היזם והטרנדולוג גיל רויטר: "העיצוב כאן שמרני"

"תמיד מצאתי עניין בתחום העיצוב, אבל ידעתי שלא אהיה מעצב של ממש כי האסתטיקה והשפה עניינו אותי יותר מהעיצוב עצמו", מספר היזם והטרנדולוג גיל רויטר.

בימים שבהם התחרות על לב הלקוח נהפכה למשימה מאתגרת יותר מיצירת המוצר עצמו בוחר רויטר (39) לשנות את הכללים: הוא יוזם ואוצר עבור מותגים לעיצוב הבית פרויקטים ויזואליים שמהלכים על התפר שבין האמנות לפרקטיקה. השיטה: עיצוב חללי התצוגה הבנאליים שלהם באופן גרנדיוזי וחתרני, "לא משהו שבהכרח הלקוח יכניס הביתה, אבל משהו שיפתח את הראש וייצור דיון, לטוב ולרע", הוא מספר.

"כמו חלונות ראווה בחו"ל"

ביום רביעי הקרוב תיפתח במתחם הום דיזיין בנתניה התערוכה האחרונה פרי יצירתו, שעבורה חיבר רויטר את 11 המותגים במתחם, ובהם ניקולטי, פנדור, שטיחי כרמל, ל־11 מעצבים ישראלים מדיסציפלינות שונות — עיצוב פנים, טקסטיל, חלונות ראווה. "הרעיון היה לחבר את החברות הגדולות לסצנת העיצוב המקומית, החדשה יותר, החתרנית והמעניינת, שהיא כמובן קטנה יותר ופחות חשופה", הוא מסביר. "הלקוחות שיבקרו בתערוכה — אדריכלים וצרכנים פרטיים — יקבלו אפקט מרשים כמו זה של חלונות ראווה בחו"ל. הם יחוו משהו אחר, כזה שלא נוצר מעיצוב פרווה. הצרכן הישראלי מדביק את הפער עם העולם מהר יותר מהיצרנים. אנשים נוסעים לחו"ל ורואים דברים, ומי שנשאר בבית רואה באינטרנט. אי אפשר יותר לתת ללקוח חוויה בינונית".

רויטר. "זה לאו דווקא העיצוב שהלקוח יכניס הביתה, אבל הוא ייצור בדיון" צילום: אוראל כהן

"להסתכל על מגמות"

רויטר למד תקשורת חזותית בשנקר וחזאות בתחום הטקסטיל באוניברסיטת סנטרל סנט מרטין בלונדון, ולאחר הלימודים עצר בתחנה החשובה ביותר עבור מי שמעוניין לעבוד בתחום העיצוב לבית: איטליה. שם הוא עבד בחברת ריהוט ורכש המון ידע בתחום. הרצון שלו לחלוק את הידע הזה הוליד יוזמה נוספת — משלחות מעצבים ישראלים לסיורים מודרכים בתערוכות העיצוב החשובות במילאנו, לונדון, פריז וניו יורק. "יש בתערוכות האלה היצע עצום של חברות, טקסטורות וצבעים. אני מתרגם זאת למונחים שאפשר לעבוד איתם ומלמד להסתכל על מגמות. מלבד זאת, אנחנו הולכים למלונות מעוצבים ולגלריות, כי הדברים בחלל מטופל נראים אחרת מאשר בהאנגר שמציג רהיטים".

ההשקעה בנראות היא הבסיס למכירת עיצוב. למה בארץ זה לא כך?

"אין פה תקציבים. חלונות ראווה מושקעים או מיצבים באמצע חנויות בחו"ל — בדרך כלל תעמוד מאחוריהם מחלקה שזה תפקידה. פה אין דברים כאלה, וגם יש כאן שמרנות, לא ממהרים להעז".

אולי ללכת על בטוח זו הגישה כאן.

"לא. הלקוח רוצה שיאתגרו אותו. בא לו כמו בחו"ל. אפילו הדרך שבה מגישים פה אוכל השתנתה: מקפידים על אסתטיקה ועל צִלחות. לא רק שפים, העיצוב הפך גם לנחלתם של מי שלא מבינים בעיצוב".