שיעור באופנה

בנובמבר האחרון התפרסמה ב"טלגרף" הבריטי כתבה שניסתה לנסח את המסרים שמאחורי גיבורי ילדותנו. פו הדוב, כך נכתב, מביע מחשבות פילוסופיות מתוחכמות בפשטות; צ'רלי בראון נושא גישה אקזיסטנציאליסטית קודרת לחיים ומשקף את רעיונותיו של הפילוסוף הצרפתי ז'אן־פול סארטר; ופדינגטון? תלאותיו של הדוב השעיר שהגיע ללונדון מפרו הפכו אותו לפוליטי למדי: אקטיביסט, מנומס ורגיש לעוולות ולמיעוטים.

סוויפט בלבוש פדינגטון

סלבריטאים שנתפסו בעדשות הפפראצי עם מעילי דאפל בחודשים האחרונים סומנו כחקייני פדינגטון, והזמרת טיילור סוויפט אף הפכה את זה לחגיגה ויראלית כשהעלתה תמונת פפראצי שלה במעיל דאפל לצד איור של פדינגטון, ושאלה "מי לבש את זה טוב יותר?". הדוב, מצדו, "ענה" לה בטוויטר שלו: "אני חושב שהמעיל שלי מתאים לך. האם את מוצאת את הכיסים מתאימים למרדית' ואוליביה (חתולות המחמד של סוויפט - ת"ו)? אני מחזיק כריכי ריבה בכיסים שלי".

אם מעיל הדאפל מסמל את השתלבותו של פדינגטון בתרבות הבריטית, הכובע מייצג את שורשיו ואת סגנונו האישי. הכובע, שהיה שייך לדודו של פדינגטון, תואר ב"ווג" כפריט ש"כאילו נלקח מתצוגות האופנה של שאנל". חבוט, מרופט ובגוון אדום חלודה, הוא נושא מסר של התרסה נגד לונדון הפורמלית והקפוצה.

"אבי היה איש מנומס ותמיד חבש כובע", סיפר בראיון ל"גרדיאן" מייקל בונד, אביו ויוצרו של פדינגטון, על מקורות הכובע. "בחופשות הוא נכנס לים עם כובע, שמא יראה מישהו שירצה להרים בפניו את הכובע".

"הכובע משקף את החיים שלו טרום הגעתו ללונדון, והוא התרפט תוך כדי מסע" סיפרה מעצבת התלבושות של הסרט, זוכת האוסקר לינדי המינג, "החלטתי על אדום משום שפדינגטון אוהב צבעים חמים. הרי הוא נמשך מיד לאימו המאמצת משום שהיא לובשת בגדים צבעוניים".

את פדינגטון מלווים עוד אביזרים, כמו המזוודה הקטנה בעלת התא הסודי או מגפי הגומי שלא הופיעו בספר המקורי וגם לא בסרט, אך הופיעו על הצעצועים הראשונים בדמותו. ואולם, מעל לכל פריט, מה שהופך את פדינגטון לאופנתי הוא העובדה שהוא פשוט קוּל. באותו ראיון ל"גרדיאן" אמר בונד כי מבחינתו, סוד הקסם של הדוב הוא העובדה שהוא אאוטסיידר שאינו חושש למחות על עוולות גם אם הוא נחבט שוב ושוב, אבל תמיד מנצח. פדינגטון, כך נראה, שופע סטייל כי מעולם לא הפך לעוד דמות ילדים סכרינית.