$
הקברניט

הקברניט

פאדיחה בין כוכבים: אגדת עט החלל והסנדוויץ' הכי יקר בהיסטוריה

לפי מיתוס ותיק ומפורסם, נאס"א בזבזה מיליוני דולרים כדי להמציא עט שכותב בחלל, בעוד בריה"מ שלחה את הקוסמונאוטים שלה עם עפרונות. האמת הרבה יותר אקזוטית - והיא מתחילה באסטרונאוט חצוף, נמשכת בהפתעה טכנולוגית ונגמרת ביזם תחמן במיוחד

ניצן סדן 19:4920.07.18

 

 

 

 

שלום, כאן הקברניט; האם שמעתם פעם את הסיפור על עט המיליונים? אותו עט שפיתחו בנאס"א בתקציב עתק כדי שיאפשר כתיבה בחלל - ועל איך סוכנות החלל הרוסית פשוט שלחה קוסמונאוטים עם עיפרון? זה סיפור נחמד מאוד, שמראה שלא תמיד משתלם להיות אובר-חוכם; והוא גם מומצא לגמרי.

 

 

אבל כמו כל אגדה מוצלחת, גם הוא נשען על יסוד של אמת - שבמקרה שלנו מתחיל בסנדוויץ' עם קורנביף, ממשיך באסון יחסי ציבור, ונגמר ביזם מאוד יצירתי שעשה בית-ספר לכל סוכנויות החלל.

 

נעים להכיר: עט החלל נעים להכיר: עט החלל צילום: That New Cool

 

 

בשנת 1961 השיקה נאס"א את תוכנית ג'מיני - חללית קטנה לשני אסטרונאוטים, שתשמש לחקר הטיסה בחלל, כבסיס לפיתוח חלליות גדולות יותר שיוכלו לבצע משימות מורכבות (למשל, לנחות על הירח, לתקוע בו דגל ולהצטלם איתו).

 

חתך חללית ג'מיני חתך חללית ג'מיני צילום: wikipedia

 

 

המשימות הצריכו כתיבה - בין אם לצורך מילוי יומן אירועים ובין אם לצורך ביצוע חישובים מתמטיים מורכבים, ולכן נשלחו האסטרונאוטים עם עפרונות. מחשבים, כידוע, עדיין לא היו בנמצא.

 

חללית ג'מיני בחלל חללית ג'מיני בחלל צילום: BBC

 

 

מהר מאוד הבינו בנאס"א הבינו שכתיבה בחלל תהיה בעייתית: עפרונות עלולים להישבר, ושבביהם ירחפו בתוך החללית - היכן שיוכלו להיתקע בתוך ציוד רגיש, לגרום לסכנת שריפה ועוד. ההבנה הזו הגיעה בזכות האסטרונאוט ג'ון יאנג, וטיסת ג'מיני 3, שהיתה המשימה המאוישת הראשונה בתוכנית.

 

כתיבה בחלל כתיבה בחלל צילום: Cool Materia

 

 

מר יאנג חשש שיהיה רעב בחלל, אז הוא הבריח באחד הכיסים שלו כריך עם קורנביף, מיונז, חסה ועגבניה. כשיצאה ג'מיני את האטמוספרה, שלף יאנג את הסנדוויץ' מחליפת החלל שלו ונתן ביס מאושר. תוך זמן קצר החלו להתקלקל מערכות החללית, ואחרות הראו מדדים מוזרים: פירורי הלחם וטיפות רוטב טיילו בתא הצוות כשהם פוגשים חוטים ומעגלים ומקצרים אותם. מערכות הניווט כשלו, והחללית היתה תלויה בין שמים וארץ - או יותר נכון, בין כניסה לאטמוספרה בזווית שתשרוף אותה, ובין מסע אינסופי בין כוכבים.

 

ג'ון יאנג (משמאל), בתוך חללית ג'מיני 3 ג'ון יאנג (משמאל), בתוך חללית ג'מיני 3 צילום: NASA

 

 

בנאס"א השתוללו מדאגה ובמאמץ רב הצליחו לסייע לאסטרונאוטים שלהם לתפוס שליטה על החללית ולהחזירה לבסיס בחתיכה אחת. מאותו יום, הוחלט שעפרונות לא ייכנסו יותר לחלליות - לא הם ולא סנדוויצ'ים.

 

חדר הבקרה של נאס"א במבצע ג'מיני חדר הבקרה של נאס"א במבצע ג'מיני צילום: wikipedia

 

 

אבל כשנשלחו אסטרונאוטים עם עטים, גילו שאפעס - כפפות חליפת החלל מסורבלות מכדי לאחוז בכלי הכתיבה. לכן, הוזמן לכל עט כיסוי מיוחד שמעבה את גופו ועוטף אותו בחומר מחוספס במיוחד, שמקל על האחיזה. וכל עט כזה עלה סכום ששקול היום לאלף דולר.

