פולק כנעני: הבשלות המרעננת של יקיר הלל

אלבום הבכורה של היוצר יקיר הלל מביא איתו בשורה מדברית־תנ"כית. יש בו קצת מהסנדלים של מאיר אריאל, קצת מהבלוז הכנעני של אהוד בנאי, אלבום עם אדמה וחול, אלבום עם רוח במלוא מובן המילה. גם שמות השירים והטקסטים הם לא משהו שמוכר לנו מיוצרים צעירים: חול הנגב, רוחות קדים, שמש נצחית, ציפור פיקחית, ארץ נשכחת. אבל יש בו גם אהבה והוא־והיא ואמא ומשפחה.

הבנג'ו שבולט לכל אורך הדיסק ממשיך את הטרנד של תומר ישעיהו בשני אלבומי הסולו שלו ולפני כן עם להקתו Isaiah, עד ששירים כמו "שמשון" ו"הנה האושר" מתחילים ממש כאילו היו שיר של Isaiah.

יקיר הלל. שירה עם כנות וכוח צילום: טל ברוכיאל

"ממלכת יהודה", השיר הפותח, מכניס בן רגע לאווירה הצפויה: קולות רקע מדבריים וקרירים, בנג'ו, מנדולינה ואקורדיון. אבל "ליל אלול" שמגיע מיד אחר כך הוא השיר של האלבום בעיניי. הוא מתחיל בבנג'ו בסגנון להקת טראוויס מאי אז, אבל מהר מאוד הבנג'ו נהפך להיות בכלל פולק טיוּלי, עם קולות הרקע של סיון טלמור (גם בשיר הקודם) שהם כמו ליטוף וכינור מדויק — והתוצאה היא יהלום אמיתי. גם הידיעה ש"כמו העננים / כמו גלי הים / אגיע גם אני אל מקומי" מביאה איתה הרגשה טובה של השלמה.

"כך לא נראית אהבה", שיר הנושא, הוא טקסט חשוף ומרגש. ההפקה המוזיקלית מתאימה לו: הכינור הצורם מעט, בהתאם למילים, הכפיים ומוזיקת האנדרלמוסיה שמתגברת אט־אט והופכת את השיר למה שהוא. כך גם "ספינת העבדים", חגיגה מוזיקלית הזויה וקצת פיראטית. שני האחרונים יוצרים רצף מוזיקלי פסיכדלי בתוך עולם הפולק האינטימי שהאלבום שוחה בו.

"שיר נודד" הוא שיר אהבה קטן ונעים: "ובחולות אצייר דמותך ואתעודד / אלייך אלייך אני נודד" שר הלל בכנות, בכל הכוח, מדם לבו, ואני מאמין לו. גם "הנה האושר" הוא כזה, עם משפט יפה כמו "הנה האושר / בא בדלת / כמו שחיכית לו / כך את נבהלת".

"שיר בסגנון יווני־רומי" הוא שיר קשה, מלחמה בשטח. תופים, כלי הקשה, דיסטורשן, המולה. ואוו. סוף השיר ממש מזכיר את אלג'יר בתקופתה הטובה.

את האלבום הפיק מוזיקלית היטב יוסי מזרחי, לשעבר מלהקת הקולקטיב, והוא בהחלט מעניק את התחושות שהלל התכוון להעביר. כשצריך האלבום מזכיר ישיבה מסביב למדורה, כשצריך — זעם, כשצריך — אהבה.

מדובר באלבום לא קצר, 56 דקות אורכו, אבל הוא בהחלט שווה את ההשקעה. הלל הוא יוצר אנונימי שהגיח עם אלבום בכורה כך פתאום, לפחות עבורי, מערבב את כל אמני ז'אנר הפולק הארצישראלי האקוסטי שכל כך ברור שמהם שאב השראה לכדי סאונד מקורי משלו. לפעמים הוא מזכיר את דודו טסה, לפעמים את גבע אלון, ששנים שאב השראה מגדולי הפולק־רוק העולמי וגם הוא הגיח משום מקום. יקיר הלל מייצר מוזיקת מדבר עם טקסטים ולחנים בוגרים ובשלים, בוודאי לאלבום בכורה.