• תפריט
משה גורלי

פרשנות

עשן סיגרים, זכרי אלפא ודילמות מנדלבליט

האם יש תשובה חד־משמעית לשאלה האם תיקי 1000 ו־2000 יניבו כתב אישום פלילי? אם יוקלטו כל השיחות של זכרי האלפא בפוזיציות השלטוניות והכלכליות הבכירות אפשר למלא את בתי המשפט בכתבי אישום

משה גורלי 07:4915.01.17

האם יש תשובה חד־משמעית לשאלה האם תיקי 1000 ו־2000 יניבו כתב אישום פלילי? התשובה היא לא. פרשני ערוץ 10 הביאו ביום שישי את הערכת חוקרי המשטרה כי יומלצו כתבי אישום בשני המקרים. אמנון אברמוביץ בערוץ 2 שלל אפשרות זו לגבי תיק נתניהו־מוזס, אבל תמך בה לגבי תיק המתנות.

 

תיק נתניהו־מוזס הוא בעיקרו תיק של דיבורים. הדיבור מזימתי, זחוח, כוחני וכן, יש בו לכאורה לפי מה שפורסם בערוץ 2 גם יסודות פליליים, גבוליים אמנם, שמתמקדים בשניים אלה: ה"דבר תמורת דבר" והתפקיד הציבורי של ראש הממשלה ושר התקשורת. 

ראש הממשלה בנימין נתניהו ומו"ל ידיעות אחרונות ארנון מוזס ראש הממשלה בנימין נתניהו ומו"ל ידיעות אחרונות ארנון מוזס צילום: אלכס קולומויסקי, איי אף פי

 

הסיקור החיובי, טובת ההנאה במקרה שלנו, איננו מתת ממוני (כסף או שווה ערך) מקובל. הוא כפוף לשאלה עד כמה מדובר בשיקול דעת לגיטימי־עריכתי של עיתון. כל סוג של לוביזם ושיתוף פעולה עשוי לגרור סיקור חיובי. לוביסטים מטעם העיתונים הרי פעלו בעבר, למשל, כדי לשמר את המודעות הסטטוטוריות בעיתונות; ולוביסטים, בכלל זה מטעם "ידיעות אחרונות" ו"הארץ", ואף מו"ל "הארץ" עצמו עמוס שוקן, נפגשו עם חברי כנסת כדי לשכנע שלא יתמכו בחוק שיגביל פרסום אלכוהול וסיגריות.

 

ובעניין ליטוף פוליטיקאים, הסרט "המדריך למהפכה" כבר תיאר היטב כיצד צ'יפרה רשות השידור פוליטיקאים בסיקור חיובי, כדי לקנות את תמיכתם ברשות המסואבת. איתן כבל, שהריץ את חוק "ישראל היום", היה אז בצד של אלה שנרתמו נגד הרשות. ובפרשה הנוכחית, אם מחליטים להעמיד לדין את נתניהו, אז למה לא את כל הח"כים שהריצו את חוק "ישראל היום"? והרי עצם קיומו של "ישראל היום" עשוי להיחשב כטובת הנאה עצומה.

 

בסיפור הנוכחי, כל ההבטחות, הקומבינות וטובות ההנאה נותרו בגדר שיחות, כאשר אפילו היתכנותם — כוחם של המדברים לספק את הסחורה — מוטלת בספק. האם נתניהו שולט בשלדון אדלסון? האם מוזס שולט בסימה קדמון? בעבירת השוחד, התנאי הוא שעובד הציבור פועל בהקשר לתפקידו. נתניהו, רשמית ומעשית, אינו בעלי "ישראל היום". לעומת זאת, מעורבותו כמחוקק בעניינים הקשורים לחינמון יכולה להקים חשד פלילי, מכיוון שההבטחה לקדם חקיקה נוגעת למילוי התפקיד — אף שהגשמתה לא תלויה רק בו.

