$
מוסף 27.07.2017
האדר מוסף שבועי 27.7.17

חקר ביצועים: השבוע של טיסנקרופ, איזי כהן וג'ימי צ'ו

וגם: בג"ץ דן ביחסיו עם בית הדין לעבודה, גיל הפרישה אי אפשר להעלות ודירות מפוצלות פינוק לבעלי הבתים

כתבי כלכליסט 09:0927.07.17

לא עומדים ברכש הגומלין

טיסנקרופ - לא סופרים את ישראל

יש שלל זוויות מטרידות בפרשת הצוללות. הנה עוד אחת. חברת טיסנקרופ אמורה לקנות מחברות ישראליות, עד אוגוסט, סחורות בסך 187 מיליון יורו, במסגרת רכש גומלין. זה לא יקרה. והיא לא לבד: עוד 27 חברות זרות, רובן של מוצרים ביטחוניים, לא עומדות כיום בהתחייבויות שלהן לרכש גומלין עם ישראל, שמסתכמות בכ־4 מיליארד שקל. חוק מלפני כעשור מאפשר להעניש חברות כאלה, שמקבלות מיליארדים מכספי הציבור, אמורות להזרים בחזרה למשק הישראלי חלק מהכסף הזה ולא עושות זאת. נכון, מדובר בעניין לא פשוט: יש נזק תדמיתי, וסיכון ליחסים מסחריים עם חברות שמייצרות מוצרים חיוניים לביטחון המדינה. ובכל זאת, העובדה שגופים מסחריים ענקיים מתייחסים אל ישראל, שוב ושוב, כגורם שלא ממש צריך לעמוד בהסכמים איתו מטרידה מאוד. והעובדה שישראל מאפשרת להם, שוב ושוב, לעשות זאת, מעידה על בעיה עמוקה במיוחד בהתנהלות הממשלה, עמוקה יותר מההתנהלות, לכאורה, של עורך דין מקושר או ראש ממשלה.

אדריאן פילוט

 

 

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה https://www.clfb.org.il/heb/main/  

 

 

 

 

נציגי טיסנקרופ נציגי טיסנקרופ צילום: יואב דודקביץ

 

מנכ"ל כלל דורש

כהן - אני הולך

הכנסת הגבילה את שכר הבכירים במערכת הפיננסית, והמתנגדים מיהרו להזהיר שזה יביא לעזיבת מנהלים. איזי כהן, המנכ"ל המוערך של כלל ביטוח, הבין שתנאי השכר שאליהם התרגל (עלות השכר שלו הגיעה בשיאה ל־13 מיליון שקל בשנה) כבר לא ימשיכו. אז הוא התחיל לעשות קולות של "תחזיקו אותי, אני הולך". הבעיה היא שהגישה הזאת יוצרת מלכוד, בעיקר כשלא בטוח בכלל שלמי שמאיים יש לאן ללכת. השבוע זה קרה גם לכהן, שכנראה הבין שמחוץ לעולם הפיננסים לא ממש מחכות לו אינספור הצעות מתגמלות: הוא הבהיר לכלל שיאות להישאר בחברה אם המפקחת על הביטוח דורית סלינגר תסכים להאריך לו את תקופת מימוש האופציות, כלומר תתגמש כדי שיהיה לו תמריץ להמשיך. אם סלינגר תסרב, כהן עוד עלול למצוא את עצמו מממש את איום העזיבה בלי שיש לו בחוץ הצעה טובה יותר. בפעם הבאה שמנהלים מאיימים ללכת אם ייגעו להם בשכר, יהיה כדאי להיזכר במלכוד איזי כהן.

רחלי בינדמן

 

ביהמ"ש נגד ביהמ"ש

בג"ץ מתחיל בעבודה

כשבג"ץ דן השבוע בשביתה בחברת החשמל, הוא דן גם ביחסיו עם בית הדין לעבודה. בשנים האחרונות פסיקות של בית הדין הזה הגבילו את המדינה לא רק כמעסיק אלא גם כרגולטור, ריבון ומחוקק, כשהובילו אותה להקפיא רפורמות והליכי חקיקה בתמורה להסכמת ההסתדרות להימנע משביתות. כך בית הדין לעבודה נכנס, בשקט אבל בבירור, לחצר של בג"ץ. ובג"ץ שיתף פעולה, עד השבוע, כשהשופטת אסתר חיות מתחה ביקורת נוקבת על מהלכי בתי הדין בעניין השביתה המדוברת. יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן הבין לאן הרוח נושבת, ומיהר להסכים למתווה שהציע בג"ץ לפני שיקבל במקומו פסק דין שיחתור תחת שיטת הדילים בין ההסתדרות לבית הדין, זו שמשחקת לידי ההסתדרות על חשבון הרפורמות המבניות במשק, אלה שהמדינה מקדמת.

משה גורלי

 

שוב דחו

גיל הפרישה אי אפשר להעלות

ועדת הכספים דחתה השבוע, שוב, את העלאת גיל הפרישה לנשים. בנק ישראל בעד, משרד האוצר בעד, אבל ועדת הכספים בינתיים נגד. ויש בדחייה הזאת גם היגיון. נכון, תוחלת החיים מתארכת, הפנסיה מצטמקת, הביטוח הלאומי בגירעון, ולכאורה אין מנוס מהעלאת גיל הפרישה, כפי שקורה כבר במדינות אחרות. אבל שוק העבודה הישראלי לא מותאם לגילים מבוגרים. דחיית גיל הפרישה ללא יצירת פתרונות תעסוקתיים הולמים היא גזר דין עוני על אוכלוסיות רחבות. היא דוחה את המועד שבו מתחילים לקבל קצבאות, ומשאירה נשים רבות יותר במשך שנים רבות יותר ללא עבודה לחסוך ממנה וללא קצבה לחיות ממנה. פנסיה היא לא רק מספרים גדולים, אלא גם אנשים קטנים, וראוי קודם כל לדאוג להם לתעסוקה לפני שמכריחים אותם להמשיך לעבוד.

