אלבום מחוץ לזמן

כל אחד משני האמנים השותפים לאלבום החדש "העץ הבודד" צבר קילומטראז' מכובד במוזיקה הישראלית. את ארז לב ארי אנחנו מכירים עוד משנות התשעים כשהיה חלק מלהקת כשניקו תתחיל לדבר המיתולוגית ("צל כבד", זוכרים?) ודרך קריירת סולו מוצלחת, ואת פטריק סבג זכינו להכיר בזכות קריירת הפקה מוזיקלית מוצלחת לא פחות. שני סשנים משותפים שלהם במדבר הביאו ליצירה משותפת. אדירה.

עטיפת האלבום. "העץ הבודד" עטיפת האלבום

לב ארי וסבג מכירים זה את זה כ־20 שנה, וזה מורגש. אם להשתמש בדימוי מתחום האלכוהול, מדובר בוויסקי סקוטי משובח במיוחד שהוכן יחד. מהצלילים הראשונים של "אליך אקרא", שעולים לאט לאט כמו רחש חרישי שמתגבר, יש תחושה שמדובר באלבום שנועד למבוגרים. למי שאוזנו רגישה לניואנסים של צליל ומילה, ומקבלת באהבה חיבורים קטנים שמעניקים לכל שיר ושיר מורכבות אלכימית. שיר כמו "תפילה לעני" הוא דוגמה לפאזל רבגוני כזה. טקסט שלקוח מספר תהילים, קלידים עדינים של סבג, גיטרה חשמלית מתפתלת של לב ארי - והקול הסדוק והמוכר כל כך של ברי סחרוף. התוצאה היא יצירת אמנות קטנה שלא יוצאת מהראש כבר משמיעה ראשונה.

נוסף ללב ארי וסבג שכתבו והלחינו את רוב החומרים, צריך להזכיר עוד שתי דמויות שרוחן שורה לאורך כל האלבום הזה: סחרוף, שכבר הוזכר והיה שותף לכתיבה ולעיבודים, ומיכה שטרית שגם הוא שותף לחלק ניכר מהטקסטים. קצת טרחני להשתמש במילה המיתולוגית "סופר־גרופ", אבל התחושה היא של קבוצת אמנים שנמצאת ברף העליון של יכולותיה, והתאגדה לצורך יצירת מסמך מוזיקלי ישראלי מאוד, אבל ללא ספק רוק'נרולי.

בשירים עם קצב אטי כמו "פעמונים ברוח", "טיוטה להספד" או "העץ הבודד" (שני האחרונים עם טקסטים של דוד אבידן), הכל מקבל תחושה חלומית ומהפנטת שיוצרת אסוציאציה של פינק פלויד שמתערבבת בג'וני שועלי.

לב ארי (מימין) וסבג. יופי איטי ולא מתחנף צילום: ריאן

זו לא הפקה בומבסטית שמתפארת ביכולות שלה, להפך. יש נטייה לצליל מינימליסטי, מוקפד, שבו לכל תו יש תפקיד ברור. מורגש שתשעת הקטעים כאן נבחרו בקפידה ובצמצום ואין גרם של שומן מיותר. אבל, ואולי בגלל העריכה המוקפדת, יש הרבה משפטים שלא יוצאים לך מהראש, ובראשם: "יש לך חלומות של עבד / אתה לא חולם כמו אדם

חופשי", שמופיעים בשני שירים שונים ומעניקים למכלול תחושה של יצירה אחת, אלבום קונספט על כאב, געגוע וחיפוש מתמיד. והתחושה הזו, של אלבום שהוא מחוץ לזמן, רק מתחדדת עם ההאזנה לקטע האינסטרומנטלי "פרדס" ובמיוחד לקטע הסיום של האלבום, "טיוטה להספד", בביצוע של סחרוף. משהו שהוא בין מחווה מודעת לרוק המתקדם של הסבנטיז לבין נחש מוזיקלי המתפתל במדבר. כל כך הרבה יופי - אטי, מתפתח בקצב שלו ולא מתחנף לאוזן שכבר כל כך רגילה למהר, וכאן ועכשיו.

שורה תחתונה: שווה שתקדישו כמה וכמה האזנות לאלבום המעניין הזה, שהוא ללא ספק אחד הטובים שיצאו אצלנו השנה.

(NMC יונייטד, 45 דקות. ב־2 באוקטובר יתקיים מופע ההשקה שיכלול את שירי האלבום החדש במועדון הבארבי בתל אביב).