"אין עלילה או מוסר השכל"

הצגות ילדים הן ז'אנר משגשג ושופע אפשרויות, אבל כשמדובר בפעוטות, בני שנה־שנתיים, זו משימה כמעט בלתי אפשרית למצוא תוכן בימתי שיתאים להם - וזה מפי אמא לילד בגיל הזה בדיוק. אלינור אגם בן־דוד, במאית תיאטרון ואם לשניים, הבינה שאם היא לא רוצה שילדיה יירקבו מול לופ נוסף של "הטלטאביז" היא תצטרך לעשות בעצמה משהו בנידון.

אגם בן־דוד (33) מביימת זה שנים לתיאטרון, ובין השאר שימשה במאית הבית של תיאטרון המדיטק בחולון. הרעיון להצגה החדשה לפעוטות "בלונים", שבה היא גם משחקת, עלה במקרה. "כשהבן שלי היה בן שנה עברנו ליד בלון וראיתי את מידת ההתלהבות", היא אומרת. מאז ההצגה נודדת ברחבי הארץ (פירוט תאריכי המופעים ב־elinoragam.com/dates.htm) ומצליחה במפתיע, עם בלונים וכמעט ללא מילים, לשמור על ריכוז ועניין אצל הקטנטנים ביותר.

ההצגה מיועדת לאולמות קטנים בעיקר, כי "אם יש יותר מדי קהל זה לא יעבוד. זה מופע אינטימי וזה עובד רק פנים אל פנים", ומחירה נע בין 20 ל־ 40 שקל. את תשומת לב הזאטוטים מושכת אגם בן־דוד באמצעות הבלונים, כנראה הדבר שמלהיב ילדים בגיל זה יותר מהכל, ובזכות הבעות פנים ופנטומימה קלה, לצד מוזיקה נעימה, וידיאו ארט, צלליות ואלמנטים נוספים שהיא משלבת, הכל בעצמה, על הבמה.

אלינור אגם בן דוד. "הדרישות של הילדים בגיל הזה הן לא גבוהות" צילום: רותם גרידיש

איך שומרים על ריכוז אצל ילדים כל כך קטנים?

"אני לא מצפה שהילדים יישבו בשקט. יהיו כאלה שפתאום יבכו או יהיו רעבים ויאכלו משהו תוך כדי, אבל זה חלק מהעניין - הם באים כדי לחוות ולהגיב. המטרה היא שזו תהיה חוויה רגשית יותר מחינוכית, אין עלילה או מוסר השכל".

במהלך העבודה על ההצגה, מספרת אגם בן־דוד, היא קיבלה ייעוץ מרופא להתפתחות הילד שהוא גם איש תיאטרון בעצמו. "חשבנו ביחד מה יהיה הכי נכון לילדים בגיל הזה: לא להגזים בצבעים ובפיזור פוקוס, להתמקד בכל פעם במשהו אחר, לא למהר לשום מקום", היא מסבירה, "לוקח זמן עד שילד קטן קולט שמשהו קורה, לכן הכל נעשה לאט, בעדינות ובנועם. בפועל התבססתי על טכניקות ויזואליות שאפשר להשתמש בהם בהתאם לעקרונות הללו - אנימציה, צלליות, בלונים בגדלים שונים".

"בלונים" היא הפרויקט העצמאי הראשון של אגם בן־דוד. "כשהחלטתי שאני עושה את ההצגה רציתי בפעם הראשונה שזה יהיה משהו שלי, לא במסגרת תיאטרון כלשהו", היא אומרת, "קיבלתי תקציב ממינהל תרבות וממפעל הפיס, פניתי ליוצרים שאני רגילה לעבוד איתם בתחום המוזיקה והעיצוב ויצאנו לדרך".

ומתי החלטת שגם תשחקי בהצגה?

"ברגע האחרון, ממש שבוע לפני ההצגה הראשונה. עד אז הייתי בטוחה שאביא שחקנית. אני לא שחקנית, וצריכה לזכור הרבה דברים תוך כדי, כמו להפעיל תאורה ואנימציה, אבל המבטים הקטנים האלה נותנים לי את הכוח. הדרישות של ילדים בגיל הזה הן לא גבוהות, אבל כשאנחנו כהורים נותנים להם לחוות דבר שנתפס בעינינו כאיכותי אנחנו מרגישים שניצחנו במובן מסוים".