עו"ד ג'ואי שבות: "הכללים בישראל לא ידועים מראש, הכל תלוי בשופטים"

"אנחנו ממלאים שתי פונקציות ציוניות חשובות", אומר עו"ד ג'ואי שבות, שותף־מנהל במשרד הישראלי של הפירמה הבינלאומית גרינברג־טראוריג, "אנחנו מביאים לכאן גם עו"ד יהודים שעושים עלייה וגם עסקים - השקעות ולקוחות בינלאומיים". במשרדי הפירמה במגדלי עזריאלי בתל אביב אכן נושבת רוח ציונית־יהודית חזקה: רוב עורכי הדין חובשי כיפה שחורה ומבליטים בגאווה את הזהות היהודית, גם כשנדרש ייצוג של לקוח ישראלי במקומות שישראל פחות אהודה בהן, כמו מדינות המפרץ למשל.

סיפורו האישי של שבות שנולד בחאלב שבסוריה מגלם את הרוח הזו: ב־1980, כשהיה בן שנתיים, ברחה משפחתו - הוריו שני אחיו והוא - בזהות בדויה של מוסלמים שיעים מסוריה ללבנון. שם, שוב החליפו זהות, הפעם לנוצרים, כדי לברוח מביירות לפריז. לבסוף נחתו בני המשפחה כיהודים בישראל. לאחר שש שנים עברו להתגורר בניו יורק וג'ואי, לאחר לימודי ספרות בהרווארד ומשפטים באוניברסיטת פנסילבניה, הצטרף למשרד ווקטל־ליפטון ששלח אותו ב־2011 לשנת רילוקיישן בישראל.

עו"ד ג'ואי שבות צילום: אוראל כהן

אבל במקום לחזור בתום השנה לארה"ב החליט שבות להישאר, ומצא את ההזדמנות הבאה בקריירה שלו בידיעה שקרא בעיתון על כוונתה של הפירמה גרינברג־טראוריג לפתוח משרד של קבע בישראל. הוא פנה לראש המשרד, עו"ד גארי עפשטיין והתקבל. הנציגות שנפתחה כאן ב־2011, התרחבה לשמונה עורכי דין והם מחפשים לגייס עוד.

מייצגים פנימה והחוצה

גרינברג־טראוריג מדורגת באופן עקבי כפירמה מסחרית מובילה, והיא השלישית בגודלה בעולם. הפירמה מתמחה בכל היבטי המשפט המסחרי ומונה כ־2,000 עורכי דין ב־38 משרדים, 29 ברחבי ארה"ב ועוד תשע בעולם, ביניהם זה שבתל אביב.

בניגוד לנציגיות אחרות של פירמות בינלאומיות בארץ שמחזיקות משרדים קטנים בדרך כלל, המשרד המקומי של גרינברג־טראוריג מעסיק בישראל שמונה עו"ד. "אנחנו לא רק העמדנו את הפלטפורמה בישראל", מבדיל שבות בין הפירמות, "לנו יש כאן צוות שלם שנותן שירות ללקוח הישראלי, גם בשפה שלו, וגם בשעות העבודה שלו. כשלקוח ישראלי מנהל תביעות בטקסס וניו יורק, יותר נוח לו לתקשר דרכי".

בלשכת עורכי הדין רשומה השלוחה הישראלית כמשרד זר שרשאי לספק שירותים רק לפי הדין הזר, לא הישראלי. "אנחנו מייצגים פנימה והחוצה". אומר שבות, "חברות, יזמים ומשקיעים ישראלים בחו"ל; וחברות רב־לאומיות שרוצות להשקיע בישראל, ואז אנחנו עובדים ביחד עם משרד שנותן מענה לדין המקומי בענייני מיסוי, רגולציה, ודיני עבודה", הוא מסביר.

כשאתם מביאים לכאן לקוח אתם נותנים עבודה למשרדים הישראליים, כשאתם מוציאים לקוח אתם לוקחים מהם עבודה.

לא ממש. בהכללה, משרדים ישראליים בחו"ל עושים בעיקר מיזוגים ורכישות וניירות ערך באה"ב, אבל גם באלה הם זקוקים לנו בגלל הצורך להתמודד עם הדין הזר. במיוחד בעניינים שהם לא נוגעים בהם כמו רגולציה וליטיגציה בארה"ב, בוררות בינלאומית ועוד".

