• תפריט
פנאי

אלבום: נקמת הטרקטור / "מה לאהובי - משיריו של משה אבן עזרא"

קהל היעד: חובבי מוזיקה אתנית, שירה וחיבורים אמנותיים; שורה תחתונה: בוער, פראי, משתולל, אפל. חובה למעריצים ולא רק להם

גיא בניוביץ' 09:0010.09.13

אבי בללי לא יעשה את החיים קלים עבורכם. מדי כמה שנים הוא בורא מחדש את המעטפת הקרויה "נקמת הטרקטור" כדי לייצר מסמך תרבותי חדש, מאתגר וחד, כזה שמתכתב עם שלל רבדים מוזיקליים והיסטוריים.

קהל היעד: חובבי מוזיקה אתנית, שירה וחיבורים אמנותיים.

 

דבר המבקר: הבחירה של בללי הפעם להרחיק אל המאה ה־11 ואל המשורר והפילוסוף משה אבן עזרא היא לא רק חלק מהמסע המתמיד הזה, אלא גם חוליה מקשרת נוספת במסע של לא מעט מוזיקאים ישראלים בשנים האחרונות, כמו ברי סחרוף ורע מוכיח עם "אדומי השפתות" - לחפור בתור הזהב של יהדות ספרד ולמצוא שם אוצרות טקסטואליים. בהתחלה יש משהו מרתיע בהאזנה לטקסטים שנכתבו כמעט לפני כאלף. שפה מורכבת, מתפתלת, עברית שמצלצלת כמעט תנ"כית לאוזניים מודרניות, אבל בעלת מקצב ייחודי ומהפנט, אף שעוסקת בנושאי חול: "שתה אחי והשקני עדי כי / ביד הכוס יגון לבי אמגן, ואם אמות לעיניך מהרה / תחיני כנגן המנגן". או בארוטיות מובהקת: "דדי יפת תואר ליל חבק / ושפת יפת מראה יומם נשק".  

 

אלבום נקמת הטרקטור. "מה לאהובי" אלבום נקמת הטרקטור. "מה לאהובי"

 

בידיו של בללי זה מתחבר ללחנים עמוסים בתשוקה קמאית, חלקם נעים בפראות שמזכירה את ימי "קיר", חלקם עדינים להפליא, כמו החיבור של העוד והנבל ב"כותנות פסים" בביצועו של שלמה בר. השיר הזה כל כך יפה, כל כך חודר לנשמה עם הזעקה של בר בשורה "מי לא ישתה / יינו עליו", עד שהעיניים פשוט דומעות מאליהן. ויש עוד הרבה רגעים של קסם בפרויקט הזה. הקול הצלול של יורם חזן מכנסיית השכל ב"שתה אחי", הרוק'נרול המשתולל של "צאה לך", המקצב המהפנט של "הרי קסטיליה" - הרצף הוא יצירה שהיא ללא ספק "נקמת הטרקטור" ואמנות ממדרגה ראשונה. רוק, אלקטרוני, אתני ותענוג אמיתי. ומילה אחרונה, כי ממש חייבים, על העיצוב: קופסה שמזכירה ספר שירה, ובתוכה מונחים דפים עבים שעליהם מודפסים השירים, והם מעל הדיסק - כמו לרמוז יצירתו של מי היתה כאן קודם ומי זה אשר הגיע מאוחר יותר כדי לחלוק לו כבוד.

 

שורה תחתונה: בוער, פראי, משתולל, אפל. חובה למעריצים ולא רק להם.

בטל שלח
    לכל התגובות