תביעה בגין הולדה בעוולה
תביעת הולדה בעוולה, של ילד עם מום שלא אובחן, מלבד העובדה שהיא מעוררת שאלות מוסריות וערכיות, גם סבוכה משפטית. אם ברצונכם לתבוע בגין רשלנות בעילה של הולדה בעוולה, עליכם לפנות לעורך דין המתמחה בתחום
הלכת המר שהתקבלה במאי 2012 שינתה את ההלכה הנוהגת בתביעות על הולדה בעוולה כפי שהכרנו אותם עד לפסיקה זו. בית המשפט קבע כי תינוק שנולד עם מום לא מאובחן, לא יוכל לטעון עוד טענת חיים בעוולה. כלומר, לא יוכל לדרוש פיצויים בטענה כי 'טוב לו מותו מחייו'. אולם, בית המשפט הרחיב את הפיצויים על הולדה בעוולה בה ההורים תובעים על רשלנות.
כדי להבין את הפסיקה החדשה צריך לחזור אחורנית. מצד אחד, קיימת התמודדות עם שאלות הלכתיות, מוסריות וערכיות של קדושת החיים, ומן הצד האחר, התמודדות עם שאלות אודות המתת חסד, ניתוק ממכשירים והפלות בשלב מאוחר, שמהוות רק חלק מן השאלות ההלכתיות-מוסריות-ערכיות המוצפות, לעתים, מעל לפני השטח.
בהתאם לכך, תביעת החיים בעוולה מעלה לא מעט שאלות הלכתיות-מוסריות-ערכיות אלה, לפיהן תינוק שבשלב ההיריון הרופאים התרשלו ולא אבחנו את הפגם הגנטי או המום המוטל בו, ולאחר לידתו טוענים כי מוטב היה אילו לא היה נולד.
אילוסטרציה
הלכת המר קבעה כי ערך החיים הוא ערך נעלה והוריי התינוק בו מוטל המום לא יכולים לתבוע בעילה שמוטב היה אילו ילדם לא נולד. עם זאת, השופטים קבעו, כי רשלנות הרופאים שגרמה ללידתו של התינוק בעל המום ולשיבוש חייהם של הסובבים אותו, בשל הנזק הנפשי המתמשך והקשה, העובדה שהקרובים צריכים ללוותו תדיר לטיפולים ולבדיקות והוצאות מיוחדות הכרוכות בטיפול בילדם מחייבת פסיקת פיצויים גבוהים ומשמעותיים.
התביעה מתחלקת לשני פרקי זמן: בית המשפט יוצא מנקודת הנחה, לפיה עד גיל 18 הילד חי בבית הוריו, ולכן את תביעת הרשלנות הנקראת 'הולדה בעוולה' ניתן להגיש רק על ההוצאות המיוחדות עבור הילד, כיוון שאילו נולד ללא המום, היה בין כה וכה חי על חשבון הוריו, ולכן אין כל סיבה לשלם על ההוצאות הרגילות פיצויים. פרק הזמן הנוסף, הינו בהגיע הילד לגיל בגרות. בתקופה זו, בתי המשפט מחייבים את הגורם שהתרשל לשלם פיצויים עבור כל הוצאות הגידול והטיפול בילד, כיוון שנקודת ההנחה ממנה יוצאים השופטים שאילו הילד היה ללא מום, הוא היה עצמאי לחלוטין. הפיצוי הגבוה שניתן לתקופה זו מקביל לפיצוי אותו היה הילד מקבל אילו הייתה נשארת התביעה של חיים בעוולה, ואולם כאמור, מי שמקבל את הפיצוי הם ההורים שנאלצים לדאוג לילד עד תום תוחלת חייו.
ישנם הטועים לחשוב, כי כל מום שלא אובחן בשלבי ההיריון מקנה זכות לתבוע בגינו פיצוי, אך לא כך הם פני הדברים. על מי שתובע פיצוי לשכנע את בית המשפט, כי אילו היה מודע למום בשלבי ההיריון, הוא היה בוחר בהפלה, וכמובן שבית המשפט יבחן את חומרת המום והשלכותיו, על מנת להשתכנע שאכן יש טעם בטענת ההורים וכךהיו נוהגים.
בהלכת המר קבע השופט ריבלין קריטריון על פיו יחליט בית המשפט לדון בתביעה או לא: "האם כאשר מצבו של העובר היה מתגלה בזמן אמת, הוועדה להפסקת היריון הייתה מאשרת הפסקת היריון?"
אם ועדה להפסקת היריון לא הייתה מאשרת את הפסקת ההיריון הדיון באשר לטענת ההורים שהיו מבצעים הפלה כלל לא יתקיים והתביעה תידחה, וככל שהוועדה הייתה פוסקת על הפסקת היריון, בית המשפט ימשיך לדון בתביעה.
עו"ד אורנית שגיא דקל צילום: ענבל מסיקה
בעקבות הלכת המר נוצרה בעיה מקיפה וכוללת, כיוון שעד אותה הלכה הילד בעל המום יכול היה לתבוע על רשלנות 7 שנים ממועד הגיעו לגיל 18, כלומר עד גיל 25. אולם, הלכת המר קבעה, כי רק ההורים יכולים לתבוע, ולפיכך עומדות בפניהם עד 7 שנים להגשת התביעה. הלכה זו השליכה על תיקי רשלנות רבים - הן על כאלה המתנהלים, ובהם הילד בעל המום עבר את גיל 7, והן על תיקים שעדיין לא הוגשו, מאחר שההורים הסתמכו על האפשרות העומדת בפניהם להגיש את תביעת ילדם עד הגיעו לגיל 25.
לאחרונה, בית משפט העליון דן בסוגייה וכבוד השופט ניל הנדל, אליו הצטרפו השופטים רובינשטיין ודנציגר, קבע כי אם תביעת ההורים התיישנה עד המועד האחרון להגשת התביעה לפי הלכת המר ((28 באוגוסט 2015)יוכל הילד (שניזוק) להגיש תביעה בעילה של "חיים בעוולה" עד 31 בדצמבר 2017, בכפוף לכך שתביעתו לא התיישנה כשלעצמה.
לסיכום
תביעת הולדה בעוולה, מלבד העובדה שהיא מעוררת שאלות מוסריות וערכיות, גם סבוכה משפטית. אם ברצונכם לתבוע בגין רשלנות בעילה של הולדה בעוולה, עליכם לפנות לעורך דין המתמחה בתחום, כדי שיעריך את המקרה ובהתאם יבדוק את סיכויי התביעה להתקבל.
עו"ד אורנית שגיא-דקל שותפה במשרד אשכנזי שגיא-דקל העוסק בתחום הנזיקין.
