$
פנאי

ראיון כלכליסט

החוק הראשון של צ'אק

19 שנה אחרי שטלטל את התרבות הגברית, צ'אק פלאניוק ממשיך את "מועדון קרב" בקומיקס

נמרוד צוק 09:2729.04.15

השעה היא שתיים לפנות בוקר, וחצי השעה שהוקצבה לראיון הטלפוני שלי עם הסופר האמריקאי צ'אק פלאניוק לרגל יציאת הפרויקט הספרותי החדש שלו כבר הסתיימה. אני משחיל עוד שאלה אחת, על ספרי הקומיקס שהשפיעו עליו, ופתאום הוא מתעורר לחיים: "בילדותי הייתי מעריץ פנאטי של חוברות קומיקס. בגיל 10–12 אהבתי ממש את סיפורי המפלצות ורוחות הרפאים של חברה בשם EC קומיקס, שכבר לא קיימת. היה בהם משהו גרוטסקי שהפחיד אותי נורא לפעמים", הוא אומר.

 

פלאניוק. "חשבתי שלעולם לא ארצה להמשיך לכתוב את הסיפור הזה, אבל הספר קיבל חיים משלו" פלאניוק. "חשבתי שלעולם לא ארצה להמשיך לכתוב את הסיפור הזה, אבל הספר קיבל חיים משלו"

 

איזה סיפור מצויר כבר יכול להפחיד מישהו שכותב את הדברים שאתה כותב?

"אני דואג לאנשים שאכפת לי מהם. כמו כולם, אני מפחד שמשהו יקרה למשפחה שלי".

 

מי שחושב שהוא לא שמע על פלאניוק מעולם טועה. הסופר (מבוטא "פאלניק" למעשה) בן ה־53 הוא האיש שמאחורי אחת היצירות המשפיעות ביותר של תחילת העשור הקודם, לא פחות. הספר השני שכתב, שהתחיל כסיפור קצר על חבורת גברים שמקימים מועדון אגרוף מחתרתי והורחב ב־1996 לנובלה, זכה לעיבוד קולנועי של הבמאי דיוויד פינצ'ר והפך בסוף 1999 לסרט הקאלט פורץ הדרך שכמעט כל אדם במערב ראה לפחות פעם אחת - "מועדון קרב".

 

בחודש הבא, 19 שנה ו־14 ספרים לאחר מכן, הסיפור של ג'ק, טיילר דרדן, מרלה סינגר והמהפכה של צבא קופי החלל יתעורר שוב לחיים בפורמט חדש - סדרה של כעשר חוברות קומיקס למבוגרים (או "נובלה גרפית", במונח הרשמי יותר) שפלאניוק יצר עם המאייר קמרון סטיוארט ויראו אור בהמשכים. "מועדון קרב 2" חוזר לחייהן של הדמויות עשר שנים לאחר הסיום הדרמטי של "מועדון קרב", ומגלה את מרלה וג'ק כזוג בורגני משועמם עם ילד קטן ועבר אפל המסרב להרפות. כרגע אין צפי למהדורה עברית, אבל ניתן להזמין אותו בדואר מארצות הברית והוא יצא גם במהדורה דיגיטלית להנאת כולנו.

 

במקביל יוציא פלאניוק בסוף מאי את "Make Something Up: Stories You Can't Unread" - קובץ ראשון של סיפורים קצרים שכולל סיפור חדש בשם "אקספדישן", מעין פריקוול למועדון קרב. ספר אחר שלו מ־2007, "ראנט", נמצא בדרך למסך הגדול אחרי שאת הזכויות לעיבוד הקולנועי שלו רכש ג'יימס פרנקו.

 

מתוך "מועדון קרב 2". "זה כמעט כמו ליצור סרט" מתוך "מועדון קרב 2". "זה כמעט כמו ליצור סרט"

 

למה לחזור ל"מועדון קרב" אחרי כל כך הרבה שנים?

"היו זמנים שלא דמיינתי שמישהו ישאל אותי את השאלה הזו אי פעם. חשבתי שלעולם לא ארצה להמשיך לכתוב את הסיפור הזה, אבל הספר קיבל חיים משלו ואנשים אף פעם לא מפסיקים לדבר עליו. לפני כמה שנים אמרתי לעצמי - למה בעצם לא להרחיב אותו לעולם שלם, לבנות סביבו מיתולוגיה משלו?".