אתי אפללו

 

 

משה גפני משה גפני צילום: אלכס קולומויסקי

 

 

אירועים מעוררי השראה

העתיד האחר כבר נובט בשטח

כחום היום, בשבוע שבו הממשלה נחשפת שוב במלוא טיפשותה וחדלונה, והייאוש יותר ויותר נוח, מצאתי תקווה והשראה בשני אירועים שרק לכאורה אין ביניהם קשר. עמותת יוניסטרים, המעודדת יזמות של נערים ונערות מכל קצווי המדינה, "הפריפריה", ערכה את התחרות השנתית שלה, וחשפה את הדור הבא החכם והיצירתי, מצפת עד רהט. קמאטק, העמותה לשילוב חרדים בהייטק, השיקה את 12Angels, קרן ההשקעות הראשונה בסטארט־אפים חרדיים, שאספה כבר 5 מיליון דולר מכל כוכבי ההייטק בישראל. עם אנשים כמו רוני צארום ובת שבע משה (בתמונה), היזם ומנכ"לית יוניסטרים, וכמו מוישי פרידמן ואברמי וינגוט, היזמים של 12Angels, עוד לא אבדה תקוותנו בת אלפיים לקיים את הנס הישראלי — לקרב את קצווי הארץ למרכז ולחבר בין כל השבטים החיים כאן.

יואל אסתרון

 

חוק המרתפים מתקדם

דירות מפוצלות פינוק לבעלי הבתים

חוק "דירה תת־קרקעית חשוכה להשכרה מתחת לווילה שווה במרכז הארץ" אושר השבוע בוועדת הרפורמות. בתחילה קראו לו חוק פיצול דירות, והוא התיר לפצל בית צמוד קרקע ששטחו לפחות 120 מ"ר ואינו בקיבוץ או מושב. אחר כך הח"כים זרמו עוד קצת לכיוון בעלי הנכסים, והקטינו את הדירה המפוצלת שאפשר להשכיר מ־60 מ"ר ל־45, כי למה לבזבז חצי בית על איזה שני סטודנטים. רגע לפני האישור הוסיף ח"כ דוד ביטן, אלא מי, את התרומה שלו והעביר סעיף שלפיו אפשר לפצל אפילו את המקלט. כי אם יש עוד דרך שבה אפשר להיטיב עם האנשים שיש להם ולמצוא להם עוד דרך להרוויח, אז למה לא?

אורי תובל

 

 

 

מותג היוקרה חובק עולם

ג'ימי צ'ו עושה קלוז'ר

מותג היוקרה הבריטי ג'ימי צ'ו נמכר השבוע לבית האופנה האמריקאי מייקל קורס ב־1.2 מיליארד דולר, 16 שנה אחרי שהסנדלר שהמציא אותו מכר את חלקו בחברה בתמורה ל־0.01% מסכום זה. ג'ימי צ'ו היה נצר למשפחת סנדלרים מלזית, שהיגר ללונדון. אחרי שהתגלה בידי אשת החברה תמרה מלון, השניים הקימו יחד את בית האופנה, שכוכבו דרך בעיקר בזכות קארי ברדשו. המותג התגלגל בין חברות פרייווט אקוויטי, אחר כך נמכר לחברת ההשקעות של משפחת ריימאן הגרמנית, הבעלים של רשת הדונאטס קריספי קרים וחברת הקפה קוריג, ועכשיו הוא חוזר לזירה שבנתה אותו, רחובות מנהטן של "סקס והעיר הגדולה". כך נראית גלובליזציה על עקב גבוה.

תמר טוניק

 

 

נעלי ג'ימי צ'ו נעלי ג'ימי צ'ו צילום: בלומברג

 

 

התוכנה המיתולוגית נדחקת

סוף הצייר לא סופרים מבוגרים

הדיווחים על כך שמיקרוסופט מורידה את ה"צייר" מהעדכון הבא של ווינדוז עוררו השבוע גל מחאה כה רועם, עד שהחברה התחרטה. עבור רבים הצייר היה חלון הכניסה הראשון, ואולי אף היחיד, לתוכנת עריכה גרפית. לכן הצעד הקטן הזה של מיקרוסופט משקף את הסתירה שבגל הטכנולוגי הנוכחי: מצד אחד, כולם יכולים לחפש ולמצוא מגוון תוכנות לעיבוד תמונה או עריכת וידיאו, בחינם או ממש בזול, ומנגד התוכנות האלה נהפכות לנגישות פחות ופחות למי שקצת מתקשים עם טכנולוגיה או למשתמשים מבוגרים יותר. הצייר הרי כבר מזמן לא התאים לסטנדרטים הנוכחיים בשוק, אבל הוא היה נגיש לכולם וקל לשימוש, אינטואיטיבי גם למי שגדל עם עיפרון ומחברת. ומיקרוסופט נאלצה השבוע להכיר בעובדה שהם הקהל הנאמן שלה, ושאולי כדאי להתחשב בהם.

הגר רבט

בטל שלח
    לכל התגובות
    x