$
מוסף 18.04.2013

לסבתא היו גלגלים

לד"ר רייצ'ל לוי נמאס שהמילה "סבתא" הפכה לשם נרדף לפחד ממחשבים וצורך בפשטות. אז היא פתחה בלוג שאוסף סיפורים על סבתות עם ידע טכנולוגי, וכמעט בן לילה הוצפה בעדויות וסיפורים שחשפו את הפרק הפמיניסטי הסודי בהיסטוריה של המדע

אצלנו יש את "אם לסבתא היו גלגלים". האמריקאים אומרים: "תסביר לי כמו שהיית מסביר לסבתא שלך". ומאחורי שני הביטויים האלה עומדת ההנחה שסבתות הן דבר חסר אונים ונטול כישורים, שדורש חמלה אינסופית ועזרה בלהחליף סוללות בשלט.

 

זה שיגע את ד"ר רייצ'ל לוי (Levy), מרצה למתמטיקה שימושית בקולג' הארווי מאד, אוניברסיטה פרטית יוקרתית מקליפורניה, שנחשבת אחת משלוש היצרניות הגדולות באמריקה של חוקרים במדעים מדויקים, יחד עם קאל־טק ו־MIT. לוי לא האמינה שבאולם ההרצאות שלה היא שומעת סטודנטים משתמשים בקלישאת הסבתא הטיפשה. "אני בטוחה שהם לא רצו לפגוע", היא מספרת בראיון טלפוני ל"מוסף כלכליסט", "הם פשוט לא הבינו מה הם אומרים. שאלתי את עצמי אם השילוב הזה של אדם מבוגר עם נכדים, שהוא גם אשה, פירושו שאין לך יכולת טכנית. ומאחר שהקולג' שלנו מתמחה במדעים, טכנולוגיה הנדסה ומתמטיקה (ובראשי תיבות: STEM - קצ"ה) הבנתי שיש לי מיליון דוגמאות לסבתות שמבינות עניין במדעים. החלטתי לעשות משהו שישפיע על איך שאנשים חושבים על סבתות".

 

העניין הגובר בהשבת הכבוד האבוד לסבתות הפך לפרויקט ניסיוני: קולאז' תצלומים של סבתות בעלות תארים במדעים, שהסטודנטים שלה ישלחו לה. כל סטודנט והסבתא המדופלמת שלו. אלא שהאימייל הראשון שקיבלה הפתיע אותה. במקום תצלום ראש, שם ותואר אקדמי היא קיבלה סיפור אישי. גם האימיילים הבאים לא תאמו לציפיות. "זה קצת בלבל אותי. התחלתי לקבל עוד ועוד סיפורים, ותמונות ישנות מאלבומים משפחתיים. חלקן בשחור־לבן. בהתחלה עוד חשבתי איך להפריד בין הסיפורים לתמונות, ואז הבנתי שיש פה משהו שתופס עוד יותר".

 

התוצאה היא הבלוג "Grandma Got STEM" שבכתובת ggstem.wordpress.com, בלוג בן חודשיים וחצי שבו מתפרסם מדי יום סיפור של סבתא אחרת. לא כזו שצריכה גלגלים, אלא כזו שהמציאה גלגלים, ולעתים שיחקה תפקיד חשוב שנחשף לראשונה בתולדות המדע והטכנולוגיה. לבלוג מתווספים עוד ועוד סיפורים מפתיעים, על הכימאית שעומדת מאחורי השילוט מחזיר האור בכבישים מהירים, הרופאה הראשונה באמריקה, והחוקרת הבכירה בנאס"א שעד פרישתה ב־1960 פיתחה את הסימולציה של טילי הקרקע־קרקע של צבא ארצות הברית והובאה בסוד שיגור הגשושית פיוניר. את הסיפורים כותבים הילדים, הנכדים או הנינים של הסבתות, לעתים בני זוג ועמיתים ולעתים הסבתות עצמן. התוצאה היא היווצרות ספר יחיד במינו, מפתיע ונוגע ללב, על ההיסטוריה הלא מוכרת של הנשים במדע.

 

את מרגישה שהבלוג כבר מצליח לשנות משהו בחיבור האוטומטי בין סבתות לטכנופוביה?

"לפני כמה שבועות כתבו עלינו בבלוג בוינג בוינג, ובדיון שהתפתח בטוקבקים מישהו כתב: 'הבנתי שבשבוע האחרון התייחסתי לחלק הלא־מקצועי של המשתמשים שלי כ'סבתות'. עכשיו אני מבין שאני צריך לבדוק את השימוש העצל שלי בשפה שנותנת הכללות של מגדר וגיל'. זה בדיוק הקהל שרציתי להגיע אליו. זה נהדר. קיבלתי גם אימיילים מפרופסורים שכתבו: 'כן, אני מדבר כך, ואני אפסיק', אז יש לזה השפעה".

 

אני מוכרחה לדעת, לך היתה סבתא גיקית?

"יש סיפור מעניין על הסבתות שלי, אבל אני חושבת שאשמור אותו לפוסט ה־100. זו תהיה החגיגה שלי".

 

אליזבת וויר

מאחורי כל כימאי נודע

מהמידע ששלח לבלוג נכדה של וויר עלה: ד"ר בת' וויר היתה כימאית מאוניברסיטת נורת'ווסטרן שתרמה לחקר היווצרות הכולסטרול בגוף, ועד היום גאה בניסויים שערכה בגבישי כולסטרול ובמדידת גדילתם בתוך תמיסות מלאכותיות. חרף תרומתה הרבה לרפואה, העולם האקדמי בשנות הארבעים לא הזדרז לשלב ולקדם נשים, והיא פרשה מעבודתה. לעומת זאת בעלה, הכימאי הרברט לורנס טור, נהנה מקריירה מזהירה ועטורת פרסים.

