$
אמנות ועיצוב

האמן רועי מנחם מרקוביץ': "זה זבל סלקטיבי"

מרקוביץ' מציג תערוכה חדשה שכולה פסלים העשויים מאובייקטים שמצא בזבל, בבוידעמים וברחוב. בראיון הוא מסביר למה הבחירה בחפצים שנזרקו היא ביקורת על מצבה של המדינה ויחסה לתרבות. "הפסלים הם שיקוף של כל הגועל־נפש. הם באו מהביבים כדי להצביע על הביבים"

רעות ברנע 08:3915.02.17

"אני אוהב־שונא אותם", אומר האמן רועי מנחם מרקוביץ’ על שלל האובייקטים שלו שמוצגים בתערוכת היחיד שלו "שוד ושבר", שנפתחה במוצ"ש האחרונים במשכן האמנים הרצליה.

 

בתערוכה מציג מנחם מרקוביץ’ עשרות אובייקטים שמצא במקומות שונים: בזבל, באזורי תעשייה, בבוידעמים, בבית של סבתו ועוד. את האובייקטים הוא אוסף אל הסטודיו שלו, ושם "משחק" איתם - מפרק, מחבר, צובע, מדביק - ובסופו של דבר מציב אותם על פדסטלים שחלקם גם נאספו במקומות שונים. "אלה דברים שמסנוורים אותנו לרגע ואז הופכים להיות משהו שדוחה אותנו. אני לא יכול להגיד שהם משובבי נפש כי תכל'ס הם כועסים על מה שהולך פה. הם מראה, שיקוף של כל הגועל־נפש. הם באו מהביבים כדי להצביע על הביבים ועל הביביוּת שקורית כאן, ולכן קשה להגיד שאני אוהב אותם בלב שלם, אבל הם בהחלט קרובים ללבי".

 

הפירוק, ההדבקה וההצבה שהוא יוצר מחברים את האובייקטים אל העולם התרבותי שבו אנחנו חיים, וכך הופכים חפצים כמו מנקה שטיחים ישן, משקולת נייר או מקל הליכה לפסלים שמרפררים לפיסול קלאסי יותר. "יש פה הרבה ציטוטים, אפשר לראות דברים שדומים לברנקוזי או לדורצ'ין", הוא אומר. "אני לא עושה את זה מתוך ידיעה, לא אומר 'איזה כיף, אני הולך לעשות ברנקוזי'. זה משהו שפשוט קורה".

האמן רועי מנחם מרקוביץ' האמן רועי מנחם מרקוביץ' צילום: אוראל כהן

 

מנחם מרקוביץ' (37) הוא בוגר המדרשה לאמנות והוא חי ועובד בתל אביב. את האובייקטים שהופכים אחר כך לחומר העבודה שלו הוא אוסף באדיקות כבר שנים. "זה אולי נראה אקלקטי מאוד אבל אני לא מתפשר, יש סלקציה מחמירה לגבי מה שנכנס לסטודיו. זה זבל מאוד סלקטיבי. אלה צריכים להיות דברים שאני רואה בהם פוטנציאל, שיש בהם איזה כובד או ברק מסוים". גם את נושאי העבודות שלו אוסף מנחם מרקוביץ' מהסביבה הקרובה אליו. "כמישהו שחי בעיר אני חווה ביומיום פסלים ציבוריים למיניהם. כשאני אוסף משהו מהרחוב הוא כמעט תמיד קשור לאיזה פסל מחורבן שראיתי בדרך או לאיזו תחנת אוטובוס לא אנושית שאי אפשר לשבת בה. אני יוצר גרסה עלובה של הפסלים האלה. אני מכנה אותם 'מותק, הפסלים התכווצו'. משהו בהם התגמד, התקלקל בדרך הייצור".

 

ואיך זה מתקשר למה שקורה פה?

