$
פנאי

על הגסיסה

הבמאית אופירה הניג מעלה הצגה על המתת חסד, שמתכתבת עם תחושותיה כלפי הממסד התרבותי בארץ

מאיה נחום שחל 08:1410.11.15
הבמאית אופירה הניג תמיד נעה בין זירות תיאטרון ממוסדות - כמנהלת האמנותית של החאן והרצליה ובמאית בחיפה והבימה - לבין מסגרות אלטרנטיביות. בשנים האחרונות היא הלכה עם האלטרנטיבה רחוק יותר: בעבודה על קו ישראל־אירופה, עם קבוצת שחקנים שהם גם שותפים ליצירה, בדרך משלהם, בלי מחויבות למוסד או להצלחה בקרב הקהל הרחב. "כולנו עובדים בצניעות רבה, מתפרנסים בכבוד אבל לא יותר מזה - וזה שווה לנו את החופש האמנותי המוחלט", אומרת הניג בראיון ל"כלכליסט".

 

הפרויקט הנוכחי שלהם, "לילה שלושה כלבים" בהשתתפות רבקה נוימן, סלווה נקארה, אלמוט זילשר־גוטסשף וטיראק ברנאו, כבר עלה בבכורה בברלין, והחודש יתארח בקאמרי (14, 16, 17 ו־18 בנובמבר. ב־19 בנובמבר תעלה ההצגה בתיאטרון אל־מידאן בחיפה, כהבעת תמיכה בו).

 

ההצגה, שנוצרה בשיתוף הדויטשה תיאטר בברלין ומרכז התרבות הלארו בדרזדן, היא "מסע אסוציאטיבי פרוע בעקבות סוגיית המתת החסד ובעקבות נושא ההאכלה בכפייה", כהגדרתה. "חלק מהחומרים על הבמה מבוססים על סיפורים אמיתיים וחלקם המצאה, שילוב של כתיבה ועבודה עם השחקנים. זה ז'אנר שמלכתחילה מיועד להיות תיאטרון נודד וצנוע, ולכן מבוסס על חלל ריק עם מספר קטן של אלמנטים, שחקנים נפלאים וטקסטים חזקים מאוד".

 

מתוך "לילה שלושה כלבים". "מסע אסוציאטיבי פרוע" מתוך "לילה שלושה כלבים". "מסע אסוציאטיבי פרוע" צילום: זראר אלון

 

לעיסוק בהמתת חסד הגעת ממקום אישי, בעקבות מות אביך לפני שנתיים?

 

"זה נולד שם, אבל לא רק. אובדן אבי שיבש את חיי, עד היום לא התגברתי עליו. זה הוציא אותי לאיזשהו מסע רגשי שמטבעי לא נשאר רק ברגשנות ובגעגוע, אלא הפך למסע תודעתי - הרהור שהוביל לעיסוק בהמתת חסד ובמשמעותה האישית, החברתית, הכלכלית והפוליטית, וגם לעיסוק בהאכלה בכפייה. אדם שמבקש לקצר את חייו כדי להימנע מייסורים ואדם שמוכן לקצר את חייו כאקט של מחאה - בשני המקרים כיום מזינים אותם בכפייה.

 

"בעולם הזה מצד אחד כל הזמן ממציאים דברים כדי להאריך חיים, ומצד שני החברה המודרנית הקפיטליסטית לא באמת מכילה בתוכה את אלו שחייהם אינם מביאים לה תועלת. אנחנו עוסקים בזכות למות בכבוד, אבל לא פחות מזה אנחנו עוסקים בזכות לחיות בכבוד. נהיה עיסוק בהמתת חסד מהמקום של קפיטליזם אגרסיבי, למול סוציאליזם וזכויות אדם".

 

פן דתי, היא מדגישה, אין שם: "באיזשהו שלב החלטתי שאלוהים יישאר מחוץ לחדר החזרות".

