$
ספורט ישראלי

ישראל לא תגיע ליורו 2016

על פניו, העפלה ליורו 2016, שבו ישחקו 24 קבוצות, אמורה להיות משימה אפשרית בהחלט. אבל זה לא יקרה כל עוד מנהלי הכדורגל בישראל לא יבינו שהכדורגל המקומי מפגר כמעט בכל מדד מאחורי המשתתפות ביורו הנוכחי, וגם מאחורי עוד 10–12 מדינות שלא העפילו ליורו

אוריאל דסקל 09:3924.06.12

בבדיקת הנבחרות ביורו הנוכחי מגלים כמה דברים שמשותפים לכולן. האם נבחרת ישראל יכולה להגיד שיש לה חלק מהדברים האלמנטריים שצריכים להיות למדינה ששולחת נציגה ליורו? בואו נבדוק.

 

אנדי קארול מזנק. אתם מדמיינים את אלירן עטר או ברק יצחקי קופצים כל כך גבוה? אנדי קארול מזנק. אתם מדמיינים את אלירן עטר או ברק יצחקי קופצים כל כך גבוה? צילום: רויטרס

 

 

כושר/אתלטיות — לא

 

ראיתם כמה גבוה קפץ אנדי קארול, חלוץ אנגליה, כדי לנגוח בעוצמה ולהכניע את השוער השבדי? ראיתם איך ניקלאס בנדטנר, חלוץ דנמרק, התעופף כדי לנגוח אחד משעריו נגד פורטוגל? שמתם לב באיזו מהירות יוצא הכדור מהראש שלכריסטיאנו רונלדו? בכלל, הטורניר הזה הראה שנגיחות הן כלי נשק סופר־יעיל. שיא של 17 שערים נכבשו בשלב הבתים בנגיחות. אז מה זה אומר על הכדורגל הישראלי, שאחד החלוצים המובילים בליגה הישראלית, יניב קטן, מעולם לא כבש שער בראשו?

 

בכל מקרה, יצא לכם גם להבחין כמה גיורגיוס סאמרס רץ אחרי בלמים? הבחנתם כמה יאקוב בלשצ'יקובסקי, קשר פולין, רץ ובאיזו מהירות הוא עושה את זה על צד ימין? ראיתם כמה אוויר יש בריאות של לוקה מודריץ' הקטן הזה? השחקנים ביורו 2012 היו אמורים ליפול מהרגליים בטורניר הזה, שאליו יותר מ־60 שחקנים לא הגיעו בגלל פציעה; אבל קפיצות טכנולוגיות ושימוש נכון ברפואת מעקב ושיקום סייעו לנבחרות להציג שחקנים שאולי לא בכושר משחק מלא אחרי עונה מתישה, אבל מספיק חזקים כדי להתמודד עם עוד שלושה עד שישה משחקים. ועוד איזה משחקים. משחקים שבהם הם רצים בין 10 ל־13 ק"מ במשחק. לישראל הטכנולוגיה הזו של מעקב, שיקום וטיפול הגיעה באופן מאוד מצומצם, אם בכלל. ההתאחדות לכדורגל לא ממש מובילה מהפכת בריאות ולא מקבלת או בכלל לא דורשת סיוע מחברות הביוטכנולוגיה/טכנולוגיה רפואית הישראליות. מבחינת תשתית רפואית אנחנו עדיין תקועים איפשהו בקוקטיילים של ד"ר רוסנובסקי. וכך הפערים ממדינות אחרות גדלים.

 

מעורבות של כלל האוכלוסייה בכדורגל — לא

 

בניגוד למה שנהוג לחשוב (ובניגוד למה שפרשנים ישראלים רבים אומרים), מסוט אוזיל, סמי חדירה, ג'רום בואטנג ואחרים בנבחרת גרמניה — אינם "מאוזרחים" של גרמניה. הם נולדו וגדלו בגרמניה, ובזכות רפורמה יסודית קיבלו את כל הצ'אנסים (ואפילו זכו באפליה מתקנת, בצורת הבנת הבעיות שלהם כבני מהגרים במדינה) כדי להתקדם במערכת טיפוח הכישרונות בגרמניה.

