האדריכל אילן פיבקו גאה להיות מותג: "מקדם פיבקו מוסיף 20% למחיר"

אילן פיבקו עבר מעיצוב בתים לאלפיון לתכנון שכונות שלמות. לקראת סיום הבנייה של שני מתחמים בעיצובו, אחד של דירות יוקרה באזור גלילות והאחר של דירות קטנות בפלורנטין, מודה פיבקו: "חלק מהקונים לא יודעים מה עשיתי, אבל השם שלי משמש גושפנקה"

אמיתי גזית 08:1412.03.15

"החתימה העיצובית שלי מתבטאת בתחושת הנעימות שהדירה משרה, תחושת העצמה", אומר האדריכל אילן פיבקו. "הדברים תמיד רחבים, לכיוון הנוף, הסלון במקום פינתי כדי ליצור תחושת מרחב. יש לי יכולת ליצור חלל שיפנק את המשתמש בו. אני רוצה שאנשים ייכנסו לדירה, ולא משנה אם היא עלתה מיליון או 10 מיליון שקל, וירגישו שהיא עושה להם טוב, נעים בה, היא לא לוחצת עליהם. הצורה החיצונית ואלמנטים עיצוביים אחרים כבר קשורים יותר לקונטקסט של הבניין עם סביבתו".

קראו עוד בכלכליסט:

אנחנו נפגשים במשרדו אחרי הרצאה שנשא במועדון הנדל"ן במכון אלרוב בפקולטה לניהול של אוניברסיטת תל־אביב, שנערך בשיתוף חברת הייזום

וההשקעה HAP Investments. בהרצאה תיאר את הערך הכלכלי שהאדריכל מייצר עבור היזם. פיבקו טוען שהשימוש בשמו כחותמת למיזמי נדל"ן מאפשר ליזם למכור את הנכסים במחיר גבוה ממחיר השוק ובמהירות גדולה יותר. הוא מזכיר מפגש שלו ושל מנהל בפרויקט ביפו עם האחראית לליווי הפרויקט מטעם הבנק: "הבנק התייחס לעלות למ"ר בסכום גבוה ב־20% מהסכום שנתן לתוכנית אחרת. פחדתי שזה יבריח את כל הקבלנים. אבל האחראית מהבנק אמרה, 'אל תדאג, יש מקדם פיבקו במכירה'".

פיבקו במשרדו ביפו. "מה שיצר את המותג הוא שילוב בין אדריכלות ולייף סטייל" צילום: אוראל כהן

זה השם הספציפי שלך או שמדובר בכל אדריכל בעל שם?

"אני חושב שזה השם שלי. זה נותן לאנשים ביטחון שהם מקבלים דבר טוב יותר. יש מותגים בעיצוב, בלבוש, באוכל, אז גם בארכיטקטורה. העולם הוא פשוט כזה. מותגי. התקשורת והרכילות יוצרות היכרות עם השם שלי. בסקר לקראת פרסומת של חברת קרמיקה שייצגתי מצאו שאני האדריכל הכי מוכר בארץ. חלק מהקונים בוודאי לא יודעים מה עשיתי, או לא מתעניינים, אבל השם הוא מעין גושפנקה. אתה יודע שבשם הזה לא תיפול".

גם היום, אחרי הזינוק במחירי הדיור, עדיין יסכימו לשלם יותר על מקדם פיבקו?

"זה לא תמיד מתבטא במחיר. הפרויקטים של תדהר שעיצבתי ביבנה ובראש העין נמכרו לאנשי חבר (ארגון משרתי הקבע וגמלאי צה"ל) במחיר נמוך ממחיר השוק. וגם מהצד של הקבלן לא הכרחי שהבנייה תעלה יותר".

המידע הזה עלול לאכזב את מי שקונה דירה שלך ומצפה שתבנה מחומרים מיוחדים.

