דילמת הסוהר

"אני שחקן גדול לא במובן של 'great', אלא במובן של 'big'. הבמה מאפשרת לי לעשות דברים גדולים מהחיים, הרבה תנועות ידיים וגבות", אומר השחקן אמיר קריאף. "כשתלמידים שואלים אותי איך אני נכנס לדמות, אני מאכזב אותם מאוד ואומר להם שאני לא יודע מה זו דמות. המפגש שלי עם הטקסט יוצר את הדמות. לכל טקסט אני מביא את עצמי: מה שמתאים נשאר, ומה שלא - לא".

בדרכו שלו קריאף נכנס גם לדמותו של פול אדג'קומב בהצגה "גרין מייל", שתעלה בתיאטרון באר שבע בשבת. זהו עיבוד לספרו המצליח של סטיבן קינג, בבימוי עירד רובינשטיין. אדג'קומב הוא הסוהר הראשי באגף ההוצאה להורג "גרין מייל", הקרוי על שם המייל האחרון שצועדים הנידונים למוות, שבקצהו נמצא הכיסא החשמלי. הוא גם מספר הסיפור. כשלאגף מגיע אסיר חדש, שהורשע באונס וברצח של שתי ילדות, הנסיבות שהובילו להרשעתו מתגלות בהדרגה ומתברר שמדובר באדם מורכב שמאחוריו מסתתרת פרשה אפלה.

קריאף בתפקיד פול אדג'קומב. "הוא יודע שהעובדה שישרוף את הנידון למוות על הכיסא החשמלי לא תבער את הרוע מהעולם" צילום: לירון דן

שיימינג ועונש מוות

"המחזה שואל כמה שאלות מוסריות על ענישה: מה זה עונש? האם עונש באמת מתקן את האדם ואת החברה? האם יש לנו זכות לשפוט מישהו, שלא לדבר על הוצאתו להורג רק כי החלטנו שהוא עשה משהו נגד החוק או המוסר של החברה? אדג'קומב אומר לעצמו שהעובדה שישרוף את הנידון למוות על הכיסא החשמלי לא תבער את הרוע מהעולם. 'אנחנו פשוט שורפים קליפות ריקות', הוא אומר. המחזה מעלה שאלות פילוסופיות, ואני חושב שהקהל יראה כמה תמונות לא פשוטות ובהחלט מעוררות מחשבה. עונש המוות הוא סמלי. במדינה שלנו היום הרפרנס הוא אפילו לשיימינג, לשפוט אדם עוד לפני משפט. זה הכיסא החשמלי פה".

קריאף (44) הגיע לתיאטרון באר שבע לפני שש שנים בעקבות הבמאי עידו ריקלין, ומאז נהפך לאחד השחקנים המובילים בתיאטרון. "אחרי הרבה שנים בקאמרי נפתח לי הלב מחדש בבאר שבע. לא הצטערתי לשנייה על המעבר, ומהרגע שנחתתי פה אני מרגיש שייך, מרגיש בבית".

זו הפעם השנייה שהוא עובד עם רובינשטיין, אחרי "רומיאו ויוליה" בעונה הקודמת. "עירד הוא אדם יצירתי ושקט, ולעבוד איתו זה לעבוד תחת מפקד סיירת - אין לחץ, אין שום דבר שעוצר את הגלגלים. עובדים תוך כדי תנועה".

קריאף מספר כי קרא את ספרו של קינג לראשונה בזמן החזרות, ובסרט בכיכובו של טום הנקס, שראה לפני כמה שנים, הקפיד שלא לצפות שוב, "כדי שלא תהיה לי תמונה בראש איך הוא נראה ומה הוא עושה. קיבלתי מחזה ואני עושה אותו. אדג'קומב הוא איש מדהים שלולא השפל הכלכלי הקשה בארצות הברית באותה תקופה, שבו כל אחד שמר על המשרה שלו בכל יכולתו, היה יכול להיות פסיכולוג או עובד סוציאלי. ידו קשה יותר עם עמיתיו הסוהרים מעם האסירים".

מעריץ של מיקי מאוס

קריאף הוא שחקן תיאטרון מוערך ששומר על נאמנות לבמה ונמנע מלעשות טלוויזיה וקולנוע עד היום. "קשה לי באודישנים מול מצלמה. זה מוזר לכולם, כולל הסוכנת שלי, אבל אני שחקן שאוהב מאוד את הבמה. ובכל זאת, אם יהיה במאי שירצה לעבוד איתי, אולי אלך לעשות ניסיון. אני חושב שאני אפילו די בשל ומוכן לשנות את הפאזה הזאת, ואולי בקרוב אלך קצת לאודישנים".

ראיתי שבחשבונות הוואטסאפ והפייסבוק שלך אתה משתמש בתמונה של מיקי מאוס. למה?

"זו הפרעה מגיל 17, ואפילו דאגתי שיגידו בהצגה מיקי מאוס. יש לי קעקוע של מיקי מאוס, ונראה לי שאני האספן הכי גדול שלו בארץ. יש לי יותר מ־4,000 פריטים, הכל בארגזים ובאריזות המקוריות".

למה דווקא מיקי מאוס?

"טובי הפסיכולוגים התייאשו מלהבין את זה".