$
פנאי

האמן המבטיח של "כלכליסט" 2013

בתערוכה שהתקיימה במערכת "כלכליסט" ביום שישי האחרון נחשפו הזוכים בתחרות האמן המבטיח לשנת 2013. "ההווי הצבאי הוא ההשראה הכי גדולה שלי", מספר גדעון לוין שעבודתו "חברים" זכתה במקום הראשון

רעות ברנע 08:2624.03.13

ביום שישי האחרון התקיימה במערכת "כלכליסט" התערוכה המסכמת של פרויקט האמן המבטיח לשנת 2013 של "כלכליסט" ובנק לאומי. התערוכה היוותה את שיאו של תהליך, שנולד במטרה לשמש פלטפורמה לחשיפת אמנים חדשים לקהל המגוון של קוראי "כלכליסט" ולקהילה העסקית. 

 

 

במטרה לאתר את האמנים שישתתפו בפרויקט, הפצנו קול קורא להגשת מועמדות, אותו פרסמנו בעמוד הפייסבוק שלנו ובאתרים נוספים. חיפשנו אמנים שלא מיוצגים על ידי גלריה, לא הציגו בתערוכת יחיד והשתתפו בלא יותר מחמש תערוכות קבוצתיות. 200 אמנים, תלמידי ובוגרי בתי ספר לאמנויות ברחבי הארץ, וגם כאלה חסרי השכלה פורמלית, נענו לקריאה, והגישו את מועמדותם.

 

משמאל עם כיוון השעון: גדעון לוין (מקום ראשון), רועי אפרת (מקום שני), גיא גרינברג (מקום שלישי) ויעלי גבריאלי (מקום שלישי), עם העבודות הזוכות משמאל עם כיוון השעון: גדעון לוין (מקום ראשון), רועי אפרת (מקום שני), גיא גרינברג (מקום שלישי) ויעלי גבריאלי (מקום שלישי), עם העבודות הזוכות צילום: תומי הרפז

 

צוות מקצועי ביצע סינון ראשוני והעביר 30 מהאמנים לשלב הסופי בפרויקט. 30 עבודות האמנות הנבחרות הוצגו בפני צוות שופטים מיוחד, כשלצד כל עבודה צילומי שתי עבודות נוספות של אותו אמן. את העבודות שפטו אוצרים וגלריסטים מהבכירים בישראל: נעמי גבעון, בעלת גלריה גבעון; רותי דירקטור, האוצרת הראשית של מוזיאון חיפה; איתי מאוטנר, אוצר ערבי הפצ'ה קוצ'ה ועונת התרבות בירושלים; יהושע סימון, המנהל והאוצר הראשי של מוזיאון בת ים; איה שהם, אוצרת ובעלת גלריה ArtStation; ויקיר שגב, מבעלי הגלריה השיתופית חנינא וחבר מערכת "כלכליסט".

 


 

היצירות דורגו לפי ארבעה קריטריונים: רעיון, שימוש בחומר ובטכניקה, מקוריות וייחודיות ופוטנציאל מסחרי. בנוסף לשקלול כל הקריטריונים הללו הם התבקשו לציין את שלושת האמנים שלדעתם בלטו במיוחד. לאחר בדיקה מדוקדקת ושקלול כל דירוגי השופטים נבחר האמן המבטיח של "כלכליסט" ל־2013.

 

30 האמנים שהגיעו לשלב הסופי זכו להציג את עבודותיהם בתערוכה, במסגרתה הם נפגשו עם קהל המבקרים, שגילה עניין רב בעבודות שחלקן אף נרכש במקום.

 

בחזרה ל־2012

 

אחרי הבחירה, חזרנו אל ציון אברהם חזן, שהגיע למקום הראשון בפרויקט האמן המבטיח של "כלכליסט" לשנת 2012 על עבודת הווידיאו שלו "הצעה לסדר", שסבבה סביב ראש עיריית תל אביב רון חולדאי. חזן, שסייים בשנה שעברה את לימודיו במדרשה לאמנות בבית ברל, עושה צעדים מרשימים בקריירה, ומבסס את שמו כאמן בזירה המקומית.

 

ביוני יציג במוזיאון ת"א במסגרת סדרה בשם "מדברים אל הקירות" שבה יוצגו שלוש תערוכות יחיד של אמנים צעירים, ובמקביל הוא עובד על פרויקט של שלוש עבודות וידיאו העוסקות בארכיטקטורה המקומית.

