מציגה הילה שפיצר את פנים דירותיהם של זרים שפתחו בפניה את הדלת

רעות ברנע 08:5223.11.17

"הוויזואליה של הדרום עדיין משויכת למדבר וגמלים, אבל אותי לא מעניינים סטריאוטיפים, אני מסתכלת על הפְּנים של המקום", אומרת האמנית הילה שפיצר, בוגרת בצלאל שבימים אלה מציגה את תערוכת היחיד שלה "ציורים מבאר שבע" באוניברסיטת בן־גוריון (גלריית הסנאט, עד 9 בינואר).

 

בתערוכה מציגה שפיצר ציורים של בתים ודירות מגורים מבפנים לצד ציורים של מבני מגורים מבחוץ. תושבי העיר אולי יזהו את הבניינים הללו, אבל כל הציורים יכולים להיראות כמו כל מקום אחר בארץ. "אני לא אוהבת את ההפרדה שעושים כשמדברים על הדרום", אומרת שפיצר.

 

אף שמדובר בסצנות דוממות יחסית, הגורם האנושי בהן משמעותי. בציורי הפנים של הדירות נוכחת תמיד הדמות שגרה בהן; בציורי הבניינים, לעומת זאת, אין דמות ויזואלית, אבל יש לה ביטוי בשם העבודה (למשל "מי אתם האנשים שגרים בבית הממש ממש ארוך הזה ברחוב רגר").

הילה שפיצר, ציירת אמנית הילה שפיצר, ציירת אמנית צילום: עמית שעל

 

להיות בבית אחר זה חזק

 

שפיצר (32) היא בכלל ילידת תל אביב, והקשר שלה לבאר שבע נוצר כשהיתה שם במסגרת תוכנית רזידנסי ב־2015. ואולם, גם כשהסתיימה התוכנית, ובצעד לא מאוד שגרתי, היא החליטה להמשיך להתגורר בה. "תל אביב נהייתה לי עמוסה מדי. קהילת האמנים שהייתי חלק ממנה קצת התפיידה באותה התקופה. רציתי להכיר אמנים חדשים ולהבין מה זה בכלל שדה האמנות הבאר־שבעי".

 

"הגעתי לבאר שבע בתקופה קצת מבולבלת", היא מספרת. "נתקע לי בראש הרעיון שאני צריכה ללכת לאנשים הביתה ופשוט לצייר את הבתים שלהם". לדירות הראשונות הגיעה שפיצר דרך אתר קאוצ'סרפינג (שבו אנשים מזמינים זרים לישון בבתים שלהם). שם היא היתה נפגשת עם הדיירים, מראיינת אותם קצת ומצלמת את פנים הבית. בסטודיו שלה היא היתה מציירת על פי התמונות שצילמה.

העבודות "הסטודיו של שולמית דוידוביץ'" (מימין) ו"בית פתוח אצל דניאלה מלר". דמויות הדיירים תמיד נוכחות העבודות "הסטודיו של שולמית דוידוביץ'" (מימין) ו"בית פתוח אצל דניאלה מלר". דמויות הדיירים תמיד נוכחות צילום: הילה שפיצר

 

מה את שואלת את האנשים שאת מגיעה אליהם?

"גם שאלות כלליות, כמו מה הם עושים בחיים, אבל יותר שאלות ברובד הפסיכולוגי, כמו מה מניע אותם לעשות דברים מסוימים. הסיטואציה הזאת - להיות בתוך בית של מישהו - היא חזקה. המקום שבו אדם מניח את הכוס שלו אחרי שהוא סיים לשתות או המשפטים שמודבקים לו על הקירות - כל אלה מטעינים את הציור". חלק מסצנות הפנים בציורים גם מתוארות מכמה נקודות מבט בו־זמנית, מה שהופך אותן לפנטסטיות במידה מסוימת.

 

ואיך בחרת את הבניינים שציירת מבחוץ?

"זה תמיד מלווה במטען רגשי כלשהו. משהו בבניינים האלה הסב את תשומת הלב שלי. האמת שבציור הבניין הראשון עוד היו לי תוכניות אחרות: שמתי פתקים בתיבות הדואר של כל הדיירים, ניסיתי לארגן ישיבה לכולם, לבנות איזו פעילות חברתית ולצייר פורטרטים של כולם. אבל אף אחד לא ענה, אז ציירתי את הבניין מבחוץ. הרבה פעמים קורה שיש לי רעיון, ואז המציאות מכה בי", היא אומרת בחיוך.

 

בתום שלוש שנים בבאר שבע עברה שפיצר לגור במושב סתריה ובמקביל היא עובדת בסטודיו בדרום תל אביב. השנים שבהן חיה בעיר הדרומית העלו בה שאלות על היוצרים שחיים בה. "יש בבאר שבע מוזיאון מעולה, אבל היא עדיין מקום שבו אמנות וגלריות הן דברים ממש לא מובנים מאליהם. תוך כדי יצירת העבודות שאלתי את עצמי כל הזמן עבור מי אני יוצרת כשאני נמצאת במקום שכמעט אין בו קהל. וזה מדהים, כי יש אנשים בעיר שלמרות הכל המוטיבציה שלהם ליצור מטורפת".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x