 

מהרפז לאי היווני

 

ועדיין, בסופו של דבר מדובר בדיבור. נכון שדיבור יכול להיות פלילי, אבל אם יוקלטו כל השיחות של זכרי האלפא בפוזיציות השלטוניות והכלכליות הבכירות אפשר למלא את בתי המשפט בכתבי אישום. פרשת מסמך הרפז הולידה אינספור שיחות כאלה, שהובילו לחקירה פלילית של הרמטכ"ל ועוזריו, בהם היועמ"ש היום, מנדלבליט. גם אז נרשמה דרישה נחרצת להעמדה לדין פלילי. העילות נעו מפוטש להפרת אמונים. לא היתה מחלוקת על הכיעור, אך בסופו של דבר התיק נסגר.

 

או תיק האי היווני, שבדומה לתיק הרפז ולתיק שלפנינו גם הוא בוסס על הקלטות. אחת הראיות המרכזיות בתיק היתה שאלתו של ראש הממשלה אריאל שרון "האי היווני בידינו?". פרקליטת המדינה עדנה ארבל סברה שדי בכך למסמר את מודעותו הפלילית של שרון לשוחד. היועץ המשפטי מני מזוז לא היה מוכן להסיק משאלה זו — שלטעמו הוצגה "בנימה צינית מבודחת" — כל מסקנה לחובת שרון. בפרשה ההיא העסיק הקבלן דודי אפל את בנו של שרון בסכומים גבוהים, שנחתו בחשבון בנק שגם שרון נהנה ממנו. ולמרות זאת סגר מזוז את התיק. המחלוקת בינו לבין ארבל מלמדת על הגמישות הפרשנית האפשרית, וזה עוד לפני שמכניסים לדיון את האפשרות של החלטה מושחתת של היועמ"ש. גם בפרשת בר־און־חברון היו חילוקי דעות בצמרת הפרקליטות לגבי היסוד הפלילי בהתנהגות ראש הממשלה. בשתי הפרשות — בר־און־חברון והאי היווני - הכשיר בג"ץ את החלטת היועמ"ש להמנע מכתב אישום.

 

האזור המסוכן של שוחד

 

בתיק הסיגרים והשמפניה טענת ההגנה של נתניהו כפולה. ראשית, ארנון מילצ'ן ורעייתו הם חברי נפש. שנית, שווי המתנות סביר בנסיבות ידידותיות אלו. אינני יודע אם היועץ יקבל את שתי הטענות, ואינני יודע מהו שווי סביר של סיגרים ומשקאות בנתוני חברות כזו או אחרת, אבל דבר אחד ברור: ככל שנתניהו טוען לחברות נפש עם מילצ'ן, חובה היה עליו להרחיק עצמו מכל החלטה שנוגעת אליו. ואם מילצ'ן הוא מבעלי ערוץ 10, אז כלל ההרחקה של שאול אלוביץ' וענייני בזק חייב לחול גם כאן. אילו נתניהו קיבל החלטות שנוגעות למילצ'ן, הוא באזור המסוכן של עבירת שוחד, גם אם ההחלטות היו נכונות לגופו של עניין. ההתערבות לטובת מילצ'ן אצל הרשויות האמריקאיות לא מקימה בסיס פלילי, מכיוון שמדובר בהשתדלות ולא בהטבות שהן בסמכות נתניהו.

 

האם הרף הראייתי בעניין ראש ממשלה שונה מאצל כל אזרח אחר? התשובה מורכבת. משפטנים לא יודו בכך ובכל זאת, כשמדובר בראש ממשלה, הראיות נשקלות בזהירות יתרה, ולו בגלל המפץ המשטרי שהחלטה כזו מייצרת. ומנדלבליט, חזקה עליו הזהירות הכפולה ומכופלת הזו. בגלל שהוא עצמו היה קורבן לחקירה פלילית, בגלל שהוא מינוי של נתניהו ובגלל שהוא מודע להשלכות המשטריות הכבדות. בנוסף, העמדה לדין, לפחות בעניין מוזס, תפתח תיבת פנדורה של יחסי עיתונות־פוליטיקאים, שלא בריא למשפט הפלילי לתחוב את אפו לתוכה.

בטל שלח
    לכל התגובות