 

מקום ראשון - גדעון לוין: "הצבא חוזר ומושך אותי"

גדעון לוין (29), האמן המבטיח של "כלכליסט" 2013, מגדיר את המצלמה כתדר שבו הוא מתקשר עם אנשים וגורם להם להבין מה עבר עליו בצבא, לטוב ולרע

 

"סיימתי לימודים במחלקת הצילום בבצלאל בשנה שעברה. העניין שלי בצילום החל בשירות הצבאי, ב־2002. ידעתי שהצבא עומד להיות משמעותי בחיי, ולכן ביקשתי מהאחים שלי שיקנו לי מצלמה. במשך השירות צילמתי כמעט בכל יום. זה שאב אותי. יש לי אלבומים שלמים משלוש השנים של השירות בצנחנים.

 

"ההבנה שצילום הוא התחום שאני רוצה לעסוק בו באופן מקצועי באה דווקא בגואטמלה, בזמן הטיול אחרי הצבא. כשחזרתי לארץ עבדתי בכל מקום אפשרי שקשור לתחום, והתחלתי ללמוד בבצלאל. המוטיב הצבאי ליווה אותי לאורך שנות הלימודים, במיוחד משנה ג', כאשר הבנתי שאני חייב לעסוק בנושא, כי הוא מאוד לא פתור אצלי. אני רוצה לדבר על זה, אבל אף אחד לא יכול באמת להבין אותי, חוץ מהחברים שליוו אותי לאורך השירות, והמצלמה היא התדר הכי טוב שלי לתקשר עם אנשים בנושא הזה ולגרום להם להבין מה עבר עליי שם.

 

לוין עם "חברים". חזר לגבעה שעליה תיזזו אותו בפעם הראשונה לוין עם "חברים". חזר לגבעה שעליה תיזזו אותו בפעם הראשונה צילום: תומי הרפז

 

"אני גם רושם, והרישום הוא חלק קריטי מאוד ביצירה שלי. אני חושב שאמן עוסק במהלך חייו בשניים־שלושה נושאים מרכזיים, וההווי הצבאי הוא ההשראה הכי גדולה שלי. אני פטריוט, אף על פי שנולדתי בברית המועצות, ורוצה להיות שגריר טוב של ישראל ולעשות לה כבוד. לפעמים אני מנסה לעבור לנושאים אחרים, אבל הצבא חוזר ומושך אותי. גם כשאני יוצא למילואים, אני רואה בזה מקור השראה.

 

העבודה: "'חברים' היא חלק מסדרה שיצרתי בזמן הלימודים ושמה '21,22,23'. אני חושב שכשמישהו לא סגור על מה שהוא רוצה להגיד עולה לו החום, ועם הסדרה הזאת אני מרגיש בדיוק בטמפרטורה הנכונה. הצבא הוא מסגרת טראומתית, אבל מדברים מעט מדי על החלק החברתי בה.

 

"הגבעה שעליה צולמו כדורי המדים היא בדיוק אותה גבעה שבה תיזזו אותי לראשונה. סקרן אותי לחזור לשם ולהיות לבד, בלי כל הרעש. הכדורים הם מדים שאספתי מכל החבר'ה שלי מהצבא, אחרי שנטבלו בעמילן ונדחסו לניילון לשבועיים. אני מתייחס לדחיסה הזו כמו לדחיסה שעוברים בצבא במשך שלוש שנים, וגם ההצבה של המדים בערימה היא סוג של אנדרטה".

 

שאיפות לעתיד: "אני עוסק בצילום מסחרי, מצלם מדי פעם לעיתונים ועבור אדריכלים, אבל מה שבאמת בוער בי הוא הפיתוח של הצד האמנותי בצילום, ואני מרגיש שזה הולך להצליח. בעתיד אמורה להיות לי תערוכה משותפת במוזיאון רמת גן ויש תכניות גם לתערוכה באוסטריה, אחרי שהאוסטרים ראו את הצילומים שלי וסיקרן אותם הנושא הצבאי. אני רואה את עצמי חי מהצילום, זה מה שאני הולך לישון איתו בלילה וקם איתו בבוקר."

 

מנימוקי השופטים: "מפתח שפה של פיסול מצולם ביחס לנוף ולגוף, עם הקשרים לג'וזף בויס וגבריאל אורוסקו" (יהושע סימון).

 

"נושא חשוב בעל ערך אישי וציבורי, טיפול טכני טוב ומקצועי, נושאי משנה ותתי־נושאים. קומפוזיציה ממוקדת ואווירה ארצישראלית עכשווית, ובזאת הוא מצליח לייצר משפט ויזואלי קוהרנטי" (נעמי גבעון).

