$
קולנוע וטלוויזיה

תולדות הצ'יצ'ונות

הסרט המרתק "צ'יצ'ולינה - אם כל השערוריות", שישודר הערב, מראה איך הצלחתה של סמל הסקס ניבאה עידן בו מראה ופרסום חשובים מאידיאולוגיה

דנה קסלר 09:0219.02.17

"צ'יצ'ולינה היא חלום אסור ושערורייתי של החברה האיטלקית, כמו משהו שעולה מן המעמקים ופורח בלי שרצינו". (פדריקו פליני).

 

הסרט התיעודי האיטלקי החדש "צ'יצ'ולינה - אם כל השערוריות" מציג ניתוח מעמיק של חייה ותקופתה של אחת מסמלי הסקס הבינלאומיים הגדולים של המאה הקודמת. בסרט, שישודר הערב בערוץ יס דוקו, מתראיינת צ'יצ'ולינה עצמה - בת 65, עדיין עם כתר הפרחים הנצחי שלה על הראש, עדיין יפהפייה. בנוסף אליה ולאינספור חומרים ארכיוניים, מביא הסרט ראיונות מרתקים עם סוציולוגים, חוקרי תקשורת, ומומחים אחרים, המנתחים את התופעה חסרת התקדים ומנסים להבין למה היא עלתה דווקא באיטליה, דווקא אז. "צ'יצ'ולינה זכתה להצלחה דווקא מפני שהשליכה מעליה כמה מהכללים שהעיבו על התרבות המאוד קתולית שלנו", אומר בסרט העיתונאי האיטלקי מרקו גרגורטי, שמשוכנע שתופעה כמו צ'יצ'ולינה הייתה יכולה להתקיים רק באיטליה.

 

צ'יצ'ולינה. מסיבות ה"בונגה בונגה" של ברלוסקוני היו המשך ישיר של האורגיות שלה צ'יצ'ולינה. מסיבות ה"בונגה בונגה" של ברלוסקוני היו המשך ישיר של האורגיות שלה צילום: אי פי איי

 

מאשה לדמות

 

אך למרות שהיא תופעה איטלקית, ראשיתה של צ'יצ'ולינה היא בכלל בבודפשט, שם היא נולדה ב־1951 בשם אילונה סטולר. בצעירותה עבדה כדוגמנית וכמרגלת - תפקיד במסגרתו נשלחה לפתות דיפלומטים זרים על מנת להוציא מהם סודות מדינה (תפקיד אותו ביצעה מאוחר יותר, לטענתה, גם באיטליה). בהמשך היגרה מהונגריה הקומוניסטית לאיטליה, שם הצליחה לממש את כמיהתה לחופש בהפיכתה לדמות בשם צ'יצ'ולינה.

 

חיוך ושד

 

מדוגמניות עירום היא הפכה לאישיות רדיו ואחר כך לאישיות טלוויזיונית, לבדרנית המעלה מופעי ארוטיקה וגם לפוליטיקאית. בשמלות שקופות ללא תחתונים, עם נזר פרחים לראשה, שד חלוץ, חיוך רחב ומזמין ורטוריקה של אהבה חופשית, צ'יצ'ולינה מכרה להמונים סקס במסווה של אהבה. כפי שמסבירים המומחים בסרט - דמותה היתה מלאכית וטהורה, אך פרובוקטיבית ונועזת.

 

אם בשנות ה־70 היה מספיק שהיא תחשוף את הטוסיק, בשנות ה־80 היא כבר העלתה את הרף והחלה להשתתף בסרטי הארדקור פורנו, והכל בשם החופש המוחלט והיעדר הגבולות. בזה בדיוק התאהב האמן האמריקאי ג'ף קונס, שבא לאיטליה על מנת לשתף איתה פעולה בפרויקטים האמנותיים שלו. השניים התאהבו והתחתנו ב־1991, אבל מערכת היחסים התפוררה במהרה והפכה למאבק מכוער על משמורת בנם היחיד. הבן, לודוויג בן ה־25, עם לוק של ראפר, מתראיין בסרט ויש לו רק דברים טובים להגיד על אמא. גם הוא, כמובן, מנסה לנתח את סוד ההצלחה שלה: "אני חושב שהייחודיות של צ'יצ'ולינה, של אמא שלי, היא בכך שהיא חצתה את הגבולות בתקופה מלאה בצדקנות".

 

מהרגע שפרצה לתודעה, צ'יצ'ולינה הרגיזה את השמרנים הקתולים מחד ואת הפמיניסטיות מאידך (למרות שאם תשאלו אותה, היא תגיד לכם שהיא פמיניסטית גדולה). באמצע שנות השמונים, כשהיא נכנסה לפוליטיקה, היא כבר הרגיזה את כולם. בהתחלה המפלגה הרדיקלית השתמשה בה כגימיק, אבל האספירציות שלה היו אחרות. אחרי קמפיין בחירות שערורייתי היא נבחרה לפרלמנט האיטלקי. לדעת אלוויר דובל צ'רלס, פעילה באירגון הפמיניסטי האירופאי "פמן", עצם בחירתה של צ'יצ'ולינה לפרלמנט לא יכולה להיחשב לניצחון לשחרור האישה, שכן היא נבחרה תוך כדי גילום התפקיד הקלאסי של האישה בפטריארכיה. כפוליטיקאית, אגב, צ'יצ'ולינה לא ממש עוררה שערוריות: היא עבדה למען איכות הסביבה, ובעד ליברליזם מיני, כולל חינוך מיני בבתי ספר.

 

מאז ועד טראמפ

 

הסרט מציג את צ'יצ'ולינה כמי שחשפה אמיתות על תת המודע הקולקטיבי של החברה האיטלקית, ואולי של העולם המערבי כולו, אך הצלחתה בישרה גם משהו פחות חיובי. הסרט טוען שמאז צ'יצ'ולינה, פרסום ומראה חיצוני הפכו מצרכים חשובים יותר אצל מועמדים פוליטיים מאשר אידאולוגיה ורעיונות. הסרט מכתיר אותה בתור "הדודה של ברלוסקוני", כאשר מסיבות ה"בונגה בונגה" שלו הן המשך ישיר של האורגיות הדיוניסיות שלה. אך ההשפעה שלה הרחיקה הרבה מחוץ לגבולות איטליה. בלעדי צ'יצ'ולינה, פנינה רוזנבלום מעולם לא היתה נהיית חברת כנסת. וניתן בקלות גם למתוח קו בין המחלפות הבלונדיניות הנוצצות של צ'יצ'ולינה בפרלמנט האיטלקי לשיער הזהב הבוהק של דונלד טראמפ בבית הלבן.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x