ביום חמישי נפתחה בבנין ברח' רוטשילד 69 בתל אביב תערוכת הציורים "מעברים" של ערן שקין. הבניין, ששייך למתי ורותי ברודו, מבעלי הבראסרי והוטל מונטיפיורי, היה אמור להפוך לחלל תצוגה עכשווי לתערוכות מתחלפות. עיכובים הקשורים לאישורי בנייה (מאחר שמדובר בבניין לשימור) מנעו את פתיחתו, ובינתיים שכרה את הקומה הראשונה בבניין חברת הרכב אינפיניטי. מי שעבר שם בחודשים האחרונים יכול היה לטעות ולחשוב שהמכונית הנוצצת שתלויה שם על צדה היא בכלל מיצב אמנותי.
חברת אינפיניטי הבינה שנכון לשווק מותג יוקרה באמצעות אמנות. הפנייה אל קהל שוחרי האמנות החלה לפני כשבועיים באירוע של מיכל רובנר במוזיאון תל אביב: שם קיבלו את פני הבאים שתי מכוניות נוצצות. התערוכה של שקין, שמוצגת בחלק האחורי של הבניין, שווקה לתקשורת כתערוכה הראשונה בסדרה של תערוכות מתחלפות. אולם מתברר שהדבר נעשה ללא ידיעת מתי ברודו, בחלל שכלל לא הושכר לחברה, ושעל פי הסיכום עם עיריית תל אביב אינו מיועד למטרות רווח.
 |
|
מתוך התערוכה. האמן נחשף ללקוחות אינפיניטי
|
|
"שמעתי על התערוכה שעומדת לקרות שם כשהייתי בחו"ל", אומר ברודו. "הם הבטיחו לגלריות שימוש בחלל שהוא כלל לא שלהם. בסופו של דבר הגענו להסכם שהם ישלמו סכום שכירות לא מבוטל: 40 אלף שקל לשבוע, שייתרמו לקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה".
אבי קנת, מנכ"ל חברת אינפיניטי ישראל, מאשר. "נוצרה בעיה של תיאום כשמתי לא היה בארץ. הרעיון היה ליזום אירועים שקשורים לאמנות, מיועדים לקהל הרחב ואינם למטרת רווח", הוא אומר. "לי היה חשוב לחבר את אינפיניטי לעולם הערכים של האמנות".
השימוש של אינפיניטי באמנות למטרות שיווק אינו דבר חדש. די ברור מה יוצא מזה לחברה: מיתוג מכונית היוקרה כחלק מתרבות גבוהה ואליטיסטית. שקין רואה בזה רווחים הדדיים: חברת הרכב נחשפת ללקוחותיו, והוא ללקוחותיה. הוא מציין שבערב הפתיחה כבר נרכשה עבודה ב־11 אלף דולר, אולם הלקוח הגיע מגלריה 39, שמייצגת אותו.
ועוד בעניין השימוש באמנות ככלי שיווקי: זוג הישראלים אילנה אפרתי ושלומי רוזנבוים הקימו את אחוזת Casarciccia בחבל אומבריה שבאיטליה. עתה הם משווקים חופשה במקום סביב האמן יאן ראוכוורגר, שיתארח אצלם בספטמבר, בתקופת החגים. "בתקופה זו נקיים מפגשים עם האמן בנושאי אמנות ונערוך ביקור במוזיאונים ובאתרים אחרים שבהם ציורי פרסקו של ציירים מקומיים מתקופת הרנסנס", הם מציינים במייל שנשלח בנידון. נסיעות מסוג זה מאפיינות בעיקר בתי ספר שעוסקים בציור קלאסי. מעניין לראות כיצד כלי חינוכי יכול גם להפוך למודל תיירותי.