$
פנאי

ביקורת: ההצגה "רומן משפחתי" בתיאטרון הקאמרי

מחזה מאת עדנה מזי"א ובבימויה. הדיאלוגים השנונים הם מתנה לשחקנים, ועיצוב הדמויות ומערכות היחסים הם עיקר כוחה של ההצגה

מאיה נחום שחל 10:2315.01.13

הקאמרי מעלה את המחזה מאת עדנה מזי"א ובבימויה. תפאורה ותלבושות אורנה סמורגונסקי, תאורה של אבי יונה בואנו ומוזיקה של יוסי בן נון. עם ענת וקסמן, יפתח קליין, אוהד שחר, עידו מוסרי, תחיה דנון, רוני שובל, נעמה שטרית, יוסף כרמון ועוד.

 

קהל היעד: חובבי מחזותיה המשפחתיים־היסטוריים

של מזי"א.

 

דבר המבקרת: סיפורה של רות שטיין (וקסמן) מתפרס על פני שתי תקופות זמן ב־30 שנה - שנות השלושים בגרמניה של עליית הנאציזם, כאשה נשואה שניהלה רומן סוער עם רוברט (קליין), דוקטורנט צעיר לפיזיקה, והחיים בת"א שהביאו עמם הכרה, פיוס ותיקון. במחזות של מזי"א אין רגעים מיותרים וההצגה בנויה מתמהיל נכון של דרמה, אירוניה, רמיזות פוליטיות והיסטוריות, הומור וקורטוב של פנטזיה, מה שהופך אותה למעניינת ומרגשת.

 

הדיאלוגים השנונים הם מתנה לשחקנים, ועיצוב הדמויות ומערכות היחסים הם עיקר כוחה של ההצגה. היא תופסת תאוצה בחלק השני, אז עוברות הדמויות והעלילה שינוי משמעותי, בזכות צוות שחקנים משובח: ראשית המשולש הרומנטי - וקסמן מצוינת ואמינה, ובמלוא נשיותה עוברת עם רות את מסע חייה. שחר מדויק ומרשים כאוטו בעלה הפרופסור, וקליין נפלא עם הלוק הנדרש כרוברט שהופך מצעיר נהנתן לאדם ערכי. מוסרי מגיע לשיאים חדשים בדמות של פרדי הילד הנצחי, פגוע הנפש שחי במציאות משלו, תפקידו הטוב בתיאטרון עד היום. שובל ושטרית מקסימות כילדות וכבוגרות ודנון מאזנת בחוכמה בין נוקשותה ומסירותה של הדודה מרים. ציטוט למזכרת: "יש דברים שאם דוחים אותם מאבדים אותם".

 

› שורה תחתונה: עיבוד בימתי מוצלח לרומן מצוין.

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x