 

פלאניוק בחר שלא להמשיך את הסיפור של "מועדון קרב" בפורמט של עוד ספר או סרט, אלא לפנות לטריטוריה ספרותית שטרם התנסה בה, הקומיקס. "הספר - ועוד יותר מכך הסרט - זכו למועדון מעריצים נלהב ומסור כל כך, שכל ניסיון ליצור להם המשך באותו המדיום נועד לסבול מהשוואות שלא יעשו איתם חסד", הוא מסביר. "חשבתי שהפתרון הנכון לבעיה הזו יהיה לעבור למדיום חדש".

 

זו הפעם הראשונה שבה עבדת על משהו עם עוד אנשים במקום לשבת לכתוב לבד, איך הרגשת?

"זה שונה מאוד, כמעט כמו ליצור סרט. לקמרון יש סגנון שמזכיר סרטים מצוירים, קצת לא ריאליסטי במובן החיובי, שמאפשר לי לקחת את התוכן למקומות קיצוניים יותר ממה שהייתי יכול לעשות במדיום אחר".

 

פלאניוק חותם על ספריו. "אני לא ממציא הרבה, אני בעיקר כותב על דברים שנעשו" פלאניוק חותם על ספריו. "אני לא ממציא הרבה, אני בעיקר כותב על דברים שנעשו" צילום: אי פי איי

 

פצצה תודעתית

 

כשהוא מדבר על מועדון המעריצים הנלהב שלו, פלאניוק לא מגזים. "מועדון קרב" לא היה עוד סרט פופולרי שאנשים ראו בקולנוע, דיברו עליו במשך כמה ימים ושכחו ממנו, אלא סוג של פצצה תודעתית - אבן גדולה שהוטלה ללב האגם של תרבות הפופ וגררה גל מתמשך של השפעות. אנשים הקימו בעקבות הצפייה בסרט מועדוני קרב אמיתיים משלהם; תנועה מפורסמת של "אמני פיתוי" בשם "המשחק" בנתה עצמה על בסיס העקרונות המתוארים בספר; מותגי אופנה כמו ורסצ'ה ודולצ'ה וגבאנה הוציאו עיצובים בהשראת סגנון הלבוש של טיילר דרדן; והמשפט "החוק הראשון של מועדון הקרב הוא שלא מדברים על מועדון הקרב" הפך למטבע לשון עם מאות וריאציות ומאות אלפי אזכורים בגוגל. מעבר לכך, שני מקרים נפרדים של הנחת מטעני חבלה בארצות הברית נקשרו בהשפעה של פרויקט מייהם האנרכיסטי המתואר בספר ובסרט.

 

עם זאת, פלאניוק אינו מעוניין לקחת אחריות על ההשפעה - שלילית או חיובית - שיש למה שהוא כותב על אנשים אחרים. "אני לא ממציא הרבה, אני בעיקר כותב על דברים שאנשים כבר עשו בעבר", הוא אומר, "אני משתמש בדברים שהתרחשו במציאות. המטרה שלי היא אף פעם לא לתקן את העולם באמצעות הכתיבה שלי, מה שמעניין אותי הוא לתאר סוגים שונים של התנהגות אנושית".

 

מצד שני, יש מקרים יוצאי דופן. בספרו "Survivor" מ־1999 מספר פלאניוק על טנדר בראנסון, גבר שמתחיל את חייו בכת נוצרית קיצונית ומסיים אותם בהטסת מטוס נוסעים חטוף לתוך צלע הר - התרחשות בעלת דמיון מצמרר למקרה של הטייס אנדראס לוביץ, שריסק בחודש שעבר את מטוס ג'רמן ווינגס על נוסעיו. "עקבתי אחר הפרשה הטרגית הזו בחלחלה, ואני ממש מקווה שלא ימצאו עותק של הספר בין שרידי המטוס", הוא עונה כשאני שואל על הדמיון בין שני המקרים.

 

חלם להיות כומר

 

כשהוא מדבר על שימוש בסיפורים אמיתיים ששמע מאנשים כחומר גלם, פלאניוק מתייחס לשיטות עבודה רדיקליות וחוויות קיצוניות ויוצאות דופן שהוא מעביר את עצמו כתחקיר. כהשראה לחלקים גדולים מ"מועדון קרב", למשל, הוא השתמש בתקופה בחייו שבה עבד כמתנדב בהוספיס של חולים סופניים - הסיע אותם לפגישות של קבוצות תמיכה (מהסוג שבהן ג'ק ומרלה נפגשים בספר), והאזין לווידויים שלהם ברגעי הכנות והפתיחות הגדולים ביותר. בעת כתיבת ספרו "מפלצות בלתי נראות" הוא ערך שיחות טלפוניות ארוכות עם גברים ונשים שעבדו בשירות שיחות ארוטיות, ועבור "Choke" השתתף במפגשים טיפוליים של מכורים לסקס.