 

מקום שני - רועי אפרת: "לשלב את הריקוד בחומר"

רועי אפרת משלב בעבודת הווידיאו־ארט "בפינה" בין שלוש אהבות: מחול, וידיאו וציור

 

"אני מגיע מתחום המחול, ובמשך שנים הייתי רקדן. היום אני סטודנט שנה ד' במחלקה לאמנות רב־תחומית בשנקר. העיסוק באמנות נבע מעבודות שיצרתי, ששילבו מחול ווידיאו, ומשם התפתחה האהבה שלי לווידיאו־ארט. לציור, עוד תחום שאני עוסק בו עכשיו, הגעתי דרך הלימודים. בשנה ב' זכיתי בפרס מטעם בית הספר על עבודת ציור, וזה עודד אותי להמשיך. ברוב העבודות שלי מורגש הניסיון לבטא את העולם הישן שלי, לשלב את הריקוד בחומר. אף על פי שהתחומים שונים זה מזה, גם העיסוק בציור הוא מאוד פיזי".

 

רועי אפרת והיצירה שלו "בפינה". גם העיסוק בציור הוא מאוד פיזי רועי אפרת והיצירה שלו "בפינה". גם העיסוק בציור הוא מאוד פיזי צילום: תומי הרפז

 

העבודה: "עבודת הווידיאו 'בפינה' היא מיצג המחבר תנועה וציור. ציירתי פירמידות אנושיות של גברים, מבנים ומקומות גיאומטריים, ואליהם חיברתי כוריאוגרפיות גרוטסקיות מצולמות של נשים וגברים. לאחר תליית הציורים מיפיתי את החלל בתוכנת עריכה, ויצרתי שכבה של וידיאו המאחדת את הריקודים. זו מוקרנת על הציורים, וכך נוצרת מסגרת האור בתוך החלל החשוך.

 

"עבודה זו היתה הפעם הראשונה שבה הצלחתי, מבחינתי, לשלב היטב בין שני התחומים, וגם לעסוק בתיעוד, בשכבה העליונה של מה שקורה ביצירה. העבודה מורכבת מבחינה טכנית, אבל אני עוד בתהליך ויש לי שאיפות לטפל גם בחללים יותר גדולים ומורכבים".

 

שאיפות לעתיד: "אני מסיים את הלימודים השנה, ומקווה להמשיך ולעבוד בתחום האמנות. אני גם מתכנן להעלות מופע מחול. המטרה שלי היא להציג בחללים גדולים, כדי להגיע להרבה אנשים. אולי גם בחללים פתוחים, שבהם אפשר לטפל בשאלות של אובייקט ומרחב. אני חושב שיש לי המון תשובות לשאלות, וצריך למצוא להן דרכי הבעה".

 

מנימוקי השופטים: "הצבת וידיאו שאפתנית המשלבת ציור והקרנה, שולטת בחלל ומתגמלת את הצופה שמוצא את עצמו שבוי בקסמה" (יהושע סימון).

 

"העבודה שאפתנית בהשקפה ובאופן שבו היא משלבת וידיאו, ציור וצילום. פריסת הוידיאו על הקירות ופיזור הציורים משקפים התלבטות ומודעות למצב האמנות" (רותי דירקטור).

 

  • (מימין) שירה וישי דוידי עם האמנית רעות נוי דפנא והעבודה "כלה ישנה", צילום: אוראל כהן
    (מימין) שירה וישי דוידי עם האמנית רעות נוי דפנא והעבודה "כלה ישנה"
    |
    צילום: אוראל כהן
  • האמן אורן סומך עם העבודה "קרקס", צילום: אוראל כהן
    האמן אורן סומך עם העבודה "קרקס"
    |
    צילום: אוראל כהן
  • משמאל האמנית יעל גולדברג, צילום: אוראל כהן
    משמאל האמנית יעל גולדברג
    |
    צילום: אוראל כהן
  •  חנה פריזן ורו"ח משה גרוס, צילום: אוראל כהן
    חנה פריזן ורו"ח משה גרוס
    |
    צילום: אוראל כהן
  • האספן דובי שיף, צילום: אוראל כהן
    האספן דובי שיף
    |
    צילום: אוראל כהן
  •  (מימין) עירית ומשה תאומים והאמן גיא גרינברג, צילום: אוראל כהן
    (מימין) עירית ומשה תאומים והאמן גיא גרינברג
    |
    צילום: אוראל כהן
  •  היזם הירושלמי אלי וורטמן, צילום: אוראל כהן
    היזם הירושלמי אלי וורטמן
    |
    צילום: אוראל כהן

 

