המהפכה הטבעונית: בקריית טבעון מקיימים פסטיבל תרבות

לאנשי קריית טבעון נמאס לחכות לממסד, אז הם החליטו ליזום בעצמם פסטיבל תרבות שיתקיים בשבוע הבא ושבארגונו מעורבים לא פחות מ־600 תושבים. בין עשרות האירועים: פיקניק ג'ינג'ים, מופע קולי בסאונה רטובה ואמנות בחלונות ראווה של חנויות

ענת ברזילי 08:2130.03.17

תגיות:

שרשרת הגבעות שעליהן בנויה קריית טבעון רוטטת וגועשת בחודשים האחרונים. אין מי בגבעות הקריה, מנחל הקישון בתחתית ועד למעלה גבעת רמת טבעון והכפרים הבדואיים הסמוכים בסמת וזבידאת, שלא שמע או לא לקח חלק ביצירתו של פסטיבל שייח' אבריק. המחשבה על הפסטיבל, שיתקיים בעוד שבוע בדיוק, בין 6 ל־8 באפריל, התחילה בכמה ערוצים שונים אצל כמה אנשים שונים בו־זמנית, מספרים מארגניו, ואולי זו הוכחה לקיומו של תת־מודע קולקטיבי אשר הפסטיבל מתקיים בו כארכיטיפ.

המארגנים, שירלי מרום, יונתן לוי, שימי שיידר ונעם שכטר, הכירו עד לא מזמן רק כהורים לילדים באותו הגן וכשכנים בטבעון. כולם יוצרים ואנשי תרבות שמגיעים מתחומים מגוונים שחברו למען יצירה מקומית־חברתית המתחברת לעבר ההיסטורי של טבעון ומשפיעה על ההווה, נובטת בפרץ גדול, וממעמקים מצליחה להבקיע את השכבות המאובנות של שגרת חיי היומיום, וזאת ללא מימון מאף גורם ממסדי.

מבצע להצלת כלניות כחלק מהכנה לפסטיבל. משהו בתרבות בטבעון השתנה צילום: גל מוסנזון

הניצוץ הראשון ניצת לפני חמישה חודשים, בכנס הכנה לפסטיבל שאליו הגיעו 70 איש בעקבות קול קורא שפורסם בפייסבוק. זה היה רגע שבו 70 משאלות שצפו באוויר נכתבו על גבי 70 טפסים והפכו ליוזמות שיצרו גוף ראשוני לפסטיבל. 70 היוזמות הפכו ל־200 ובהן מעורבים 600 איש. למעט אחדים, כולם חיים בטבעון או נולדו בה. פיקניק ג'ינג'ים, מיצב חד קרן, הופעת מוזיקה במערת קבורה, סדנת אלתור ליד עץ אלון בוואדי, טקס לילי של חלימה קולית, ארוחות משותפות בגנים ציבוריים, חוג מוזיקה קאמרית, מופע קולי בסאונה רטובה וטיפולים במגע ממטפלים יהודים ובדואים הם רק חלק מהיוזמות החופשיות שמחכות לבאי הפסטיבל.

רבים מהמעורבים הם אמנים, מוזיקאים ואנשי במה שאת מרב מרצם התרבותי השקיעו עד כה מחוץ לטבעון. נעם שכטר, מעצב גרפי ומרצה ב"בצלאל", מספר שמראשית ימי היישוב פעלו בו יוצרים רבים, אך נראה כי עם התמסדות התרבות, המרכז התרבותי התנקז לתל אביב וטבעון נותרה זנוחה. "היוצרים שחיו פה בעבר כתבו שירים, העלו הצגות, עשו מסיבות. היה ערבוב בין החיים והיצירה. עכשיו הכל הפך להיות קריירה מקצועית", הוא אומר.

