ביקורת: הספר "חזקים וחלשים"

רומן פולני. קהל היעד: חובב סאגות ומתעניין בחיים היהודיים לפני השואה.

דבר המבקרת: ספרו של אלתר קציזנה יצא לאור לראשונה בוורשה ב־1929, כששפת המקור שלו היא יידיש. זוהי הפעם הראשונה שבה הוא מתורגם לעברית (בידי בלהה רובינשטיין), וניכר שזהו מעשה של אהבה: ארבעה חלקים יש לספר, והם קובצו כולם לספר עב כרך אחד בעברית, עם לא מעט הערות מחכימות בשוליים. השואה הכחידה יותר מאנשים, ביניהם גם קציזנה עצמו - היא הכחידה תרבות שלמה, ונדמה שאת ההיסטוריה של יהודי פולין החלו לכתוב רק ב־1939, עם הפלישה הנאצית.

"חזקים וחלשים" הוא מעין אוצר שנגלה מחדש, גלויה מחיים שהיו ולא ישובו. הוא מגולל את סיפורה של חבורה שלמה של אנשים בשנים שסביב מלחמת העולם הראשונה - בוהמיינים, פועלים, עניים, עשירים - קציזנה פורש סאגה שלמה, מהסוג שכמעט לא נכתב בעברית, ומלווה את גיבוריו לאורך כל תהפוכות חייהם. יש בכך משהו טולסטואי כמעט, שדורש מהקורא ריכוז כדי לזכור מי קשור למי ואיך, אבל התוצאה מתגמלת. ויש כמובן עוד רובד, זה שלא היה ידוע לקציזנה בזמן הכתיבה: לא כל הגיבורים שורדים את התהפוכות השונות שהוא מעביר אותם. גם אלו שכן - ואת זה יודע הקורא - לא בטוח ישרדו את מה שעוד נכון להם, כלומר את מלחמת העולם השנייה. הידיעה הזאת מעניקה לקריאה בספר תחושה של לב נחמץ, על מה שהיה וכמעט לא נותר לו זכר.

ציטוט למזכרת: "היה לו צורך ציני־פחדני ברור להבטיח את עצמו מכל הצדדים: גם לחיות עם האנקה ולהוליד איתה ילדים, וגם להיאחז בסינר של אידה, למקרה שחדוות אהבתו תסתיים בלא כלום" (ידיעות ספרים, 614 עמ').

› שורה תחתונה: עושה חשק למצוא עוד אוצרות כאלה.

"חזקים וחלשים"

› "הסינגולריות מתקרבת"/ ריי קורצוויל. אחד מהוגי הדעות המסעירים של זמננו והאיש שהמציא את הסורק, חוזר בספר על מהפכת הסינגולריות: הזמן שבו הבינה המלאכותית לא רק תתחרה בזו האנושית, אלא תתאחד עמה, כך שבינת בני האדם תהיה לא־ביולוגית וגדולה יותר משנוכל לתאר. לקורצוויל, שמתעתד לחיות לנצח, יש לא מעט אוהדים, ובין אם מסכימים איתו או לא, חייבים להודות שהוא מרתק (מאגנס וכנרת, 595 עמ').