• תפריט
משפט

מדוע בוטל היתר לתמ"א 38 במבנה לשימור בחיפה

"חריגה קיצונית ממתחם הסבירות", כך הגדיר ביהמ"ש את החלטת ועדת הערר שאישרה לבצע פרויקט חיזוק במבנה לשימור מבלי לבחון את ערכו האדריכלי ותוך התעלמות מוחלטת מעמדות המתנגדים

עו"ד איתי יפה 19:1114.11.17

בית המשפט המחוזי בחיפה קבע באחרונה כי ועדת הערר המחוזית בעיר אישרה פרויקט תמ"א 38 במבנה הממוקם במתחם הכרמל הוותיק שמיועד לשימור בצורה שרירותית, על בסיס חוות דעת מוטעית ותוך התעלמות מהתנאים לאישור תוכנית כזו. סגן הנשיא אברהם אליקים הורה לוועדה לדון בנושא מחדש – והפעם לפי כללי המינהל התקין ובהתאם להוראות תמ"א 38.

 

הפרשה החלה בפנייתו של יזם בנייה בתחילת 2011 בבקשה להיתר הריסה ובנייה מחדש לפי תמ"א 38 של בניין שנמצא במתחם הכרמל הוותיק בחיפה. בשל מיקומו של המבנה, נערך דיון בפני ועדת השימור של העיר שבסיומו היא המליצה לאשר את הבקשה, ובהתאם לכך ניתן ליזם היתר מהוועדה המקומית לתכנון ובנייה.

 

אך בחלוף זמן מה ועדת השימור חזרה בה, וכך, במשך שלוש השנים הבאות הוועדות אישרו את הבקשה ואז חזרו בהן, עד שבתחילת 2015 ועדת הערר "נכנסה בנעליה" של הוועדה המקומית, מינתה מומחה מטעמה ובספטמבר 2016 אימצה את המלצותיו ואישרה את היתר ההריסה והבנייה.

 

החלטה זו הובילה את השכנים ואת המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל לעתור לביטולה עקב פגמים רבים שנפלו בה, לטענתם, ביניהם חריגה ממתחם הסבירות והתבססות על חוות דעת שגויה.

 

בשלב ההכרעה בחן סגן השופט אליקים את התנהלות ועדת הערר והגיע למסקנה שהעותרים צודקים. הוא הסביר כי לפי הוראות התמ"א, הוועדה הייתה אמורה לבחון שלושה היבטים לעומק: האם המבנה עצמו מיועד לשימור, והאם חשיבותו ההיסטורית וכן זו האדריכלית - מונעות אפשרות להריסתו. השופט הבהיר כי מספיק שהתשובה על אחת השאלות חיובית כדי שלא ניתן יהיה להרוס את המבנה.

 

  צילום: שאטרסטוק

 

התעלמה מטענות מהותיות

 

אלא שוועדת הערר כלל לא נתנה את דעתה לעובדה שהמבנה מצוי במתחם המיועד לשימור, ובכלל זה לא טרחה לבחון את חוות הדעת שהוגשו על ידי מהנדס העיר, ועדת השימור והאדריכלים מטעם העותרים ומטעם היזם עצמו, שכולן מצאו כי המבנה מיועד לשימור (אף שאינו רשום ככזה ברשומות העיר). השופט הדגיש כי התנהלות זו כשלעצמה אינה סבירה ויש בה כדי לפסול את ההחלטה.

 

אם לא די בכך השופט מצא כי ועדת הערר לא דאגה ליידע את האדריכל כי מטרתו היא לבחון את ערכו האדריכלי של המבנה ולכן חוות דעתו כלל אינה כוללת התייחסות לנושא זה. למעשה, השופט קבע כי במעשיה ועדת הערר "הכשילה", כלשונו, את המומחה מטעמה וקיבלה את ההחלטה ועל סמך חוות דעתו השגויה. גם התנהלות זו מהווה חריגה קיצונית ממתחם הסבירות.

 

בפסק דינו היסודי השופט עמד על פגמים נוספים בהתנהלותה של הוועדה במשך חמש השנים שחלפו מבקשת ההיתר ועד לקבלת ההחלטה, ביניהם התעלמות מוחלטת מטענות מהותיות של העותרים, החלטות שרירותיות ולא מנומקות כנדרש במנהל תקין, היעדר תיעוד ביקור בנכס, ניגוד עניינים ועוד.

 

לאור כל האמור השופט הורה על ביטול החלטת ועדת הערר המאשרת את ההיתר והורה על החזרת הדיון לוועדה תוך שהנחה אותה לעשות מאמץ להכריע במחלוקת מוקדם ככל האפשר.

 

לא נפסקו הוצאות.

 

לפסק הדין

• ב"כ התובעים: עו"ד עמנואל סלומונוב, אמיתי דוד

• ב"כ המשיבות: עו"ד עלאא איוב, נירה קורי, קרן גולדשמיט, דן מרוויץ

 

* עו"ד איתי יפה עוסק בתחום המקרקעין כולל תמ"א 38

הכותב לא ייצג בתיק.

 

המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

 

גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer

 

באדיבות אתר המשפט הישראלי  "פסקדין" 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x