פתוח לרגל שיפוצים

כותרת הביאנלה הבינלאומית השנייה לאדריכלות הנוף העירוני בבת ים היא "הזדמנות 2010", והתערוכה תתמקד השנה - כפי שניסחו זאת האוצרות סיגל ברניר ופרופ' יעל מוריה־קליין - "במתח בין הזמני לקבוע, בין המתוכנן והנחווה. נבקש להאיר את יחסי הגומלין הדינמיים בין תוכניות עירוניות ארוכות טווח שמטרתן לייצר סדר, לבין המצבים היומיומיים של אי־סדר הנוצרים כתוצאה מהטמעת השינויים במרחב".

העבודות שיוצגו בביאנלה מבקשות ליצור פעולות עירוניות מתוך מצבים זמניים שנוצרים בעיר, כמו גידור אתרי בנייה, שטחי בנייה שנחפרו ולא נוצלו, או מחסומים זמניים של עבודות תשתית. "תהליכים מתמשכים של שינוי, שיפוץ ובנייה הופכים, בדרך כלל, לנטל מתמשך על חיי התושבים בעיר, בהמתנה שיסתיימו ויהפכו את העתיד לטוב יותר", מסבירות האוצרות.

במקום לחכות להגעתו של העתיד הטוב יותר, מציעים 40 המשתתפים בתערוכה להפוך את המצבים הזמניים הללו מנטל להזדמנות. חבל לראות שבנושא מרתק כל כך הייצוג מחו"ל מצטמצם לשתי קבוצות וכמה בודדים בלבד.

הגדר הטובה

עבודות רבות בתערוכה, שתתקיים ב־28–26 בספטמבר, מתמקדות בגידור אתרי בנייה; למשל "גדר־תריס" של האדריכלית והמעצבת נועה בירן והאדריכל והצלם רועי טלמון. הפיתוח של השניים מאפשר לעוברים ושבים להציץ לאתר הבנייה, במקום גדר הפח האטומה שבדרך כלל מקיפה פרויקטים כאלה. עבודה אמנותית יותר היא "הגדר הטובה" של שירי כנעני, מעצבת רב־תחומית, שטיפלה בגדר באמצעות חירור, כמעשה תחרה מתחום הטקסטיל המוכר לה. "כך הופכת הגדר מחיץ שמטרתו להרחיק, להסתיר ולחסום, למעין גורם מתווך בין פנים לחוץ, החושף את אתר הבנייה מבעד לחורי הצצה", מסבירה כנעני.

"האיש העובד". עבודה של מיה ברקאי עם דמויות הלקוחות מתמרורים בעולם

"האיש העובד" של מיה ברקאי, אמנית וצלמת, הוא מיצב צילומי על גדר של אתר בנייה, המורכב מאוסף דמויות עובדות הלקוחות מתמרורי רחוב המתריעים על עבודות בסביבה. הפרויקט הזה שלה הוא המשך ל"איש ההולך 99" - דמויות של האיש ההולך מרמזורים בעולם, המוצג כרגע לאורך גדר אתר הבנייה של מגדל המגורים הגבוה ביותר המוקם בימים אלה בניו יורק. שני הפרויקטים מתבססים על שיתוף פעולה בין צלמים מרחבי העולם, תוך שימוש בפלטפורמה האינטראקטיבית www.walking-men.com, שברקאי פתחה במיוחד לצורך איסוף החומרים. מיצג האיש העובד הוא הזמנה לדיון בשאלת גורלו של אתוס העבודה במרחב הישראלי.

בדומה לגדרות, גם העבודה "כיכר הקונוסים" לוקחת אלמנט שבדרך כלל מגביל את התנועה בכביש - קונוס הפלסטיק הכתום המוצב בזמן עבודות - והופכת אותו ממטרד למיצב מהנה המאפשר ישיבה, הצללה ומשחק. יהודה אור נעימי ומיכאל ליף, סטודנטים שנה ה' בפקולטה לאדריכלות ובינוי ערים בטכניון בחיפה, יצרו לדבריהם "מנגנון נייד הטומן בחובו יכולת לייצר חלל עירוני־זמני, שבו מגרש חניה הופך לכיכר, חצר אחורית לציר משחק, ומטרד לחוויה".

פרויקט "72 שעות" הוא אירוע זריז של ארכיטקטורה ועיצוב מעשיים במגבלות של לוח זמנים צפוף, תקציב מצומצם ואתר מוגדר. עשרה צוותים נבחרו לבצע עשר משימות שונות בתוך שלושה ימים. יוטל עליהם לתכנן ולבנות פרויקטים אדריכליים במרחב הציבורי, כמענה לצרכים ולרצונות של הקהילה מהמרחב הציבורי. "הפרויקט מבקש לאתגר תפיסות נפוצות על השימושים האפשריים במרחב הציבורי ועל הזמן והמאמץ הדרושים לשנותו. זהו דגם חדש של פעולה אורבנית זריזה בשיתוף הקהילה והרשות המקומית", מסביר האדריכל כרם הלברכט מקבוצת "החללית בירקון שבעים", שיזמה את הפרויקט.

"כיכר הקונוסים". שימוש בפריט של של עבודות הנדסיות לטובת העוברים והשבים

עצים על גלגלים

עוד פרויקט העוסק בזריזות הוא "על הדרך Extra Retail Unit" של האדריכלים האיטלקים מתילדה קסאני ופרנצ'סקו ליבריצי. במסגרתו ייבנו ברחבי העיר קוביות מודולריות שישמשו כנקודות מסחר זמניות וקשר נוסף בין החנויות לרחוב, כמו סטודיו מכירה למעצב האופנה הצעיר אבינת גוטסמן. "מטרת הפרויקט היא ליצור קשרים מתוחכמים בין הרשת הרופפת של חנויות קמעונות קטנות לבין המרחב הציבורי", מסבירים האדריכלים.

"היער הנודד" של האדריכלים אד וול מלונדון, מייק דרינג מבירמינגהם ואדריכלית הנוף הישראלית יעל בר־מאור הופך מגרש עירוני נטוש למשתלה מלבלבת, באמצעות עצים הנטועים במכלים על גלגלים. "היער הנודד בודק את מערכת היחסים בין התוכניות הפורמליות של הרשות המקומית לבין הפעולה הבלתי־פורמלית של נטילת חזקה בידי קבוצות, קהילות ויחידים, המעוניינים ליצור מרחבים עירוניים חדשים", מסבירים היוצרים. את המכלים הם בנו מעץ וקרטון, ולאחר התפרקותם הטבעית יינטעו העצים באדמה.