 

הניג. "מירי רגב היא עסקנית פוליטית שניכסה לעצמה את הפסאודו־מזרחיות, זו מניפולציה" הניג. "מירי רגב היא עסקנית פוליטית שניכסה לעצמה את הפסאודו־מזרחיות, זו מניפולציה" צילום: עמית שעל

 

בזכות ההוראה

 

לא פחות משהיא נרגשת לדבר על יצירתה, הניג נרגשת לדבר על ההוראה שחזרה לתפוס מקום משמעותי בחייה. היא פרופסורית חברה בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל־אביב ומכהנת מהשנה כראש מסלול בימוי. "אחרי הרבה שנים שהייתי מורה אורחת פה ושם, עניין ההוראה תופס היום מקום מאוד משמעותי בחיי. זה התחיל מרצון להיות מחוברת לפה גם מבחינת פרנסה וגם מבחינת עשייה, ולאט לאט התאהבתי בזה.

 

"מבחינתי ההוראה היא סיבה להיות פה, יש בה משהו שמחייב אותי לנסח מחדש מחשבה, להיות קשובה לכל מיני קולות, להיות מעודכנת, להשפיע ולתת. אני כאן גם מתוך אמונה שלהיות במאי זו דרך חיים, לא רק כדי ללמד וללכת. אני מנסה להעביר לתלמידים את משנתי לגבי מה זה אומר להיות אמן שחי בסביבה שהוא מנהל איתה דיאלוג".

 

איבדנו את הערבים

 

הניג היתה מאנשי התיאטרון שנאבקו נגד הסנקציות על התיאטרון הערבי אל־מידאן, שתקציביו הוקפאו לאחר שהעלה את ההצגה "הזמן המקביל", אשר במרכזה חוויות הכלא של המחבל וליד דקה. ביום רביעי האחרון החליט בית המשפט המחוזי לקבל את עתירת התיאטרון, ולהעביר לו את התקציב ל־2015 שהוקפא.

 

"מבחינה אמנותית, התיאטרון הרפרטוארי הולך לכיוון מסוים, ואני הולכת לכיוון אחר וזה לגיטימי", היא אומרת, "גם כשאני הייתי בחאן עשיתי מה שעניין אותי ולא לכולם זה התאים, אבל יש לי בעיה גדולה עם ההיבטים הפוליטיים. כשלא מעבירים לאל־מידאן תקציבים - סנקציה שמשרד התרבות ועיריית חיפה לא היו מעזים להחיל על תיאטרון יהודי - מטריד אותי שאין אפילו ערב אחד של החשכת כל אולמות התיאטרון בארץ.

 

"לא ייתכן שהתיאטרון הזה עומד סגור והתיאטרונים הגדולים ממשיכים לעבוד. השגרה הזאת מאפשרת את הזוועה. אנחנו, כחברה וכמדינה, איבדנו את הערבים אזרחי ישראל, ועכשיו התיאטרון הישראלי מאבד אותם גם בתחום האמנותי".

 

על הדרך נוצר עימות גם עם שרת התרבות מירי רגב. "החוק לצד האמנים בכל מה שקשור לחופש אמנותי, ומפחיד אותי שאנשים יתחילו עם צנזורה עצמית", אומרת הניג. "מירי רגב מצהירה שהיא רוצה לשנות את החוק, אבל עדיין יש מיעוט שפוי בממשלה ההזויה הזאת, ואני מקווה שיעצרו אותה. רגב מסוכנת מכיוון שהיא מקדשת את הבורות.

 

"מה שעוד מדהים אותי הוא הסיפור של המזרחיות. הרי גם בשמאל יש אנשים שמעלים סימני שאלה לגבי ההגמוניה התרבותית בישראל, מזרחים אבל גם אשכנזים כמוני, ואנחנו עושים את זה ממקום של מרחב תרבותי. רגב היא עסקנית פוליטית שעלתה על הסיפור הזה וניכסה לעצמה את הפסאודו־מזרחיות, זו מניפולציה. אני חיה עם המשורר והמתרגם שמעון בוזגלו, אני מרותקת מהתרבות היהודית־ערבית, אני שמאלנית אשכנזייה אליטיסטית ואני עדיין מכירה את השירה של אבן גבירול יותר טוב ממנה, מכיוון שחונכתי למחשבה וסקרנות. עיוות מושג הדמוקרטיה, קידוש הבורות והעסקנות שלה הם סכנה עצומה".

 

מלשכת השרה רגב לא נמסרה תגובה.

 

 

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x