"לא. הם יודעים טוב מאוד מה הם מקבלים. הארכיטקטורה עושה את זה. בעזרת אותן ויטרינות אתה יכול ליצור חלל שעושה כיף או לא. וזה לא משנה אם הבנייה יחסית פשוטה".

בפלורנטין לא צריך עוד לבנות דירות קטנות כי שם נמצאת העתודה התל־אביבית של דירות, ובהחלט יש טעם שיגורו בשכונה משפחות עם ילדים" צילום: אוראל כהן

להתחיל מסידור הפרחים

פיבקו מעסיק 30 אדריכלים במשרדו שנמצא בבניין צלבני ביפו. בעלת הבית היא הכנסייה האורתודוקסית שמשכירה לו את החלל כבר 15 שנה. השולחן עמוס במגזיני עיצוב ותוכניות, על הקיר מסך טלוויזיה ענק ובגב חלון המשקיף ליפו העתיקה. "השילוב בין אופנה, אוכל ועיצוב מעניין את הקהל הרחב, כולל מי שלא מתעניין במיוחד באדריכלות", הוא מספר. "היום רואים את זה כחלק מאג'נדה עולמית, אבל בארץ אני הייתי כמעט היחיד ששילב בין אדריכלות ולייף סטייל. אני מתכוון לאירוח, לעיצוב, סידור פרחים אפילו. כל הדברים האלה עניינו את התקשורת וגרמו לה להתייחס לארכיטקטורה".

נקודת ציון חשובה במסלול הזה היתה ב־1991, אז הוצגה תערוכה מיצירותיו במוזיאון ישראל. "הצגתי בה דוגמה של בית הצדף ביפו", הוא מספר. "היו שם גם כלים שעיצבתי, ואחד המוצגים היה מתכון שהמצאתי לפסטה. בפעם הראשונה בישראל היה שילוב כזה בין לייף סטייל, ארכיטקטורה, אירוח, עיצוב ובניין. שם נוצרו הבאזז והמותג. אני מקווה שגם מפני שהארכיטקטורה היתה טובה, אבל אני מרגיש שמה שעניין את הציבור זה התערובת בין לייף סטייל לאדריכלות".

בעשור האחרון הפך פיבקו מותג להמונים שמעצב שכונות מגורים שלמות. זה התחיל לפני תשע שנים, כשהיזם ראובן כהן שכר אותו לעצב 72 בתים בשכונת קריית חתני פרס נובל במערב ראשון לציון. "כהן אמר לי שכולם מוכרים שם ב־400 אלף דולר, והוא רוצה למכור ב־500 אלף דולר", מספר פיבקו. "אמרתי שאני לא מאמין שזה יקרה, זה מוצר מדף, בית של 200 מ"ר על מגרש של 300 מ"ר. כמה אפשר לקבל יותר בשביל ארכיטקטורה?".

אבל הרעיון התגלה כמוצלח. "המחירים קפצו כתוצאה מהעיצוב של פיבקו", מעיד כהן. "היינו גבוהים ב־20% ממחיר השוק. יזמים רוצים לעשות בית פשוט וזול, ובשיקולי עלות־תועלת ראינו שאפשר להרוויח קצת יותר איתו. מבלי שפיבקו יידע, עשיתי תחרות — הקהל התבקש לבחור בין דגמים שהוצגו בהיכל התרבות בראשון לציון בלי שמות האדריכלים, והדגם של פיבקו זכה ב־90% מהקולות. היום זה הפרויקט היקר בעיר, בתים יד שנייה נמכרים שם ב־6 מיליון שקל. בתים מחוץ לפרויקט נמכרים במיליון וחצי פחות".

