שמעון פרס: האיש שמנע חורבן כלכלי

נכון, שמעון פרס ייזכר כמדינאי וכאיש שתרם רבות לבניית העוצמה הביטחונית של ישראל. אבל אי אפשר להתעלם מכך שהקדנציה של פרס כראש ממשלה בין 1984 ל־1986 תיזכר בראש ובראשונה בזכות הכלכלה. פרס הוא האיש שהוביל את התוכנית הכלכלית, שאותה אפשר לכנות "אם כל התוכניות", זו שהצילה את כלכלת ישראל מחורבן.

כך קרה שהתוכנית הכלכלית של מדינאי, שכלכלה לא באמת העסיקה אותו, נלמדת בבתי ספר לכלכלה בעולם. אלא שזה לא כל מה שהתוכנית הכלכלית הזאת עשתה. בעיני רבים התוכנית שהוביל מנהיג מפלגת העבודה גם פתחה את הדלת שבה נכנס הניאו־ליברליזם, עם ההפרטה ונסיגת הממשלה מהמשק, לכלכלה הישראלית.

"הפך לאבן יסוד בתקציב"

המשבר הכלכלי של ישראל בחצי הראשון של שנות השמונים הזכיר בעוצמתו את המשבר הכלכלי של יוון בימינו. האינפלציה ב־1984 הגיעה ל־450%. מאזן התשלומים הידרדר ויתרות מטבע החוץ הלכו ופחתו, מה שאיים על היכולת להמשיך לסחור עם העולם ולקנות ממנו נשק. המשבר אמנם סחב השפעות של מלחמת יום הכיפורים, אבל עיקרו נבע מהמדיניות הכלכלית חסרת האחריות של שורת ממשלות הליכוד.

צילומים: דוד רובינגר, דובר צה"ל, מיכאל קרמר

בחירות 1984 הסתיימו בתיקו פוליטי. פרס ויצחק שמיר נאלצו להקים ממשלת אחדות ברוטציה כשפרס מתמנה לראש ממשלה ראשון. לשר אוצר מונה יצחק מודעי מהליכוד. פרס הכין את התוכנית באותה שיטה שבה קידם את תוכנית אוסלו - צוות של מומחים שעובד מאחורי הקלעים במנותק מהמערכת הפוליטית וגם מרוב המנגנון הממשלתי.

פרס ניסה תחילה כמה עסקאות חבילה עם ההסתדרות במטרה להגיע ליציבות במחיר הרבה פחות כואב. אבל מדד אפריל 1985 היה גבוה במיוחד, 19%, והוכיח שהציבור לא קונה עסקאות בלי כאב. פרס נאלץ ללכת על התוכנית הגדולה. גרסאות רבות יש למשך הזמן שארכה ישיבת ממשלה שעשתה היסטוריה ב־1 (עד 2) ביולי 1985 והן נעות בין 19 ל־35 שעות. שרי הליכוד התנגדו, אבל השר מודעי תמך. פרס איים ללכת לנשיא אם התוכנית לא תאושר. שמיר שרצה לממש את הרוטציה נאלץ לתמוך. "לפרס לא היה ידע כלכלי מספיק לדעת שהתוכנית תעבוד", אומר פרופ' חיים בן שחר, שהיה חבר בצוות שגיבש את התוכנית, "אז הוא שם את כל יהבו על אנשים שסמך עליהם".

"תוכנית הייצוב של המשק היא קו השבר של כלכלת ישראל", אומר אמנון נויבך, יו"ר דירקטוריון הבורסה לניירות ערך ואז היועץ הכלכלי של פרס. "חתכנו את הסובסידיות ואת הגירעון, שחקנו את השכר, יצרנו שער חליפין מאוזן אבל עם גמישות. אחרי התוכנית הנושא שלא חורגים מהגירעון הפך לאבן יסוד בתקציב". התוכנית כללה ביטול סובסידיות על מוצרי יסוד, לצד שחיקת שכר. האינפלציה ירדה לרמה דו־ספרתית, בין 10% ל־20%. 

