הדוקומנטה בקאסל: ממבנים נטושים למרכזי תרבות שוקקים
אחד מאירועי האמנות החשובים בעולם מציג לצד אמנים מפורסמים גם חבורת סקווטרים צעירים שפולשים למבנים נטושים, הופכים אותם למרכזי תרבות שוקקים ואפילו זוכים על כך לתמיכת הממסד
08:1717.08.17
באחת השכונות הפחות מבוססות בעיר קאסל בגרמניה, בקצהו הדרומי של פארק, עומד מבנה רעוע עשוי קורות עץ. חבורת צעירים בבגדי עבודה נעים סביבו, כלי עבודה וקורות עץ בידיהם. אלו הם משתתפי פרויקט "Shape The Unknown" ("לעצב את הלא נודע"), שנערך החודש במסגרת הדוקומנטה - אחד האירועים החשובים והגדולים ביותר בעולם האמנות, המתקיים בקאסל מדי חמש שנים.
הדוקומנטה מציגה מדי חצי עשור בכמה תערוכות את המיטב של עולם האמנות, וההזמנה להציג בה נחשבת לכבוד ענק. אבל משתתפי "לעצב את הלא נודע", למעט אחת, כלל אינם אמנים. מדובר כ־30 פעילים חברתיים שפועלים בשלושה קולקטיבים בקוסובו, בלגיה ושוויץ ושהבחירה לשלב אותם בדוקומנטה היא בחירה יוצאן דופן ומעניינת במיוחד.
למבנה הרעוע הם קראו "Bubble Tower", שיבוש שמו של מגדל בבל, שמבטא את הרעיונות הרבים שיש למשתתפים המגיעים מתרבויות שונות. לצד המגדל הוקם מתחם שבשערו כתוב "אין לי שום מושג” שאליו מוזמנים התושבים ומבקרי הדוקומנטה לבוא וליצור אמנות. אך המיצב שהקימו הקולקטיבים בגרמניה איננו לב הפעילות שלהם, אלא רק טריגר לדיון בפעילות השנתית שלהם שמתרכזת בהפחת רוח חיים במבנים נטושים והשמשתם לטובת הקהילה.
הסקווטרים בפרויקט "לעצב את הלא נודע" בקאסל. לעודד את אנשי המקום לצאת מהשיעמום ולפעול צילום: ענת ברזילי
טרמוקיס, למשל, הוא שמו של קולקטיב וחלל תרבות בקוסובו. "הכל התחיל כשהקולקטיבים טוסטנד מבלגיה והפי פוסיטיב משוויץ הגיעו לפרישטינה, בירת קוסובו", מסביר ארבור סליהו,(26) כותב, מוזיקאי וחבר בטרמוקיס.
“הם החלו לפעול במבנה בטון מדהים שבנייתו מעולם לא הושלמה ועמד נטוש משנות ה־90 ללא גג וחלונות ומבלי שאף אחד ישתמש בו", ממשיך סליהו, "המתנדבים מבלגיה ושוויץ, בעזרת כמה מקומיים, הצליחו בתוך עשרה ימים להביא את המבנה למצב שאפשר להתחיל לפעול בו. אחרי ששני הקולקטיבים עזבו את פרישטינה נשארנו אנחנו, הצעירים של קוסובו, והיינו צריכים להחליט מה לעשות. החלטנו להקים קולקטיב ולהפוך את החלל למרכז תרבות חברתי. חלפו 18 שנה מאז המלחמה ואני מרגיש שמגיח עכשיו הדור הראשון שיוצא מהשיתוק של טראומת המלחמה ומתחיל לקחת את העניינים לידיים. זו היתה אחת הפעמים הראשונות שהדור שלי התאחד למען מטרה משותפת. אני מאמין שרק באיחוד כוחות נצליח להביא משהו חדש לעיר".
טרמוקיס הפך לסיפור הצלחה. עשרות צעירים מעורבים בהפעלתו ומקיימים בו, סדנאות שונות, הקרנות סרטים, מועדון קריאה, הופעות מוסיקה ועוד.
הכל התחיל ממסיבות
“אנחנו מקבלים תמיכה בכל המימדים.” מספר סליהו, "אנחנו בקשרים טובים עם עיריית פרישטינה, הממשלה מאשרת את קיומינו וגייסנו 200 אלף יורו באמצעות גיוס המונים בזמן קצר".
ארבור סליהו מקולקטיב טרמוקיס בקוסובו: "אנחנו בקשרים טובים עם הערייה והממשלה וגייסנו 200 אלף יורו בזמן קצר באמצעות מימון המונים" צילום: ענת ברזילי
אדם שימצ’יק, האוצר הראשי של הדוקומנטה, ביקר במקום, התרשם עמוקות והזמין את הקולקטיב להשתתף בדוקומנטה. טרמוקיס מצדם הזמינו את שני הקולקטיבים שבזכותם הם קיימים: טוסטנד הבלגי והפי־פוזיטיב השוויצרי.
