$
מוסף 28.06.2012

כשזייפתי בכיתה ב' מכתב למורה אמא הבהירה לי: "בשום מצב השקר אינו מוצא"

אילה פרוקצ'יה, שופטת בית המשפט העליון בדימוס: "אבי החדיר בי את תודעת העצמאות - 'אדם צריך לעמוד על רגליו ולעולם לא להיות תלוי באדם אחר'"

נולדתי בקיבוץ אשדות יעקב לחנן ויפה עינור. אמי עלתה מפולין כילדה ואבי הגיע מגרמניה בגיל 20. הוריי היו שונים מאוד זה מזה ונפרדו כשהייתי בת חמש, אבל לאורך חיי הצעירים והבוגרים חייתי עם שניהם. אבי היה מופנם, תאב דעת, איש העולם הגדול. לאחר קום המדינה הוא נמנה עם ראשוני הדיפלומטים של משרד החוץ ושירת כשגריר במדינות רבות. אמא, אשת חינוך בכל רמ"ח איבריה שהקדישה את חייה המקצועיים לחינוך, היתה אדם סוער, עם אהבת חיים מתפרצת וצחוק מתגלגל.

 

"חיי כילדה וכמתבגרת היו רוויי נדודים בעקבות מקומות העבודה של הוריי. עד גיל 14 עברתי שישה מקומות מגורים (פריז, תל אביב, גבעת חיים, חולון, מונטריאול, גבעת ברנר), עד שהתמקמתי עם אמי בתל אביב למשך ארבע שנים רצופות, שהיו תקופה נהדרת, במקום אחד בלי תזוזות. מגיל צעיר מאוד למדתי להתמודד עם המעברים מאדם לאדם, מהארץ לחו"ל, משפה לשפה, מתרבות לתרבות. זאת לא פוזיציה פשוטה, אבל מעשירה מאוד.

 

1945. אילה פרוקצ'יה, בת ארבע, עם האם יפה בביקור המשפחה בתל אביב 1945. אילה פרוקצ'יה, בת ארבע, עם האם יפה בביקור המשפחה בתל אביב צילום רפרודוקציה: מיקי אלון

 

"ערך האמת היה מרכזי אצל אמא. בכיתה ב' איחרתי לשיעור ונדרשתי להביא מכתב מההורים. שכחתי לבקש מכתב כזה, אז כתבתי בכתב ידי מכתב חתום בשמה של אמי. המורה הבינה מיד שמדובר בזיוף, ננזפתי וחזרתי הביתה בעיניים דומעות. אמא ראתה שאני אומללה והסבירה לי בעדינות: 'הבעיה היא לא באיחור. לא חשוב מה קורה ולאיזו מצוקה נכנסים - השקר לעולם אינו מוצא'.

 

"אמי נהגה לומר לעתים קרובות: 'אין ילד רע, יש ילד שרע לו - ולמי שרע צריך להקדיש תשומת לב מיוחדת'. תפיסת החינוך שלה לוותה בנטילת אחריות אישית. זכור לי מקרה של תלמיד בבית ספר שאמא ניהלה שנקלע למצוקה נפשית קשה ואושפז במחלקה סגורה. יום אחד ברח מבית החולים, הופיע בבית הספר והתיישב בכיתה. המורה חששה שמא יזיק לעצמו ודרשה להחזיר אותו לבית החולים, אבל אמא הודיעה לה: 'הילד לא יוחזר ואני אקח אחריות על כך. אם הוא הגיע לבית הספר סימן שטוב לו כאן ופה הוא יישאר'.

 

"אבי מצדו החדיר בי את התודעה: 'אדם צריך לעמוד על רגליו ולעולם לא להיות תלוי באדם אחר. אין לדעת מה טומנים לך החיים'. זה היה הרבה מעבר לעצמאות כלכלית, הכוונה היתה גם אי־תלות רעיונית ורגשית. מגיל צעיר הרגשתי את נטל האחריות להיות עצמאית בכל מובן, והערך הזה מלווה אותי כל חיי. הוריי היו שמחים ומאושרים מדרכי המקצועית. אמי עוד זכתה לראות אותי בבית המשפט העליון. אני חושבת שלמרות נסיבות החיים שלי, למרות הנדודים והקושי הכלכלי שחווינו בשנים הראשונות, הוריי חשו שהצלחתי למצות את היכולות שלי וידעו שהם נתנו לי את כל מה שהייתי זקוקה לו כדי להגיע לזה".

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x