מקום שלישי - יעלי גבריאלי וגיא גרינברג: נוף חיצוני, נוף פנימי

יעלי גבריאלי (25) מצלמת את עצמה, וגיא גרינברג (27) מצייר את הנוף מחלון המשאית שהוא נוהג בה

 

יעלי גבריאלי: "אני סטודנטית שנה ד' במחלקה לצילום בוויצו חיפה. בתיכון למדתי במחלקת אמנות פלסטית, ודי שנאתי את זה. תמיד ידעתי שיש לי מה להגיד אבל לא ידעתי איך להביע את זה, עד שגיליתי את הצילום בפרויקט הגמר בתיכון. בצילומים שלי אני עוסקת הרבה בגוף, בפלסטיקה, בראווה, במלאכותיות ובזיוף. רוב הזמן אני מרגישה בכלל שאני אמנית פרפורמנס, אבל אני פחדנית מדי, אין לי אומץ להביא את עצמי באמת, אז אני מצלמת את עצמי. אני מושפעת מאמנות של נשים באופן כללי ולא בהכרח מצילום".

 

העבודה: "'Me On A Bed' היא חלק מגוף עבודות שאני יוצרת בשנים האחרונות. אני הוא מושא הצילום המועדף עליי, נוח לי להציג את עצמי, אבל תוך יצירת נרטיב חדש. אני לא מצלמת את עצמי, אלא את הדמויות שאני יוצרת. כשאני מסתכלת במראה במהלך סשן צילומים אני לא רואה את עצמי - אני רואה דמות. אם הייתי מרגישה שזו אני, לא הייתי מצליחה להציג את עצמי בעירום".

 

גבריאלי ו"Me On A Bed" גבריאלי ו"Me On A Bed" צילום: תומי הרפז

 

שאיפות לעתיד: "הייתי מאושרת אם הייתי יכולה לעסוק באמנות כל הזמן. אני סובלת כשאני יוצרת, אבל אני סובלת גם כשאני לא יוצרת. במקביל, אני רוצה גם להביא המון ילדים לעולם. החלום שלי הוא לגעת באנשים, גם אם זה אומר להציג במקומות עלובים".

 

מנימוקי השופטים: "צלמת מעוררת רגש ומסקרנת. הקומפוזיציה, הדיוק בפרטים, האור, כתמי הצבע, הבחירה לשלב אלמנטים ציוריים בצילום וכן הביצוע הסופי מיוחד, חזק ונוגע" (איה שהם).

 

גיא גרינברג: "סיימתי את הלימודים במחלקה לאמנות בבצלאל בשנה שעברה. תמיד עסקתי באמנות, בעיקר בציור, ולפני הרבה שנים כבר ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות בחיים. היום, במקביל לשעות שאני משקיע בעבודה בסטודיו אני עובד בשתי עבודות נוספות, אחת מהן היא כנהג משאית בשעות הערב. במהלך הנסיעות אני מתבונן ומחפש חומרי גלם לעבודות שלי, ומצלם. הדימוי עובר שלבים של צילום, חיתוך, הדבקה, עיבוד בפוטושופ ולבסוף מבוים לכדי ציור.

  

גרינברג עם העבודה "תלאופוליס". מוציא לאור פנטזיות של נהג משאית גרינברג עם העבודה "תלאופוליס". מוציא לאור פנטזיות של נהג משאית צילום: תומי הרפז

 

"כמו מילה שחוזרים עליה שוב ושוב, המראות שאני רואה יום יום מאבדים משמעות והופכים לחומרי גלם. מה שנראה מהחלון הקדמי של הרכב הופך למסך קולנוע, אני מוציא לאור פנטזיות של נהג משאית, שממציא לו עולמות חדשים".

העבודה: "'תלאופוליס', בניגוד למה שחושבים, דווקא לא מתבססת על דימוי של תל אביב. היא מורכבת מדימויים של מבנים שצילמתי במהלך הנסיעות. את כל אחד מהמבנים צילמתי במקום אחר, ואף אחד מהם לא נמצא בתל אביב. ניסיתי לחבר ולהפוך אותם למעין אי בודד שנוצר מערים אחרות, עיר חדשה שמתקשרת עם תל אביב, שבה אני עובד כרגע".

 

שאיפות לעתיד: "אני מקווה לוותר על שאר העיסוקים שלי ביום מן הימים ולהקדיש את עצמי לאמנות. המטרה העיקרית שלי היא להמשיך ולעשות אמנות באופן קבוע".

 

מנימוקי השופטים: "הציור עשוי טוב, נע בין דיוקן לנוף עירוני ומעביר אווירה ואיכות משכנעות" (רותי דירקטור).

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x