$
מוזיקה

האלבום החדש של כנסיית השכל: "זה לא אני"

איזה כיף שהבס כל כך בחוץ, איזה כיף ממש להרגיש אותו, כבר מהשיר הראשון שמרעיד את האוטו או את השולחן בחדר העבודה - כנסיית השכל במיטבה, עם הבס שמרעיד את השולחן והקול הפצוע של יורם חזן

אלעד בילו 08:2520.06.17

מכל הדברים באלבום החדש של כנסיית השכל, "זה לא אני", התשיעי של הלהקה, דווקא עבודת הבס של רן אלמליח - הבסיסט וכותב השירים העיקרי -היא זו שעשתה לי את זה. התגעגעתי אליה. איזה כיף שהבס כל כך בחוץ, איזה כיף ממש להרגיש אותו, כבר מהשיר הראשון שמרעיד את האוטו או את השולחן בחדר העבודה. בהמשך מצטרפים עוד עניינים שהופכים הכל לשלם, בהם הקול הייחודי, הפצוע והמיואש אך המשלים־עם־הקיום־העלוב־שלנו של יורם חזן והמוזיקה העצובה שכמו תמיד יודעת גם לתת בראש בכל שיר ובפרט בשיר "הכל נכון".

 

האלבום הזה מבחינתי הוא שילוב של ישן וחדש. ישן כיוון שהטקסטים וצורת ההגשה הם לגמרי הכנסייה. שני השירים האחרונים אפילו הזכירו לי את אווירת "קח שירים". חדש - כיוון שהרגשתי את ההפקה המקצועית והאלגנטית של אמיר צורף. מעין הרגשה כזאת של הכל נכון.

 

כבר בשיר הראשון, "באה רוח", יש את ה־Feel של הכנסייה שאהבתי בניינטיז, פזמון סוחף שכזה, דיסטורשן, הבס הבולט של אלמליח, הטקסט עם הצלקות, הכוכבים והאשליות.

  

האלבום החדש האלבום החדש צילום: אלדד רפאלי

 

 

גם השיר השני ממשיך את הכיף הלהקתי, גיטרות מדליקות ומרימות, כולם יושבים יחד, רוקנ'רול. וזה לא מובן מאליו. צריך לזכור שרבים מהלהיטים שלהם ברדיו הם בכלל בגרסה אקוסטית דוגמת "ידיים למעלה" או "תנו לי לשתות" מתוך אלבומם "אוטוביוגרפיה" שכלל שירים בעיבודים לרביעיית כלי מיתר. בכל פעם שאני שומע את הגרסאות האלה ברדיו הלב שלי נחמץ טיפה. הכנסייה אמנם זכתה להצלחה אדירה בעקבותיהם, אבל הלהקה הזו עבורי היא קודם כל הבס ב"מאיה" והגיטרת הריקנבייקר של חזן.

"דגים" הוא השיר הטוב באלבום, בס דומיננטי שמוביל את המוזיקה האקספרימנטלית שמתאימה לטקסט הזייתי עם שורה נהדרת שלקחתי לעצמי: "את הריח של גופך / אקח לי ואלך". גם "המלאך שנגע" (שכתב שמעון אדף) נהדר, טקסט שתפור על המנגינה, הלהקה יושבת יופי. ב"אני יודעת" מצאתי עוד שורה מאוד כנסייתית שכזאת: "ילדים חוזרים הביתה, אמהות סוגרות חלון".

 

 

כנסיית השכל. טקסטים נהדרים וגיטרות מדליקות כנסיית השכל. טקסטים נהדרים וגיטרות מדליקות צילום: אלדד רפאלי

 

 

לסיום, אתעכב לרגע על השיר "הכל חוזר" ששווה כמה מילים. הפזמון האינסטרומנטלי שבו מזכיר מאוד את זה של "שום דבר לא יפגע בי" שהוציאה הכנסייה ביום הזיכרון 2008 במסגרת הפרויקט "עוד מעט נהפוך לשיר" של גלי צה"ל, שיר שהלחין חזן למילים של ארז שטרק שנהרג באסון המסוקים. השיר הצליח בטירוף, נוגן בלי סוף (עד היום) ופרט על מיתרי הרגש של כולנו. הפזמון החצי אינסטרומנטלי החזיר אותי לשם בשנייה. אני בוחר לראות את השיר כולו כמחווה לאותו שיר, עם טקסט שכמו סוגר מעגל: "הכל חוזר ירוק יותר, הגשמים שוטפים הכל/ אחרי כל מלחמה תמיד אז בא הגשם הגדול". וזה יפה. וגם הבס שם, כמובן, מושלם.

 

שורה תחתונה: רוק רך ומשובח עם קצוות חדים.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x