 

הנתון הזה הגיע לידי התקשורת, ומיד פרצה המולה רבתי; תוכנית החלל גם כך נחשבה ליקרה להפליא, והציבור האמריקאי התפלץ כששמע שאפילו העטים - משהו שאפשר לקנות בכל חנות - עולה הון יחסי. מעניין כמה מיליוני דולרים עלה הפיתוח של הסופר-עט הזה, תהו עיתונאים. וכך נולדה לה אגדת עט המיליונים. בנאס"א ניסו להסביר שחקר החלל הוא אינטרס לאומי חשוב, אך נבחרי ציבור קראו לחשוף עלויות מדויקות, מה שגרר בלאגן פוליטי ועיכובים בפרויקט ג'מיני.

 

חללית ג'מיני בבדיקות על הקרקע חללית ג'מיני בבדיקות על הקרקע צילום: Drewexmachina

 

 

אם לא די בכך, העטים של נאס"א אפילו לא כתבו. כשאין די כוח כבידה, שום דבר לא גורם לדיו להגיע מהמיכל אל הנייר. היעדר היכולת לבצע חישובים בחלל סיבך את המשימות ועיכב אותן, מה שגרר בזבוז כספים בעקיפין. איך יכלה נאס"א לשלוח לחלל אנשים בלי לדעת זאת מראש? כי אנחנו מדברים על 1966, מתי שהרבה דברים שנשמעים היום טריוויאליים נורא הפתיעו את הסוכנות. למשל, עניין הסנדוויץ' של מר יאנג; וזה, חברות וחברים, אסטרונאוט עם תואר בהנדסת אירוספייס. תרגיל הכריך גרר תחקיר ממושך, עיצוב מחדש של מערכות ומעגלים, מחקר ופיתוח ועיכב את משימת ג'מיני כולה. במובן מסוים, היה זה הסנדוויץ' הכי יקר בהיסטוריה.

 

ג'ון יאנג ג'ון יאנג צילום: NASA

 

 

סיפור עט המיליונים של נאס"א הגיע בשנת 1965 לאזני פול פישר - יזם וממציא מקנזס, בעל חברת כלי כתיבה. הוא החליט לרכוב על סיפורי בעיות העטים של נאס"א וחשף את מה שכינה "עט החלל". היה זה עט בו מיכל לחץ מבטיח שדיו בתצורת ג'ל יגיע אל הנייר בכל זווית ובכל מקום - על כדור הארץ ומחוץ לו. הוא אף התפאר שהוציא מיליון דולר מהונו האישי לפיתוח העט המהפכני.

 

פול פישר פול פישר צילום: fisherspaceargentina

 

 

בתחילה, לא התרשמה נאס"א מההמצאה שלו או מהטריק השיווקי - אך לא היתה לה ברירה וב-1969 רכשה כמה עשרות עטים במחיר של 6 דולר לחתיכה. וכך התקבע מיתוס עט המיליונים - כשלא נאס"א הוציאה את הכסף הגדול (ולמעשה, אין כל הוכחה שפישר באמת שרף מיליון דולר כדי להמציא עט).

 
 

עיצוב עט החלל של פישר עיצוב עט החלל של פישר צילום: Tested

 

 

ומה עם הרוסים? ובכן, גם בבריה"מ חששו ממרעין בישין שיביאו שבבי חידוד עפרונות - ולכן, שלחו את הקוסמונאוטים עם עפרונות שעווה (מה שמוכר בצה"ל בתור צ'יינה). אך גם הם התגלו כבלתי אמינים, ולפעמים נשברו חודיהם וריחפו אל עבר המכשור.

 

 

הקוסמונאוטית הרוסית ולנטינה טרשקובה הקוסמונאוטית הרוסית ולנטינה טרשקובה צילום: Science Museum Blog

 

 

מה עשו הרוסים? פנו גם הם אל מר פישר באפיקים חשאיחם וקנו את עט החלל שלו. גם הפעם, נרכשו יחידות בודדות במחיר של פחות מ-10 דולר. החברה של פישר פרסמה את העט ככזה שכותב בחלל, מה שגרם לו להיתפס כטוב ביותר ביקום הידוע - ולאנשים לרוץ ולקנות אותו כמתנה יוקרתית. העט הופץ בכל העולם, בעיקר בחנויות מתנות לגברים ובחוברות הקטנות שהיו מגיעות פעם בדואר, ביחד עם פירוטי האשראי.

 

 

פישר ועט החלל שלו פישר ועט החלל שלו צילום: weibo

 

 

אז מה למדנו? שלא ארה"ב ולא בריה"מ פיתחו עט במיליונים, ששתיהן עלו לחלל עם עפרונות ולבסוף קנו עט מאותו ספק. וגם, שאם נדרשים לטוס לחלל, עדיף לאכול לפני שיוצאים מהבית.

 

 

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x