"אני לא רוצה להרגיש שמישהו כל הזמן עוקב אחרי"

"המדינה, ולא רק המדינה שלנו אלא כל המדינות המערביות, חלתה בקדחת המאגרים", כך אומר פרופ' מיכאל בירנהק ומסביר: "מאגרים גדולים כמו מרשם האוכלוסין, ולצידם המון מאגרים קטנים, כמו למשל תלמידים עם חיסונים ובלי חיסונים. יש כל מיני רשימות, שיכול להיות להן ערך ותועלת מבחינה חברתית וכלכלית. אבל עוד ועוד מידע אומר שהמידע ידלוף. זה אומר שלכל אחד ואחת מאיתנו יש פחות כוח לשלוט במידע שלנו. זה אומר שכל פעולה גדולה וקטנה שלנו מתועדות. ואני לא רוצה להרגיש שמישהו כל הזמן עוקב אחרי ונושף בעורפי, ושהמידע על כל פעולה קטנה, חוקית ולגיטימית שלי נאסף ונאגר".

בראיון פוקח עיניים לפודקאסט "הכמוסה" מסביר פרופ' בירנהק מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, ממומחי הפרטיות המובילים בישראל, למה הוא דווקא לא חושש לתת טביעת כף יד בנתב"ג; איך אפשר לקנות מאגר ביומטרי של 1.2 מיליארד אנשים תמורת שמונה וחצי דולר; וגם למה צריך לדאוג לא רק מהאח הגדול, המדינה, אלא גם מהאחים הקטנים שלו, התאגידים - לא רק גוגל ופייסבוק, אלא גם הסופרמרקט שאנחנו קונים בו.

"התאגידים הבינו שהמשאב שיש להם ביד הוא לא רק המודל העסקי הישן של למכור איזה מוצר או שירות", מסביר פרופ' בירנהק. "הם הבינו שהם צוברים עלינו מידע, והם הבינו שהמידע הזה שווה הרבה כסף. הרבה מאוד מאוד כסף. הוא שווה הרבה כסף להם, לניהול יותר טוב של העסק שלהם, והוא גם מידע שהם יכולים למכור אותו – והם מוכרים אותו. זה משאב מטורף, ויש שוק עצום, של מיליארדי דולרים, של קנייה ומכירה של מידע". מדאיג? אולי. אבל בירנהק, מסתבר, דווקא מאמין בטכנולוגיה.

הכמוסה הוא פודקאסט חדש מבית כלכליסט, שבו קרן צוריאל ואורי פסובסקי מציגים רעיונות ואנשים יוצאי דופן, שיגרמו לכם לראות את העולם קצת אחרת. האזינו מידי יום שישי באתר כלכליסט ובאפליקציית הפודקאסט האהובה עליכם.