 

לגרמניה, בניגוד למדינות אחרות באירופה, אין עבר קולוניאליסטי ולכן השילוב של המגרים הרבים — בעיקר אלו מטורקיה — היה חשוב להתפתחות ולאבולוציה של הכדורגל שלהם. המהגרים נותנים גיוון וזוויות חדשות לנבחרת הגרמנית, כפי שלאורך השנים ילדי הקולוניות העניקו לצרפת, הולנד, אנגליה ופורטוגל את מיטב הכישרונות שלהן. שילוב מהגרים בכדורגל, על ידי הבנת צורכיהם ואקסטרה־עזרה, קרה גם בצ'כיה, דנמרק, שבדיה ואפילו פולין. זה לא עניין של "יפי נפש", זה עניין פרקטי לחלוטין. כי זה לנצל ולהגיע לכמה שיותר פלחים וחלקים מהאוכלוסייה. ככל שיותר מ־100% מהאוכלוסייה מעורבת בספורט, כך ניתן למצוא יותר כישרונות. ונראה שהוכח כבר מעבר לכל ספק שמדינות בעלות גיוון תרבותי מצליחות יותר בכדורגל.

 

בישראל, לעומת זאת, מקבלים לחברה 0% מהפליטים ובכלל בוחרים את השחקנים מפוטנציאל של כ־80% במקום 100%. וזה בגלל חוסר המעורבות של החרדים בספורט. בנוסף, שחקנים דתיים רבים מוותרים על הכדורגל בגלל המשחקים בשבת ובגלל התדמית המידרדרת של המשחק — הורים רבים מעדיפים לשלוח את הבנים והבנות שלהם לחוגים שאינם כדורגל. לא נעשה חישוב רשמי של כמה מהאוכלוסייה בישראל כלל לא מעורבת בכדורגל, אבל ההערכה החכמה היא שיותר מ־50% מהגברים לא משחקים או לא מתעניינים כלל במשחק. באירופה, לעומת זאת, כדורגל הוא עניין חשוב והספורט המועדף של 70% מהגברים בממוצע בכל מדינה.

בנוסף, בעוד שבאירופה כ־38% עד 50% מאוהדי הכדורגל הם נשים — בישראל רק 13% מהנשים מתעניינות במשחק. זה, כאמור, משפיע על חינוך הספורט לדור הבא.

 

 

לוקאס פודולסקי ומסוט אוזיל. בני המהגרים כגון מסוט אוזיל העניקו לכדורגל הגרמני גוונים ומימדים שונים לוקאס פודולסקי ומסוט אוזיל. בני המהגרים כגון מסוט אוזיל העניקו לכדורגל הגרמני גוונים ומימדים שונים צילום: איי אף פי

 

מספיק מועדונים — לא

 

כפי שבודקים איכות מערך רפואי על פי מספר תושבים לרופא, כך ניתן לבדוק איכות מערך כדורגל על פי מספר תושבים למועדון. מספר נמוך של אנשים פר מועדון מאפשר חינוך כדורגל טוב יותר. מספר מועדונים רב מאפשר הצבת מאמנים עם תעודות בקהילות רבות יותר, וזה מוביל ליותר ילדים וילדות שמשחקים כדורגל ומקבלים הדרכה ראויה.

 

בספרד לכל 2,594 תושבים יש מועדון, בצ'כיה יש 2,562 איש למועדון, באנגליה 1,211 איש למועדון, בגרמניה 3,044 למועדון וביוון 1,962 איש למועדון. על פי המספרים של רוב הנבחרות, ביורו הנוכחי (מלבד אוקראינה) נראה כי בכל כפר נידח יש מועדון כדורגל. באירלנד, למשל, יש מועדון כדורגל לכל 768 תושבים! בישראל? אוי ואבוי. ב־2011 היו בישראל 290 מועדונים. כלומר מועדון אחד לכל 26,291 תושבים. זה אחד הנתונים הגרועים באירופה, שמצביע על בריאות כדורגל נחותה ביותר בישראל.

 

איך ישראל ביחס ליריבות במוקדמות מונדיאל 2014? בפורטוגל יש 3,872 איש למועדון וברוסיה 9,892 איש למועדון. בצפון אירלנד יש 2,158 איש למועדון ובלוקסמבורג 3,746 איש למועדון. היתרון היחיד של ישראל מול צפון אירלנד ולוקסמבורג הוא הגודל. היא פי 15 גדולה יותר מלוקסמבורג ופי ארבעה גדולה יותר מצפון אירלנד. היי, אבל ביחס לאזרבייג'ן מצבנו מעולה. במדינה הלא קטנה שנמצאת יותר באסיה מאשר באירופה יש 101,662 איש למועדון. יאיי! אנחנו יותר טובים מאזרבייג'ן!