טוסטנד נולד בבריסל לפני 11 שנה כתזה של שני נערים בתיכון שרצו לחבר בין אמנים לשכונה שבה הם חיים, "כך שאמנות לא תהיה רק משהו גבוה עבור קבוצות עלית", מסביר חבר הקולקטיב יאן סטרקס (27), “בהתחלה היינו מאוד צעירים ומה שעניין אותנו היה לארגן מסיבות, איתרנו חללים תעשייתיים נטושים, השתלטנו עליהם ל־24 שעות, ניקינו אותם ועשינו רייב".
טוסטנד הפכו לליין ידוע בבריסל וב־2009 עיריית הילפורד, העיר הסמוכה, הציעה לערוך מסיבות בחלל בית ספר שמיועד להריסה. “זה הפך לחלל התרבות החברתי הראשון שהקמנו", מספר סטרקס “לצד המסיבות הפעלנו מטבח חברתי, הקרנו סרטים וכל מי שהצהיר על עצמו כאמן קיבל חלל עבודה. כך גילינו את הפוטנציאל הגלום בסוג פעולה כזאת".
כיום טוסטנד הוא ארגון ללא מטרות רווח שעובד בשיתוף פעולה עם עריית בריסל. הערייה מאתרת חללים ציבוריים נטושים והקולקטיב משמיש אותם.
“אנחנו גם מלמדים יחידים וארגונים לנקוט בפעולה ישירה על מנת להביא לשימוש של הציבור הרחב חללים ריקים ונטושים ובימים אלו אנחנו כותבים חוברת הדרכה שמפרטת את כל החוקים בנושא סקווטינג (השתלטות על מבנים נטושים - ע”ב) בבלגיה ואיך אפשר לפעול מולם". בכל שנה טוסטנד מנהלים פרויקט בינלאומי במקביל לעבודתם בבלגיה. ב־2015 , למשל, היו באוקראינה, והשנה ייסעו לספרד.
מבנה שעמד נטוש בקוסובו מאז שנות ה־90 והפך למרכז תרבות שוקק בזכות מתנדבי הקולקטיבים
"וכשהגענו פגשנו קבוצה מקומית שהמשטרה פינתה מווילה נטושה בה הם רצו להקים מרכז תרבות", מספר סטרקס על הפרוייקט בקאסל, "זה צירוף מקרים מדהים – זה בדיוק מה שאנחנו עושים".
להחיות איצטדיון נטוש
הקולקטיב השלישי, הפי־פוזיטיב, הוקם לפני ארבע שנים בשוויץ ופועל בחצי השנה האחרונה על הפיכת איצטדיון כדורגל ישן בעיר בייל למרכז תרבות. האמנית והדיג’יי השוויצרית מיה אוטרק(27), חברת הקולקטיב, מספרת שאת הפרויקט הנוכחי בקאסל היא רואה כניסוי חברתי. “יש לנו דיונים מעניינים כל ערב, התהליך הוא חברתי והחלטות מתקבלות באופן דמוקרטי. אחרי שנלך המבנה ייהרס, לכן התהליך, השיחות שלנו והשיח שאנחנו יוצרים עם תושבי השכונה הוא מהות הפרויקט. מאוד הופתעתי מתושבים שטענו שקאסל משעממת. אני רוצה לעורר באנשי המקום השראה לצאת מהשיעמום שלהם ולפעול. אני רוצה להעביר את המוטיבציה שלנו הלאה כך שאנשים יעשו עבור עצמם ועבור הסביבה ושיראו שלא נדרש לכך הרבה כסף בכלל".
חברתיים, לא וונדליסטים
עבור רבים פלישה או השתלטות על מבנים נטושים (סקווטינג) עשויה להיתפס כוונדליזם, אך בבסיס הפרקטיקה הזו נמצאת תפיסה חברתית, לפיה המרחב העירוני שייך בראש ובראשונה לתושבים ולא לבעלי ההון וחברות המחזיקים בנכסים נטושים. הסקווטרים הם פעילים חברתיים שרואים בתושבים יצרני תרבות לא רק צרכנים שלו בהיכלות תרבות גדולים.
פעולות סקווטינג נעשו גם בארץ, בתל אביב, אך תמיד פונו על ידי המשטרה ומעולם לא קיבלו הכרה ממסדית. הסקווט שהחזיק מעמד זמן ארוך ביותר הוא הסקווט ברחוב בן עטר בשכונת פלורנטין בתל אביב, מקום שבעברו היה מקווה, המשכו היה חנות רהיטים ולאחריו עמד נטוש כעשור. ב־2005 קבוצת פעילים חברתיים הפכה את קומת הכניסה שלו למרכז קהילתי שוקק. ב־2012 נהרס הבניין וכיום עומדת בו גינה והפולשים נתבעו לדין.
במחאה החברתית של 2011 פלשו פעילים חברתיים לבית צעירות מזרחי, שעמד נטוש כארבעים שנה ברחוב דב הוז בתל אביב. הם פונו באלימות על ידי המשטרה אך היום עומד שם מרכז קהילתי של עיריית תל אביב, שנוצר בתהליך שיתוף ציבור. יוזמה מעניינת נוספת היא של בית העם בשדרות רוטשילד, מבנה שעמד נטוש ושבעליו הציע לפעילים להשתמש בו לפעילות חברתית.
