$
כלכלה ומדיניות

מיוחד לכלכליסט

צרות של עשירים

המנגנון שעליו מצביע תומס פיקטי כסיבה לאי־השוויון במדינות העשירות אחראי גם לחילוצם מעוני מחפיר של מאות מיליונים במדינות המתפתחות. למרות הניתוח המבריק של פיקטי, העולם צריך לזכור שהבעיה הדחופה מכולן היא הסיוע לעניים ביותר

קנת' רוגוף 08:4612.05.14
מקריאה של ספרו החדש והמשפיע של תומס פיקטי "הון במאה ה־21" אפשר לחשוב שאי־השוויון בעולם נמצא ברמות שנראו לאחרונה רק בתקופה הפיאודלית.

 

זו מסקנה משונה להגיע אליה, מכיוון שאם קוראים ספר אחר שהתפרסם לאחרונה, "הבריחה הגדולה" ("The Great Escape") מאת הכלכלן אנגוס דיטון, מתקבל הרושם שהעולם נמצא בתקופה השוויונית ביותר שלו מאז ומעולם.

 

איזו מהשקפות העולם האלו נכונה? התשובה לשאלה הזו טמונה בבחירה בין התבוננות במדינות כיחידות נפרדות או בעולם כולו כיחידה אחת.

 

העובדה החותכת שמציג דיטון בספרו היא שבעשורים האחרונים מיליארדי אנשים בעולם המתפתח ובמיוחד באסיה נחלצו מעוני מחפיר. אותו מנגנון, שהעמיק את אי־השוויון במדינות העשירות, היטיב את מצבם של אזרחי המדינות העניות. במבט כולל ותוך מתן משקל שווה להודו, לארה"ב ולצרפת, למשל, 30 השנים האחרונות היו הטובות ביותר בהיסטוריה במונחים של שיפור מצבם של העניים.

 

מסקנות משכנעות

 

הספר המבריק של פיקטי מתעד את אי־השוויון בתוך המדינות ומתמקד במדינות העשירות. עיקר העניין סביב הספר התעורר בקרב אנשים שרואים עצמם כמעמד ביניים במדינותיהם, אבל בקנה מידה עולמי הם למעשה משתייכים למעמד הביניים העליון או אפילו לעשירים.

 

אין ספק שהאלפיון העליון צריך לשלם יותר מסים, אבל אסור לשכוח שבכל הנוגע לצמצום אי־השוויון הגלובלי, המנגנון הקפיטליסטי רשם שלושה עשורים מרשימים אין ספק שהאלפיון העליון צריך לשלם יותר מסים, אבל אסור לשכוח שבכל הנוגע לצמצום אי־השוויון הגלובלי, המנגנון הקפיטליסטי רשם שלושה עשורים מרשימים צילום: בלומברג

 

אמנם יש כמה וכמה מחלוקות סביב הנתונים שאספו פיקטי ושותפו עמנואל סאיז במהלך 15 השנים האחרונות, אבל לדעתי המסקנות שהם מציגים משכנעות מספיק, במיוחד כשחוקרים אחרים שהשתמשו בשיטות אחרות לניתוח אותם נתונים הגיעו למסקנות דומות. ברנט ניימן ולוקס קראברבוניס מאוניברסיטת שיקגו, למשל, טוענים שהנתח של התוצר מעבודה בתמ"ג העולמי ירד באופן עקבי מאז שנות השבעים של המאה ה־20.

 

אבל פיקטי וסאיז לא מציעים שום מודל מקיף, כמו גם הספר החדש של פיקטי. היעדרו של מודל, בשילוב הבחירה להתמקד במדינות המעמד הבינוני והגבוה של העולם, אינן עניין של מה בכך כשמנסים לקבוע מדיניות על סמך מחקר.

 

האם חסידיו של פיקטי היו נלהבים כל כך מהצעתו להטיל מס עושר גלובלי, אם אותו המס היה מיועד לסגור את הפערים בין המדינות העשירות ביותר למדינות העניות ביותר, ולא בין אלו שמצבם טוב יחסית בקנה מידה גלובלי לבין האולטרה־עשירים?