 

מה מצבנו ביחס למדינות קטנות אחרות שלא העפילו ליורו? גרוע מאוד. בנורבגיה יש 1,518 איש לכל מועדון כדורגל, באיסלנד 2,188 איש למועדון ובסקוטלנד 776 איש למועדון. גם בסלובניה, סלובקיה, מקדוניה ומונטנגרו המצב הרבה יותר טוב משל ישראל. אפילו בקפריסין יש יחס תושבים/מועדונים הרבה יותר טוב משלנו — 10,218 איש למועדון.

 

 

אלי אוחנה, אלי גוטמן וגיא לוזון. במדינות אירופה המתוקנות מאמני הנבחרות הצעירות הם מאמנים שמתמחים באימון ילדים ונוער אלי אוחנה, אלי גוטמן וגיא לוזון. במדינות אירופה המתוקנות מאמני הנבחרות הצעירות הם מאמנים שמתמחים באימון ילדים ונוער צילום: עודד קרני באדיבות ההתאחדות לכדורגל בישראל

 

נבחרות צעירות מתפקדות — לא

 

מתיאס זאמר, המנהל הספורטיבי של ההתאחדות הגרמנית, חושב שלנצח זה עניין חשוב מאוד גם עבור הנבחרות הצעירות — כי זה חלק מבניית מנטליות מנצחת. בספרד, למשל, מייחסים פחות חשיבות לניצחונות של הנבחרות הצעירות. בצרפת עובדים קשה כדי לשפר את המצב הלא טוב של הנבחרות הצעירות מבחינת הישגים, ובאנגליה מקדישים כבר חמש שנים לשדרוג המערך של הנבחרות הצעירות. בדנמרק, למשל, כל הנבחרות משחקות על פי עקרונות "חוט השני" (כל הנבחרות משחקות אותו מערך) — ורוב גדול של שחקני הנבחרת הבוגרת עברו בנבחרות הצעירות. באורוגוואי שחקני הנבחרות הצעירות מתאמנים זה עם זה שלוש פעמים בשבוע, בכל שבוע. בקיצור, הנבחרות הצעירות מקבלות יחס רב מבחינה תקציבית ומחשבתית מכל ההתאחדויות לכדורגל הרציניות. לכל התאחדות יש מנהל מקצועי ולכל התאחדות יש מאמנים שמתמחים באימון נוער, נערים וילדים. רובם ככולם עובדים כבר עשרות שנים עם ילדים, והמאמנים החדשים מגיעים מתוך קורסי האימון המיוחדים למאמני ילדים. המטרה של רוב ההתאחדויות היא שהנבחרות הצעירות ישמשו את הבסיס לנבחרת הבוגרת. ולכן, אין זה פלא שהנבחרת המרשימה ביותר בטורניר עד כה, גרמניה, משחקת בהרכב של חמישה שחקנים שהובילו את הקבוצה לאליפות אירופה עד גיל 21 ב־2009.

 

בישראל מאמנים את הנבחרות הצעירות מאמנים שמעולם לא אימנו ילדים. אין מנהל מקצועי לנבחרות — אף שאבי לוזון אומר ש"אוטוטו מממנים מישהו בעל שם עולמי", מאז 2007. אין בכלל מנהל מקצועי להתאחדות לכדורגל מכיוון שאבי לוזון אומר שהוא "הסמכות המקצועית העליונה", ואת הנבחרת הצעירה (עד גיל 21) מכינים לקראת המשימה החשובה של לא לעשות בושות ביורו 2013 שייערך בישראל, ולא כדי שהשחקנים האלה יתאימו לנבחרת הבוגרת. לואיס פרננדז, כמאמן הנבחרת הבוגרת, התלונן בפני כתבים צרפתים שאין שום קשר בין הנבחרות הצעירות לנבחרת הבוגרת. היי, אבל יש בית נבחרות יפה.