"הכל פה בעצם לא מתוקן. השאיפה היא רק לסגור פינות ולכבות שריפות. הפסלים האלה הם מכבי שריפות. כשאני בסטודיו ועובד עם איזה עיגול עץ או פרזול מתכת קשה לי להסביר איך בדיוק זה מתחבר לזעם שלי על שרת התרבות, אבל ברור לי שיש פה כביש סלול עבורי ושאני נוסע בו בטורבו מתוך כסאח ועצבים. זה מעניין, כי סך הכל אני אדם די רגוע ועדין, אבל המציאות פה היא מתסכלת, מעצבנת, מקוממת".

  צילום: יח"צ

 

אתה מרגיש שכאמן זה התפקיד שלך? להעביר ביקורת?

"אני חושב שאין דרך אחרת. אני לא מעצב פה מוצרים. כל אלמנט בעבודות הוא בעצם זעם, ביקורת, מקרא מפה של המקום הזה. אני חושב שזו חובה בזמנים כאלה - עם כל מה שקורה בממשלה ועם כל מה שקורה בתרבות. יש מקומות כמו גלריה ברבור או הצימר שעושים להם את המוות או פשוט הורגים אותם. זו לא תקופה לבלות, להיות גלאם. כאמן אני חייב להיות כזה".

 

הפסלים מלווים בשירים קצרים ובמניפסט שכתב מנחם מרקוביץ', ואלה מחזקים את הרעיון אפילו עוד יותר.

"הטקסטים ממשיכים את הפסלים באיזשהו אופן", הוא מסביר, "הטקסט הוא עוד שפה. השירים האלה מבחינתי הם גם פיסול. הטקסט מפוסל".

 

מנחם מרקוביץ' מציג בתערוכה גם שתי עבודות וידיאו. הראשונה היא מעין סרט מוקומנטרי על מבנים ארכיטקטוניים בגרמניה ובשנייה מוצגת סצנה של טקס יום השואה בבית אבות. "קורה פה איזה כפל - ישנם הדיירים שיושבים וצופים בסרט והסרט עצמו (שבו מוצג, בין השאר, מופע בלט בהשראת אנה פרנק) ומנהלת המקום שכל הזמן נאבקת ברעש ומנמיכה; ויש אותנו כצופים שרואים כל מה שמתרחש. מה שמצא חן בעיניי הוא העניין שהכל עובר פה דורות - דורות של צפייה, דורות של סיפור. אנחנו הצופים מקבלים את הכל בסוג של טלפון שבור. זה דומה למה שקורה עם הפסלים, שהם בעצם אנדרטאות שאוצרות בתוכן את כל הסיפור של המקום הזה".

יוצא לך לעסוק הרבה בשואה.

 

"כן, שואה מלווה אותי הרבה זמן כי היא בכל מקום. סבתא שלי היתה ניצולה וביליתי הרבה בחברתה. גם פוליטיקאים עושים שימוש ציני בשואה כל הזמן. יש 'שואה' של קלוד לנצמן, אבל יש גם שואה של ליכודיאדה. ומעבר לזה קיים העניין של עם כובש, שבעצם מתקיים בתוך ההיסטוריה הזאת. בלי לשים לב עוד מעט יהיה לנו בלט על הכיבוש".

 

רועי מנחם מרקוביץ' מתוך שיר מהתערוכה

 

פסלים למיקרוגל/

שמתנפחים במים, מתכווצים

בעתות מלחמה/

פיסול של מהומה/

שיורד למקלט/

פסלים בלי קליטה/

קשים מחומרים רכים, פיסול

שמכירים/

פסלים ונהנים.

פסל שאין אחר מלבדו/

אקרשטיין על הגב וג'ורה בידו/

שיר אהבה לגרנוליט. בלוט

שמבליט/

פסל נפגע חרדה. מציאבדה. מחפש עבודה/

פסלים מתחת לחגורה. פסלים למגירה. פיסול רע

בטל שלח
    לכל התגובות
    x