הפסלת חן זיו תפסל במוזיאון תל אביב בהשתתפות קהל

"יש בי אש שנולדתי איתה, ואני לומדת לחיות עם האש בלי להישרף ממנה", אומרת האמנית חן זיו. "זה דבר די מסובך. שנים הייתי בדממה והיום הפיסול מציל אותי".

זיו (42) היא פסלת בתחילת דרכה האמנותית. מאחוריה קריירה ענפה במשרדי פרסום וקמפיינים לחברות גדולות. זה שלוש שנים היא מגיעה מדי בוקר לסטודיו שלה בדרום תל אביב ומפסלת פסלי ברונזה גדולים וכבדים של דמויות נשיות, יצריות ודומיננטיות שהגוף הוא הממד הבולט בהן, חלקן בתהליך של עשיית אהבה. היצריות והתשוקה שבפסלים באה לידי ביטוי גם באופן שבו זיו מתבטאת ומספרת על עצמה ועל עבודתה האמנותית. השיחה איתה מלווה בברק בעיניים ובהתרגשות גדולה בקול, כזאת שבאה ממקומות עמוקים בתוכה. "כל פסל פה מייצג משהו שעברתי. אני עוברת תהליכים איתם ובוכה איתם. ברגע שהתמסרתי לזה, הדמויות התחילו לצאת מתוכי, זו אחרי זו".

בחרת לעסוק בגוף, בנשיות, במיניות.

"אני מגדירה את עצמי כפמינסטית אחרת", היא אומרת. "כל החיים התעסקתי במיניות ובנשיות וחקרתי את הגוף. עם השנים הפסקתי להקרין את המיניות החוצה כי הרגשתי שהעולם לא מבין אותי. הפיסול מאפשר לי לירות הכל החוצה ולהעביר את עצמי טרנספורמציה מטורפת. אני כבר לא מפחדת לבטא את עצמי, לא מתביישת להיות אני".

האירוע המכונן, שהוביל לשינוי המשמעותי בחייה של זיו, הוא הנסיעה הראשונה לפסטיבל המידברן בשנת 2014; מאז זיו היא גם אחת המארגנות והפעילות בו. "באמצע המדבר, בגיל 40, פגשתי את עצמי. עוד בדרך לשם ידעתי שאחזור אחרת, וכשחזרתי הבנתי שאני צריכה לשנות המון דברים בחיים שלי".

עבודות של חן זיו צילום: זוהר רון

הדור החדש של היוצרים

היא נפרדה מבעלה ואב שתי בנותיה והחלה להקדיש את כל כולה לעיסוק האמנותי. היא עוד לא הציגה בתערוכה מעולם, אבל העבודות שלה כבר הולכות וצוברות מעריצים, קהל ואפילו רוכשים, בעיקר בזכות השיתוף שלהן בפייסבוק. "נשים זרות שראו את העבודות התחילו לכתוב לי בפייסבוק", היא מספרת, "המון נשים בגילי פשוט הפסיקו לגעת, והן מספרות שעוררתי בהן שוב את החשק לגעת, לאהוב נשים ואת הגוף הנשי. התחלתי להזמין אנשים לסטודיו שלי, ללטף את הפסל איתי בשלב הכמעט סופי שלו".

עד כה נחשף לפסליה של חן קהל מצומצם יחסית, אך בקרוב הם כנראה יגיעו לקהל רחב הרבה יותר: זיו נבחרה להשתתף בפרויקט הבינלאומי "Fly Beyond" של מותג הוודקה הצרפתי היוקרתי Grey Goose. אנשי הפרויקט בחרו בתל אביב לעיר הראשונה בעולם שבה הוא יתקיים, ובחרו חמישה יוצרים מתחומים שונים בתחילת דרכם שאותם סימנו כדור החדש בעשייה יצירתית. לצד זיו נבחרו להשתתף בפרויקט צמד יזמי האמנות אמיר ארליך ואריאנה פורנצ'אי, הקונדיטור אורן חג'ג' (אדון שיפון), המוזיקאי תמיר מוסקט וקולקטיב האופנה Muslin Brothers. מטרת הפרויקט הוא הענקת חשיפה בינלאומית למשתתפים בו באמצעות הרשתות החברתיות, והוא יושק בערב חד־פעמי שיתקיים במוזיאון תל אביב ביום ראשון הקרוב (22.1). תוך כדי ערב ההשקה תיצור זיו את אחד מפסליה בשיתוף הקהל — תהליך שיצא לה לעשות כמה פעמים בעבר — וגם תציג פסל חדש שיצרה עבור הפרויקט, שהיה משימה חדשה ומאתגרת עבורה.

חן זיו בעבודה. פרסומאית שהפכה לפסלת צילום: זוהר רון

"עדיין פוחדת לעוף"

"ניסיתי ליצור דמות שפורשת כנפיים, אבל במשך שבועיים בהיתי בה ולא הייתי מסוגלת להוציא את הכנפיים שלה החוצה. אני עוד לא מרגישה שאני עפה, ולכן גם הדמות בפסל עדיין לא יכולה לעוף. יצאה דמות שהכנפיים שלה מקופלות, שזו בעצם אני. מבחינתי אני עוד גולם, אף שבפרויקט אני מצטיירת כמישהי אמיצה, חוצה גבולות וחיה את החלום. כל זה נכון, אבל בעירבון מוגבל - אני עוד פוחדת לעוף".

כמו הפסל שיצרה חן עבור הפרויקט, כך גם שאר הפסלים שלה מפוסלים בחימר ואז נוצקים בברונזה. הבחירה בברונזה מעניינת, כיוון שמדובר בחומר קלאסי מאוד וכבד מאוד - גם מבחינה פיזית וגם מבחינת הביטוי האמנותי. זה חומר שעובדים איתו פסלים עוד מימי הביניים, ויש בעיסוק בו המשך של מסורות אמנותיות ארוכות שנים.

את זיו תפסה הברונזה בחוג שהשתתפה בו ליד הבית. "מאז אני עובדת רק בברונזה. זה אחד החומרים הכי יקרים שיש, אבל הוא גם החומר היחיד שנשאר. רק לאחרונה הבנתי שגם אחרי שאני לא אהיה בעולם הפסלים עוד יהיו".