צילומים: דוד רובינגר, עמית שעל, שאול גולן

קשה להמעיט בחשיבות של מהלכי התוכנית גם לטווח ארוך: העברת כל האחריות להכנת התקציב למשרד האוצר ולאגף תקציבים הפכה אותו לאגף החזק ביותר בממשלה. חוק יסודות התקציב מנע ממשרדי ממשלה לחרוג מהתקציב באמצעות חתימת חוזים או הסכמי שכר. התיקון לחוק בנק ישראל שאסר עליו להלוות כספים לממשלה (כלומר להדפיס כסף) העניק לבנק עצמאות וכוח.

כדי להעביר את ההחלטות האלו ואחרות נוצר המוסד של חוק ההסדרים, קבוצת חוקים שעברה בבת אחת ולא אפשרה לכנסת דיון אמיתי בהם. אז זה היה חיוני מאוד כדי להציל את המשק. מאז האוצר מנסה מדי שנה להעביר באמצעותה כל רעיון שיש לו ואין לו סיכוי להעביר אותו באמצעות הליך רגיל בכנסת. סביר להניח שלפחות על תוצאה אחת של התוכנית פרס מאוד הצטער: הקריסה הכלכלית של חברת העובדים וההתיישבות העובדת. "הן סבלו ממשק של הורדת אינפלציה וריביות גבוהות", אומר נויבך, "כי הן היו ממונפות". פרס, לדברי נויבך, ניסה לעזור אבל לא תמיד הצליח.

"התוכנית היתה יוצאת מהכלל, אבל הבעיה היא שהעקרונות שלה נוצלו לאחר שנים להכנסת משנה ניאו־ליברלית כשכבר לא היה צורך", אומר פרופ' אביה ספיבק מאוניברסיטת בן־גוריון, לשעבר המשנה לנגיד בנק ישראל. נויבך אומר ש"היה ברור שהתוכנית מחייבת עוד החלטות. אתה לא יכול לעבור מכלכלה אחת לשנייה בלי רפורמות כמו חשיפה ליצוא. היה ברור שהממשלה לקחה על עצמה הרבה יותר מדי דברים, רצינו משק עם מעורבות יותר נמוכה". במבחן התוצאה ועליית רמת החיים, הוא אומר, זה הוכיח את עצמו פלאים.

פתח את הדלת לקפיטליזם

כך נחשבת בעיני רבים התוכנית הכלכלית של מנהיג העבודה לצעד שפתח את הדלת בפני הכלכלה הקפיטליסטית והניאו־ליברליזם, כלומר היום שבו התחיל סופה של מדינת הרווחה. זה לא רק שהתוכנית קיצצה דרמטית את ההוצאה הממשלתית ובייחוד את הסובסידיות על מוצרי יסוד. בשנים הבאות החל גל מכירת החברות הממשלתיות ומניות הבנקים שהיו בידי הממשלה, הוסר הפיקוח על מטבע חוץ והתעשייה נחשפה לתחרות מיבוא.

האם אפשר לטעון שכמו שלאיש ימין הרבה יותר קל לסגת משטחים, לאיש מפלגת העבודה יותר קל להוביל מדיניות קפיטליסטית? פרס עצמו דווקא תקף לא פעם את המדיניות הכלכלית של הליכוד. למשל, הוא הגדיר את התוכנית הכלכלית של שר האוצר בנימין נתניהו ב־2003 "קפיטליזם חזירי שייצור 6,000 מיליונרים ו־6 מיליון קבצנים". בן שחר אומר: "הליברליזציה לא היתה אפשרית בלי ייצוב המשק. אבל זה שפרס הציל את המשק מהתמוטטות וייצב אותו לא אומר שהוא היה הגורם לליברליזציה".