"עד הפרויקט בראשון לציון היזמים והקבלנים לא רצו לגעת בי, כי עשיתי דברים יקרים ומיוחדים", אומר פיבקו. אחרי הפרויקט ההוא, כבר עבר לעצב שכונות ענקיות: ב־2010 חברת תדהר שכרה את שירותיו לפרויקט תדהר על הפארק ובו 1,000 דירות ביבנה, ואחר כך שכפלה את הרעיון בפרויקט בסדר גודל דומה בראש העין. חן גוזלן, מנהלת השיווק של תדהר, אומרת כי פיבקו המזוהה עם בנייני יוקרה לא היה הבחירה הטריוויאלית עבור מגה־שכונה, אבל מספרת כי הוא תרם למכירת 793 דירות בפחות משלוש שעות.

המעבר לתכנון המוני היה נוח לך?

"אין לי בעיה עם זה. זה מה שאנשים לא מבינים. המקצוע שלי הוא לפתור בעיות אדריכליות. יש לי אותו עניין לעשות 1,000 דירות ביבנה או וילה. תמיד הגדרתי את עצמי כארכיטקט קונטקסטואלי — בתל אביב־יפו אני בונה בדיאלוג עם הסביבה. באיילון, דווקא חוסר הקונטקסט נתן לי לרוץ עם הדמיון. יש שני פרויקטים שלי שצפויים להסתיים יחד — בלו בצפון תל אביב ורביעיית פלורנטין בדרום תל אביב. כל אחד מהם מתייחס לקהל שאותו הוא בא לשרת. בבלו רצו דירות מפנקות, מסוג שמתאים לתפר שבין תל אביב להרצליה. בפלורנטין הפרויקט הוא בלוקים שלמים, כמו האורבניסטיקה של השכונה. בניינים בקו אפס, כמו באירופה, למטה מסחר ולמעלה מגורים. אלה שני פרויקטים באותו גודל, אחד נכנס לחיים של הסביבה והשני מתנתק מהם. לכל אחד הקשר אחר".

"אני משוחח עם הסביבה"

הפרויקט האחרון שפיבקו נשכר לבצע הוא תכנון שני בנייני מגורים ברחוב הרצל בתל אביב, שיכללו רק דירות בנות 2.5–2 חדרים. "פעם חשבו שרק למשפחות עם ילדים יש זכות לחיות בדירה, ולכן היתה התאמה למספר החדרים. היום יש קהלים נוספים — רווקים, גרושים, צעירים שלא מחכים לנישואים כדי לקנות דירה. לכן התמהיל יותר מגוון. פלורנטין, למשל, מלאה דירות קטנות. אבל אני טוען שבפלורנטין לא צריך עוד לבנות דירות קטנות, כי שם נמצאת העתודה התל־אביבית של דירות ובהחלט יש מקום שיגורו שם משפחות".

אבל דירות גדולות מרחיקות את הצעירים.

"בחמש השנים האחרונות נבנו יותר דירות קטנות, הבינו שזה מה שחסר, בטח בתל אביב שהיא לא כולה משפחתית. אבל היום ממשיכים לייצר דירות קטנות באינרציה. ככל שמקום מלא בצעירים, בחנויות ובמסחר, כך הוא יותר אטרקטיבי למשפחות, והן מגיעות. עובדה שקנו שם פנטהאוז של 600 מ"ר. ברור שמי שקנה אותו יכול לבחור לגור איפה שהוא רוצה, והוא העדיף לקנות בפלורנטין".

ולמה דווקא אתה זה שיודע מה טוב לתושבים?

"אני מנסה, אני משוחח עם הסביבה. לא בא ואומר, 'זה מה שאני אוהב לעשות, גם פה וגם פה אותו דבר'. בתקופת המודרניזם של המאה ה־20 היה חוסר כבוד למה שהיה קודם. אמרו זהו, ככה עושים בניין, לא משנה מה יש ליד.

לי בהחלט משנה מה יש ליד. לאדריכלות אין בעיניי זכות קיום בלי להתייחס לסביבה. לכן הבניינים שלי שונים זה מזה. יש להם כתב יד שלי, אבל הם שונים".