סחבת ואי־יציבות רגולטורית

שרת המשפטים איילת שקד מרבה לדבר על הרגולציה המכבידה, החונקת עסקים ועל מיקומה הנמוך של ישראל במדדי ה"דואינג ביזנס". שבות שותף לביקורת, אבל רק לחלקה. "ככלל", הוא אומר, "התופעה נכונה ואופיינית לשני תחומים שלמדינה יש עניין לפקח עליהם: תעשיות האנרגיה והתחום הפיננסי. בתעשיות האנרגיה בארץ יש משאבים שטרם נוצלו והרבה כסף מסתובב שם. בתחום הפיננסי, ובעיקר בתחום הביטוח, יש אינטרסים מנוגדים: מצד אחד לפרק ריכוזיות שזה אומר למכור נכסים, ומצד שני, להשאיר את הבעלות בידי ישראלים, כשאין כאן הרבה גופים שיכולים לשלם מיליארדי שקלים עבור חברה פיננסית. לעומת זאת, בתחומים רבים כמו הייטק חקלאות, אינטרנט סייבר סקיוריטי, מיכשור רפואי ועוד, שזה הנתח הכלכלי הכבד יותר, אין בכלל רגולציה".

שבות מונה בכל זאת את ליקויי הבירוקרטיה הכלכלית בישראל: אי־יציבות רגולטורית, תחום המיסוי והסחבת משפטית. "ללקוחות הזרים פחות חשוב מהי הרגולציה אלא היציבות שלה. דוגמה למתח בנושא ראינו בעימות בין הממשלה לבית המשפט במתווה הגז. בעניין המיסוי, התפתח מנגנון שבכל עסקה צריך לקבל מחדש אישור מרשויות המס, למרות שההנחיות ידועות. המנגנון של פרה רולינג מאוד מפריע למשקיעים זרים כיוון שלוח הזמנים אינו ברור ורשויות המס לא מתחייבות לענות בזמן קבוע ומוגדר. לא פעם נתקעות עסקאות בגלל העיכובים האלה. וכמובן, הסחבת במערכת המשפט. לכן אני הולך לבוררויות. בכל מקרה, מתחיל להסתמן שיפור בעניין זה בזכות בית המשפט הכלכלי".

תוכל לציין אכזבה ספציפית מהמשפט הכלכלי הישראלי?

"בעיקר התנהלות בכמה מתיקי הפירוק הגדולים בישראל. אין כאן צ'אפטר 11 שמסדיר את הנושא. הכללים לא ידועים מראש ולכן הכול תלוי בשופטים. ההסדרים לא תמיד

מספיק יעילים ובכל מקרה, כשמדובר בעסקים הגדולים, צריך להתאים את המשפט לסטנדרטים הבינלאומיים".

המשרד הראשי של גרינברג־טראוריג נמצא במיאמי שהיא דלת הכניסה לדרום אמריקה. לפני כחודש ארגן המשרד הישראלי יום עיון שנועד להכיר לישראלים את אפשרויות ההשקעה והעסקים בדרום אמריקה. לכנס הגיעו חמישה עו"ד ממדינות שונות, שהציגו את הפוטנציאל, ביניהם עו"ד קרולינה זאנג בתו של עו"ד סול זאנג, שותפו ופרקליטו של אדוארד אלשטיין שהיה מעורב ברכישת איי.די.בי. "יש הזדמנויות עצומות בדרום אמריקה", אומר שבות, "האמריקאים, האירופאים וכמובן הסינים יודעים לנצל אותן. הישראלים משום מה עדיין לא גילו את השוק הזה".

אולי יש בעיית דימוי. דרום אמריקה מצטיירת בעיקר כמוקד של שחיתות.

יש גם בעיה של דימוי ובאנו לנתץ אותו. חלקם הגדול של העסקים בדרום אמריקה מתנהל באופן ראוי. דרום אמריה אינה מקשה אחת. לא בכלכלה, לא בשיטות המשפט ולא ביציבות המשטרית. יש בהחלט כלכלות מתקדמות יותר כמו ברזיל, ארגנטינה, פנמה, קוסטה ריקה ועוד שרוצות להתחבר לשוק הבינלאומי ולכן מאמצות סטנדרטים בינלאומיים של אכיפה, ומתאימות עצמן במלחמה בשחיתות לסטנדרטים האמריקאים שהם גם הבינלאומיים בתחום הזה".