 

אליזבת וויר אליזבת וויר

 

סוזאן מק'קיני סטיוארד סוזאן מק'קיני סטיוארד
סוזאן מק'קיני סטיוארד

הרופאה השחורה של ניו יורק

תחקיר עצמאי של רייצ'ל לוי גילה: ב־1870 סוזאן מ' סטיוארד, ילידת ברוקלין, השלימה את לימודיה בקולג' הרפואי בניו יורק ונבחרה לשאת את נאום מחזור הסיום. באותו יום הפכה לרופאה השחורה הראשונה במדינת ניו יורק והשלישית בתולדות ארצות הברית. היא התמחתה ברפואה הומיאופתית, שזכתה לפופולריות רבה בסוף המאה ה־19, הפעילה מרפאה משפתית מצליחה, ובהמשך נמנתה עם צוות המייסדים של בית החולים ההומיאופתי לנשים בברוקלין. בנוסף, שימשה נגנית אורגן בכנסייה. לאחר שבעלה מת ב־1892 היא נישאה בשנית, לקצין דת בחיל הפרשים האמריקאי, ובשנת 1908 היא מונתה לרופאת הקולג' של אוניברסיטת ווילברפורס באוהיו. היא מתה בגיל 71.

 

שרון פאוול-ריצ'רדסון

מה קשור נפט ומחשבים?

פאוול־ריצ'רדסון כותבת: "כשניסיתי להתקבל לפיליפס פטרוליום ישבתי לבד מחוץ לחדר הראיונות. הדלת נפתחה וקראו 'מר פאוול'. אמרתי שזה מיס פאוול ונכנסתי. הוסבר לי בסבלנות שמחפשים מהנדסי נפט, ואמרתי להם שיש לי תואר בזה ושהייתי מצטיינת דקאן. הם נראו ספקנים, סיפרו לי שמחפשים ספרנית ב־Esso, ונפרדו ממני. אחר כך מצאתי עבודה ביבמ. ספגתי שם הרבה עלבונות מבנים שרצו לדעת איפה יבמ קודחת בימים אלה. אבל אחרי שלמדתי לתכנת 4K (בדיוק... ארבעה קילובייט!) באמצעות כרטיסים מנוקבים ו־SPS, השתמשתי בהכשרתי כמהנדסת נפט וכתבתי תוכנות עבור ווסטרן גיאופיזיקל וחברות אחרות. נישאתי לקצין בצבא ונסענו הרבה, והבנתי שאם אני עומדת לנוע הרבה עם ריי, אני צריכה לעבוד עבור הממשלה. וכך הגעתי להיות האשה הראשונה שמנהלת אוגדה בחיל הים ב־150 שנות קיומו, ובהמשך, אחרי שיצאנו לשיט בן שנה, חזרתי לעבוד ומוניתי למנהלת הבכירה הראשונה במרכז הפיננסי הלאומי של משרד החקלאות. אחת מ־28 נשים ויותר מ־800 גברים. אחרי ששנינו פרשנו עברנו לצפון קרוליינה, ולפני שנתיים בעלי מת. התמונה היא מנישואינו ב־1963, לפני כמעט 50 שנה. לצערי אין לי תמונות שלי מהעבודה, רק זיכרונות".

 

שרון פאוול ריצ'רדסון שרון פאוול ריצ'רדסון

 

אליס מודלון ומרגרט או'ניל

הסבתות שהלכו צעד-צעד

נכדה של מודלון כתב ללוי: "סבתי, אליס מודלון (מימין), ואחותה מרגרט 'פגי' או'ניל, היו בנותיו של נהג חשמלית מברידג'פורט, קונטיקט, ונולדו בשנים 1922 ו־1920 בהתאמה. שתיהן סיימו את בית הספר לכירופרקטיקה של אוניברסיטת טמפל בפלורידה. שתיהן עסקו ברפואת כפות הרגליים בברידג'פורט, קונטיקט, במשך יותר מ־50 שנה, וחלקו אותה מרפאה ב־25 השנים האחרונות. בתקופה שבה נשים מעטות הפכו לרופאות, סבתי ואחותה החזיקו את המרפאה שלהן בתחום שנשלט על ידי גברים והפכו את זה לאפשרי עבור אבי, אחי ועבורי, להצליח בזכות עצמנו. התמונה שלהן צולמה ב־1981".

 

אליס מודלון ומרגרט או'ניל אליס מודלון ומרגרט או'ניל

 

מריה די סלמונסון

מלאכית מהעבר

נינתה של סלמונסון כתבה: "לא ראיתי את התמונה הזאת של סבתא־רבא שלי (עומדת מימין) עד שסיימתי את לימודי הכימיה, ומאז אני שומרת עליה ממוסגרת מעל שולחן העבודה שלי. דודי חושב שהתמונה צולמה בין 1917 ל־1924 בווינה. אנחנו לא יודעים עליה הרבה, אבל היא נולדה באזור אינדונזיה בסביבות 1889, והיתה אחות בצלב האדום ההולנדי. היא הגיעה להולנד כפעוטה והתגלגלה לווינה בזמן מלחמת העולם הראשונה, שם פגשה את סבא־רבא שלי. ב־1927 היא הצטרפה אליו בשיקגו. היא נהנתה ממסיבות ודיברה 'מישמש של כמה שפות', לפי סבתי, אבל תמיד הצליחה להיות מובנת לכולם".

 

מריה די סלמונסון מריה די סלמונסון

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x