החמצן הקטארי מנשים את עזה

הסיבה העיקרית לכך שהחיים בעזה מתנהלים בצורה סבירה יחסית למרות ההפצצות היא סיוע כלכלי רב מקטאר: בשבוע שעבר העבירה הנסיכות יותר מ־400 מיליון דולר ומלאי עצום של דלק לממשלת חמאס. לעומת זאת, מדינות ערב מפגינות סולידריות פוליטית, אך לעת עתה לא מזרימות לעזה עוד כסף וסחורות.

הדרך הרשמית ודרך המנהרות

בימים האחרונים גם גברה התלות המסחרית של רצועת עזה במצרים, שמתבטאת בראש ובראשונה במעבר רפיח. בעת ביקורו של ראש ממשלת מצרים, הישאם קנדיל, נשמעו הדרישות הקבועות של ממשלת חמאס שמצרים תפתח את גבול רפיח למעבר מסחרי. גם הנשיא המצרי, מוחמד מורסי, נשאל על הסוגיה בימים האחרונים אך התחמק. לדרישות ממשלת חמאס יש בעיקר רקע פוליטי. פתיחת רפיח כמעבר גבול רשמי תהיה הכרה במעמדה כשלטון ריבוני לגיטימי בעזה. המצרים מהססים. נוח להם יותר שהסחר בין מצרים לעזה מתבצע במחתרת, במנהרות.

סחר החוץ של עזה מתבצע בשנים האחרונות בשתי דרכים: בדרך הרשמית, במעבר מישראל בכרם שלום; ובדרך המחתרתית של ההברחות במנהרות. בכרם שלום עברו בשבוע הראשון של נובמבר קרוב ל־1,500 משאיות. לפי עמותת "גישה" הישראלית, 40% מהמשאיות שעוברות בכרם שלום מובילות מזון, 40% נוספים הם חומרי בניין שאין להם שימוש לביצורים ושאר ה־20% כוללים מכשירי חשמל, תרופות, חיתולים, גנרטורים לשימוש ביתי ועוד.

חשש מהתנתקות ישראלית

במנהרות מרפיח עוברים לעזה בעיקר דלק וסיגריות, שמחירם במצרים זול מאוד. הדלק, שמסובסד במצרים ועובר לעזה במנהרות, גורם למצרים הפסד הנאמד ב־100 מיליון דולר בחודש. מדוע בקהיר מוכנים להוציא עוד כסף על עזה ולא נענים לדרישת חמאס לפתוח את רפיח למסחר? הסיבות כנראה פוליטיות. המצרים חוששים שפתיחה מלאה של המעבר תתפרש כביטול הסכמי אוסלו, שקבעו מעטפת מכס אחת לישראל ולפלסטינים. ישראל תוכל אז לסגור לחלוטין את כרם שלום, צעד שיוכל לסייע למדיניות ה"בידול" של הממשלה. המצרים חוששים גם שמעורבותם בעזה תהפוך עם הזמן אף לאחריות על הרצועה.