 

פיקטי אמנם צודק בטענתו שההחזר על ההון גדל בעשורים האחרונים, אך הוא נוטה להתעלם מהדיון הנרחב סביב הסיבות לכך. כך למשל, אם הסיבה העיקרית לצמיחה בהחזר על ההון לעומת ההחזר על העבודה היא העבודה הזמינה והזולה מאסיה שהציפה את השוק הגלובלי, אזי לפי מודל הצמיחה של חתן פרס נובל רוברט סולו הפערים בהחזרים ייעלמו מפני שהשכר של העובדים צפוי לעלות בסופו של דבר.

 

 

אפשרות אחרת היא שהחלק של העבודה בהכנסות המצרפיות מצטמצם בגלל תהליך מואץ של אוטומציה. אם זה נכון, אז המס הגלובלי שמציע פיקטי לא יסייע בפתרון הבעיה מכיוון שהמגמה הזו צפויה להימשך.

 

צמיחה חשובה מאי־שוויון

 

למרבה המזל, ישנן דרכים טובות יותר לטפל באי־השוויון במדינות העשירות, תוך שמירה על צמיחת ביקוש בטווח הארוך במדינות המתפתחות. לדוגמה, הטלת מס צריכה אחיד, עם חופש יחסי לניכוי פרוגרסיבי, היא דרך יעילה ופשוטה יותר למסות הון שנצבר במשך שנים.

 

פרופ' תומס פיקטי פרופ' תומס פיקטי צילום: רויטרס

 

מס צריכה אחיד גם לא ישפיע על החלטות בנוגע לחיסכון והוצאה כפי שמסים על הכנסה משפיעים. מדוע לנסות להטיל מס עושר גלובלי שבלתי סביר שיצליח כשישנן חלופות שלא יפגעו בצמיחה, יביאו להכנסות משמעותיות, ואפשר להפכן לפרוגרסיביות באמצעות מערכת נרחבת של יוצאים מהכלל.

 

נוסף על מס העושר הגלובלי, פיקטי מציע להטיל מס הכנסה שולי של עד 80% בארה"ב. חרף אמונתי החזקה בצורך של ארה"ב במיסוי פרוגרסיבי יותר, במיוחד על האלפיון העליון של פירמידת ההכנסות, אני לא מבין מדוע פיקטי סבור שמס של 80% לא יגרום לעיוותים קשים בכלכלה. ההנחה הזו של פיקטי כבר הופרכה בעבודתם של שני חתני פרס נובל לכלכלה - תומס סרג'נט ואדוארד פרסקוט.

 

ישנן מדיניויות ייעודיות רבות שאפשר לאמץ כדי להילחם באי־שוויון, נוסף למס צריכה פרוגרסיבי. ג'פרי פרנקל מאוניברסיטת הרווארד הציע לבטל את מס ההכנסה לעובדים בעלי שכר נמוך מחד, ולבטל הטבות מס לעובדים בעלי שכר גבוה מאידך. פרנקל הציע גם להטיל מסי ירושה גבוהים.

 

במקביל, יש לספק חינוך אוניברסלי שווה לגילי טרום בית ספר, ולהשקיע בחינוך מבוגרים כמדיניות לעידוד צמיחה לטווח הארוך. הטלת מס על פליטות פחמן תסייע להילחם בהתחממות הגלובלית ותהווה מקור הכנסה נאה לממשלות.

 

אם מקבלים את ההנחה של פיקטי ולפיה אי־שוויון הוא גורם מכריע יותר מצמיחה, צריך גם לזכור שרבים מאזרחי המדינות העניות נסמכים על צמיחה במדינות העשירות כדי להיחלץ מעוני. הבעיה הדחופה ביותר, גם במאה ה־21, היא לסייע לתושבים העניים ביותר באפריקה וביתר העולם.

 

אין כל ספק שהאלפיון העליון צריך לשלם יותר מסים, אבל אסור לשכוח שבכל הנוגע לצמצום אי־השוויון הגלובלי, המנגנון הקפיטליסטי רשם שלושה עשורים מרשימים.

  

הכותב הוא הכלכלן הראשי לשעבר של קרן המטבע הבינלאומית וכיום פרופסור לכלכלה ומדיניות ציבורית באוניברסיטת הרווארד. פרוג'קט סינדיקט, 2014. מיוחד לכלכליסט
בטל שלח
    לכל התגובות
    x