$
אמנות ועיצוב

האמן ארז ישראלי מוכר עבודות לגרמנים

אוסף מוזיאון המבורגר בנהוף הידוע בברלין רכש בחודש האחרון עשרות עבודות של האמן ארז ישראלי, הידוע בעיסוק שלו בזכרון השואה

רעות ברנע 09:3019.07.17

“הרגשתי שהגעתי למיצוי בסצנת האמנות המקומית”, אומר האמן ארז ישראלי. “יש לי עבודות קבע באוספים ואפילו לומדים את העבודות שלי בספר רשמי של משרד החינוך. הרגשתי שאני רוצה להתקדם הלאה”.

 

ארץ אוכלת אמניה

 

בשנתיים האחרונות חי ישראלי ועובד ישראלי בברלין, עיר שהרומן שלו איתה החל טכנית לפני שלוש שנים אבל תיאורטית עוד הרבה לפני. בחודש האחרון הוא גם זכה להכרה משמעותית בסצנת האמנות הגרמנית – האוסף החשוב המשותף למוזיאון הברלינאי המבורגר בנהוף ולניאו־נשיונל גלרי רכש כמה עשרות עבודות שלו. מדובר בעבודות משלוש סדרות שהציג ישראלי בגרמניה בשנים האחרונות. “מנהל האוסף של כל המוזיאונים העירוניים של ברלין ראה עבודות שלי כבר בארץ בשנת 2014 בגלריה גבעון", מספר ישראלי, "הכניסה לאוסף הזה היא מאד משמעותית עבורי ועבור כל אמן. גיליתי, לדוגמא, שיש תחרות לאמנים מקומיים בכדי להכנס לאוסף, ואמנים שרק מגיעים לרשימת החמישים המועמדים הסופיים בה – מכניסים את זה לקורות החיים שלהם. כך שזה עניין גדול”.

 

 

ישראלי תופר על עורו טלאי צהוב ישראלי תופר על עורו טלאי צהוב

 

 

זה יעלה את ערך העבודות שלך?

“כמובן. זה בעצם אומר שאתה ראוי וזה מספק ומחזק מאד. על אחת כמה וכמה כשמדובר באמן ישראלי חדש יחסית בסצנת האמנות בגרמניה”.

לביקורו הנוכחי בארץ הגיע ישראלי דווקא לא כדי להציג, אלא כדי לפנות את הסטודיו שלו, "מבחינתי זה עניין דרמטי כי עד עכשיו זה היה לי כמו עוגן, אמרתי לעצמי שאני יכול לחזור. המכירה בהחלט השפיעה על ההחלטה לפנות”.

 

אז עכשיו אתה אמן גרמני?

“לא. אני עדיין אמן ישראלי שחי בברלין. לא פעם חושבים שהשם שלי הוא שם במה, ובמבטא גרמני זה בכלל נשמע ‘ארץ ישראלי’”, הוא אומר בחיוך. “עדיין יש שאלה אם להישאר או לא, כי המעבר לווה בהמון פחדים. אבל כן, הרבה יותר קל כשאתה יושב באירופה. לאחרונה הצגתי תערוכה בוינה ובקרוב אציג בקרקוב. עוד לפני המעבר הבנתי שבארץ הרבה יותר קשה ליצור. אמן שרוצה להתקיים בארץ חייב ללמד, ומצאתי את עצמי הופך להיות עבד של ההוראה".

 

 

ישראלי. "באירופה הרבה יותר קל" ישראלי. "באירופה הרבה יותר קל" צילום: עמית שעל

 

 

כבר למעלה מעשור שישראלי (43) הוא אחד האמנים הישראלים הפעילים והמוערכים. ברזומה שלו תערוכות מוזיאליות ופרסים רבים. הרבה לפני שחשב לעבור לברלין הוא החל לעסוק בשואה ובשכול ובאחת העבודות המוקדמות המוכרות שלו תפר לעורו טלאי צהוב. העבודה המשמעותית הראשונה שלו בברלין היתה ב־2014, כשנבחר מבין אמנים רבים ליצור ציור קיר על המבנה של מרכז האמנות “בתניאן” בשכונת קרויצברג. בעבודה כתב ישראלי, אות על גבי אות, את שמו של פליקס ישראל, הבעלים המקוריים של המבנה שהיה מפעל לגופי תאורה לפני מלחמת העולם השנייה. “הבניין נמצא בשכונה מאד פרו פלסטינית,” הוא מספר. “מצד שני יש בה גם המון תנועות אנטי ממסדיות וכל האזור מכוסה בגרפיטי".

 

 

אחת העבודות שנמכרו. קעקועי חותמות של מועדון הברגהיין אחת העבודות שנמכרו. קעקועי חותמות של מועדון הברגהיין

 

שואה וחדרי חושך

 

השלב הבא ברומן שלו עם העיר היה במסגרת תוכנית חילופי אמנים בה הציג בגלריה Crone בתערוכה שהניבה את שלוש הסדרות המדוברות שנקנו עתה לאוסף המוזיאון. התערוכה עוררה עניין רב והצגתנ לוותה בריאיונות רבים לתקשורת – ולא קשה לנחש למה: הסדרה הראשונה היא איורים של בדיחות על שואה, על גרמנים ועל קווירים שמצא ישראלי ברשת ויצר להן אילוסטרציות, כאשר יש דגש על הקשר הויזואלי בין האף לאיבר המין של היהודי בהן. השנייה היא סדרה שיצר על גופו, כאשר במשך 10 שבועות קעקע מדי שבוע את החותמת שהוטבעה על ידו כשנכנס למועדון הברגהיין הברלינאי המפורסם ובמהלך הביקורים בו חיבר מצלמה לזרועו שצילמה את המתרחש מ’נקודת המבט’ של החותמת. השלישית היא סדרה של עבודות עץ העוסקות בחדרי החושך שבמועדון הזה ובמועדונים אחרים, בהם דמות שמופעלת על ידי חוט וגם בה האיברים היחידים שמציצים מתוך החשכה הם האפים ואיברי המין הגבריים.

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x