המתווכת אוצרת תערוכה

מלבד היוצרים, בפסטיבל שייח' אבריק (הפסטיבל קרוי על שמו המקורי של האזור שבו הוא מתקיים) מעורבים גם אנשי חינוך ופעילים חברתיים. אחד מהם הוא שלמה מנדלוביץ, מהנדס תעשייה וניהול שב־17 השנים האחרונות עסוק בפעילות חברתית ומפעיל סופרמרקט חברתי בשם "חברותא". גם גופים רבים מעורבים בפסטיבל, בהם פנימיית הדסה, המתנ"ס ומכללת אורנים שפותחת את שעריה לקמפינג של מבקרים. בנוסף, משפחות בטבעון יציעו חדרים בבתיהן לאירוח, ושאטלים מאורגנים יסיעו את המבקרים בין מרכזי ההתרחשות.

שירלי מרום. "אנשים הפכו לדלוקי פסטיבל" צילום: זהר שחר

התערוכה "גלנטריה" באוצרות עדי שכטר, מתווכת נדל"ן, ורות אופנהיים, מנהלת פרויקטים בגלריה אום אל־פחם, תציג אמנים טבעונים בחלונות ראווה של חנויות הפסז' במרכז טבעון, "תערוכת הפרח", תוצג בטברנה, עם ציורים של ברכה אביגד, ציירת מקומית שנפטרה בשנה שעברה, לצד ציורי פרחים של ציירי כפר תקווה, בית לאנשים בעלי מוגבלויות.

"האופן שבו אנשים נרתמו לפסטיבל עבד כמו דיבוק, אנשים הפכו לדלוקי פסטיבל", מספרת שירלי מרום, עורכת לשונית ורקדנית בוטו. "הבנו שמה שקורה בתהליך ההפקה הוא בעצם כבר הפסטיבל. עוד לא ברור לנו איך ייראה הפסטיבל, אך אנחנו חווים את הדליקה שקורית לפני וזה דבר בעל ערך בפני עצמו".

להגשים משאלות

"כל אחד מסתובב לפחות עם משאלה אחת, ומבלי להגשים אותה, תמיד ירגיש ניכור מהסביבה", מוסיף יונתן לוי, מחזאי, במאי ומורה, "הפסטיבל מתחיל מהתחושה הזאת," מסביר לוי, "להגשים את המשאלות וכך להחזיר את הריבונות האזרחית־ציבורית־חברתית־תרבותית לידיים של האינדיבידואל החופשי".

שכטר מסביר את ההירתמות האזרחית הנלהבת של תושבי טבעון בכך שזו הזדמנות לקחת את האחריות לידיים: "אנחנו, היוצרים, נהיינו פסיביים. יושבים ומחכים שמוסד כלשהו יפנה אלינו ויזמין עבודה. הרעיון לקחת את הפעולה לידיים. החיים בטבעון היו טריוויאליים לפני, ופתאום אנחנו יכולים לפעול. אנחנו עובדים מאוד קשה ואנחנו מאושרים".

כחלק מעבודת ההכנה לפסטיבל מתקיימים בחודשים האחרונים מפגשים וארוחות שכונתיות בבתים פרטיים בטבעון, שמתפתחים לג'אמים מוזיקליים, או ערבי האזנה ותיאטרון. "יש כל מיני אירועים סלוניים שקורים על הדרך", מספר לוי, "שמפגישים בין אנשים שלא הייתי פוגש בדרך אחרת".

"הפרויקטים שאותי הכי מרגשים הם כאלה שנוצרו ממשאלות שליוו אנשים המון זמן", אומרת מרום. "נדב הולנדר, למשל, מוזיקאי וקולנוען שסבו הקים את קולנוע 'זוהר' שקיים בטבעון משנת 1952, סיפר שהחלום שלו ושל אחיו הוא לשפץ את המקרנה הישנה ולהוריד אותה לתצוגה בכניסה". לפני שבועיים החלום התגשם. ביום שישי הזה ב־17:00, כאירוע מקדים לפסטיבל, ייערך טקס לכבוד שיפוץ המקרנה, לאחריו יוקרן סרט "חתולים על סירת פדלים" בבימוי הולנדר. "הפסטיבל ייגמר, אך המקרנה תישאר כעדות למשהו שהשתנה באמת בתרבות בטבעון", היא מסכמת.