 

האם במהלך התחקירים שמעת פעם משהו נורא מכדי להכניס אותו לספר?

"לא מעט אנשים שסיפרו לי על התעללות ופגיעה בבעלי חיים שהם היו עדים לה. התיאורים האלו היו עוכרי שלווה מכדי שארצה להשתמש בהם".

 

התיאור של חוויות ההאזנה שלך לאנשים גורם לי לחשוב על כומר מוודה.

"מצחיק שאתה אומר את זה - כילד קטן באמת חלמתי להיות כומר. אולי בגלל זה הפכתי לעיתונאי, ואחר כך לסופר שעושה בעצם אותו הדבר: מישהו שמקשיב בתשומת לב מלאה לאנשים, ואז יושב לכתוב את הסיפור שלהם".

 

לגרום לאנשים להתאבד

 

אף שהוא טוען ש"חשוב לי שהדמויות שאני כותב לא יהיו רק מסוכנות, אלא שיהיה להן גם צד אנושי ומעורר סימפטיה" ("מועדון קרב", לדבריו, הוא בעצם סיפור אהבה, מעין גרסה מודרנית ל"גטסבי הגדול" עם קרבות אגרופים ודמות ראשית שסובלת מפיצול אישיות), התוצאות הספרותיות של המחקר שלו על הטבע האנושי נעות כמעט תמיד בין טורד מנוחה למחריד. הן נוטות להכיל אלימות, סמים, סקס, מיזנתרופיה, נוזלי גוף ואיברים קטועים במינונים גבוהים, למשל סיפור על אדם שמפעיל להנאתו קו טלפון מזויף לאנשים במצוקה במטרה לגרום להם להתאבד; בחורה עקרה שמתפרנסת מגזילת כספם של זוגות נואשים המחפשים אם פונדקאית; או הגיבור של "ראנט" - נער שיוצא לחסל את האנושות על ידי הפצת גרסה אלימה במיוחד של מחלת הכלבת.

 

גם הביוגרפיה האישית של פלאניוק היא אחד הדברים הפחות שגרתיים שאפשר לדמיין: הוא נולד למשפחת מהגרים רוסית־אוקראינית־צרפתית, העביר את ילדותו בין הטריילר שבו גרו הוריו לחוות הבקר של סבו, התפרנס מעבודה כמכונאי משאיות ומכתיבת מדריכים טכניים למכונאים (קטעי טקסט בסגנון האופייני למדריכים כאלו הפך לאחד מסימני ההיכר של כתיבתו), והיה אחד המקימים של "אגודת הקקופוניה", חבורה של אמנים ואנשי שוליים שמארגנים אירועי תרבות נגד אנרכיסטיים בפורטלנד, ברוח תנועת הדאדא ופסטיבל ברנינג מן. כיום חי פלאניוק ההומוסקסואל עם בן זוגו זה שנים רבות בין שני בתים, אחד באורוגון ואחד במדינת וושינגטון.

 

לשאוב את הקורא

 

ב־1999, השנה שבה יצא "מועדון קרב" למסכים והזניק את הקריירה שלו, חווה פלאניוק טרגדיה אישית נוראה: אביו פרד ובת זוגו נרצחו באכזריות בידי בעלה לשעבר, שהצית את גופותיהם בבקתה שבה שהו. הרוצח, דייל קרטר, נידון בתחילה לעונש מוות בהתאם לבקשתו של הסופר, אבל בהמשך הומר גזר הדין למאסר עולם.

 

"זה נושא אישי מדי. אני לא רוצה לדבר על זה", הוא עונה כשאני שואל על הפרשה, אולי הרגע היחיד במהלך הראיון שבו משהו מצליח להוציא אותו מאיזון.

 

מהי מטרת השימוש הקבוע שלך בתיאורי אלימות, סקס בוטה והתנהגויות אנושיות קיצוניות? זה באמת נועד רק כדי שישמעו אותך בווליום חזק ככל האפשר, כמו שאמרת לא פעם?

"כל הספרים שלי כוללים אלמנטים פיזיים מאוד, והסיבה לכך היא שאלמנטים כאלו שואבים את הקורא לתוך העולם של הספר. הם גורמים לו להרגיש הרבה יותר מעורב ומעוררים אצלו תגובה חזקה. זה מבטיח לי שהוא יקשיב לסיפור האמיתי שאני רוצה לספר".

 

ומהו אותו סיפור? בסופו של דבר, כתב פלאניוק בהקדמה לאחד מספריו, "כל הספרים שלי עוסקים למעשה באדם בודד, שמחפש דרך כלשהי להתחבר לאנשים אחרים".

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x