$
מוזיקה

רב הנסתר: האלבום החדש של אביתר בנאי הוא אלוהי ומשובח

אלבומו החדש של אביתר בנאי הוא הזיה טקסטואלית אניגמטית ונהדרת. פשוט ללחוץ פליי ולעצום עיניים

אלעד בילו 07:4719.03.17
כבר בשיר הראשון, “אור בצל”, תפסה אותי שורה בפזמון שאחרי האזנות רבות גם מסכמת עבורי את האלבום החדש של אביתר בנאי: "לעזוב ידיים/ לא לנסות להבין". ובכן, זו ההמלצה שלי לאלבום. שחררו ולכו על זה. לא הכל חייב להיות מובן.

 

חציו הראשון של "לשונות של אש" (NMC) אקספרימנטלי מתמיד, אביתר בנאי כפי שמזמן לא שמענו אותו, גם מבחינה טקסטואלית וגם מבחינת עיבודים מוזיקליים - שירים שלא בנויים במבנה הטיפוסי של בית־פזמון, מעין גיבובים של חלומות או ניסיונות לצלם רגעים קטנים, או אולי אלה בכלל תפילות שלו בינו לבין עצמו, הפסקתי לנסות להבין. הזיה טקסטואלית נהדרת.

 

מהלהיט "פרגולה" ודאי לא הצלחתם להתחמק, רשימה של כל שיש לבנאי להפסיד לצד סימוני "וי" על הישגיו בתרבות הישראלית ובכלל. חכם ומעניין.

 

השיר השלישי שהוא גם שיר הנושא הוא אולי הטוב באלבום: "לשונות של אש". כל התמונות המתוארות בו הן "שירה קדושה", עד ש"השמש שולחת לשונות של אש", פזמון שתופס אותך לא מוכן, לפחות בשמיעה הראשונה. בהמשך, משמיעה לשמיעה, רק חיכיתי לפזמון המפחיד הזה. התכנותים והסאמפלים בשיר ממש הזכירו לי את רדיוהד ב־In Rainbows. הדמיון יגיע גם בשיר הבא, "חוצים את הרחוב" (ובו פזמון שבנאי מתחיל במעין קול פלסט מושלם וקצת תום יורקי) וגם ב"עכשיו" שיגיע אח"כ. השיר נפתח במין משפט חלומי שכזה, "אלף אנשים מסתכלים עליי מהמראה", והופך למעין שיר סיוטים שבו בנאי צועק לעזרה. גם התזמור נהדר. רצף שלושת השירים הזה הוא, לדעתי, המוצלח באלבום.

 

לאורך "תמיד לפני הגשם" שמגיע אחר כך ונוגן היטב ברדיו יש חצוצרה נהדרת. בכלל, כל האלבום שזור בחצוצרות נפלאות שאורזות את החלומיות באצילות שכזאת, אלגנטיות.

 

 צילום: יח"צ

 

חציו השני של האלבום הוא יותר בנאי טיפוסי. הפיק אותו נאור כרמי שהיה קצת יותר שמרן בגישתו מתמיר מוסקט - שהפיק את החלק הראשון. החלק הסוגר הוא גם היהודי יותר, אם אפשר לקרוא לו כך, לא רק בגלל שני השירים מהמקורות שבסופו, אלא בעיקר בגלל הניגון שלו. הוא מתחיל עם "עומס יתר", שיר נעים, פזמון כיפי ואין אחד שלא יזדהה עם מילותיו. ושוב, חצוצרה פנטסטית. אחריו "אדם נזרק", גם כן שיר שמתכתב הפקתית עם אלבומי בנאי הקודמים ופזמון שהוא כיף חיים: "“ואבק עולה ומיתמר עד לב שמים / ריקוד בין יאוש לאמונה". דווקא בשירים האלה הייתי מזהה פוטנציאל ללהיטים, מעניין שלא אלה נבחרו כסינגלים.

 

"הושענא" מתוזמר יפה יפה, אחריו "איילת השחר" - שיר במבנה אביתר בנאי טיפוסי ובו המשפט "אני קם / מלקט מילים להתבהרות". איזה יופי, אה? הדואט "אתה" עם אביב גפן לא טוב, לדעתי. כלומר הוא שיר טוב, בערך, מולחן ומתוזמר לעילא, אבל כדואט פחות עובד. לא מבין מה היה הצורך בו. אבל למרות הגיהוק הזה, מדובר באלבום שיגעון.

 

שורה תחתונה: אלוהי ומבורך

 

בנאי בהופעה. רק הדואט עם אביב גפן מיותר בנאי בהופעה. רק הדואט עם אביב גפן מיותר צילום: שחר רצנברג

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x