 

אקדמיות נוער — לא

 

לכל מדינה ביורו 2012 בנתה ההתאחדות לכדורגל תוכנית לאומית לפיתוח כדורגלנים בשיתוף עם המועדונים. בשבדיה יש כיום מועדונים שיותר מחצי מההרכב הראשון שלהם מורכב מבוגרי האקדמיה שלהם. באירלנד מסייעת ההתאחדות לכדורגל למועדוני כדורגל לבנות ולהשקיע במחלקות הנוער שלהם (לילדים וילדות); בפולין הקימה ברצלונה רשת אקדמיות לנוער; ובדנמרק יש אקדמיות כדורגל מאז 2004. באנגליה השקיעה ההתאחדות לכדורגל מיליונים (בעזרת מקדונלד'ס) בקורסים מתקדמים למאמני ילדים, ולקבוצות יש אקדמיות מעולות. בגרמניה ישנו המודל המושלם לאקדמיות כדורגל. בישראל יש אקדמיה באשדוד, וגם משהו שמדמה אקדמיה למכבי תל אביב ומכבי חיפה. אבל אין תוכנית כוללת של ההתאחדות לשיפור הכדורגל ברמת שורשי הדשא, ואנשים בעלי מומחיות כמו של ד"ר מארק ורטהיים — מומחה ישראלי לקואורדינציה שעובד עם התאחדות הכדורגל הגרמנית — לא מקבלים קרדיט או כבוד מההתאחדות הישראלית.

 

 

אוהדי נבחרת יוון. תגידו מה שתגידו על הבונקר היווני, אבל לפחות יש להם דרך שהיא שלהם אוהדי נבחרת יוון. תגידו מה שתגידו על הבונקר היווני, אבל לפחות יש להם דרך שהיא שלהם צילום: אי פי אי

 

שחקנים ברמות הגבוהות ביותר — לא

 

אולי מלבד אירלנד, לכל נבחרת ביורו 2012 יש שחקן אחד לפחות שמככב באחת הקבוצות הגדולות בחמש הליגות הבכירות באירופה. לנו ישנו יוסי בניון, שלא ממש מככב בפרמיירליג והוא גם לקראת סוף הקריירה שלו. האם יש שחקן ישראלי שעד 2016 יכול לככב בבאיירן מינכן, מנצ'סטר יונייטד, ברצלונה או ליון? עזבו, האם יש שחקן ישראלי שיכול לשחק בארסנל, בורוסיה דורטמונד, אתלטיקו מדריד או מארסי?

 

מאמן — לא

 

לאלי גוטמן, מאמן הנבחרת בקמפיין מוקדמות מונדיאל 2014, וסביר להניח שגם לקמפיין מוקדמות יורו 2016 (כי ישראלים, בניגוד לזרים, מקבלים שתי קדנציות לפחות), יש ניסיון מצומצם באימון בחו"ל (קפריסין) וכמה קמפיינים מוצלחים בעירבון מוגבל באירופה. הוא לא שונה מדרור קשטן או מאברם גרנט, שהגיעו לנבחרת כיוון שנתפסו כמאמנים הישראלים הטובים ביותר בליגה. בעצם הוא כן שונה, כי בניגוד לגרנט ולקשטן, לגוטמן יש רק 50% הצלחה כמאמן בישראל והרבה פחות תארים מגרנט ומקשטן. אם בוחנים מה המאמנים של הנבחרות האחרות עשו בקריירה שלהם, ניתן לראות שיש להם יתרון על פני מאמן בעל ניסיון בקפריסין וישראל. לרובם יש ניסיון בחמש הליגות הגדולות באירופה, ו/או ניסיון רב בליגת האלופות. המאמנים "הפחות מוצלחים" ביורו, כמו מיכאל בילק מצ'כיה, אריק האמרן משבדיה וסלאבן ביליץ' הקרואטי מגיעים עם ניסיון בינלאומי בנבחרות הצעירות, או עם קורות חיים עשירים באימון ובמשחק בכמה מדינות.

 

פילוסופיה/זהות לאומית — לא

 

ההבדל בין נבחרת גדולה לבין סתם נבחרת הוא עומק התוכן הלאומי/חברתי שהיא מכילה. הכדורגל של רוב הקבוצות ביורו שואף לייצג פילוסופיית כדורגל הקשורה ונובעת מהמאפיינים הלאומיים שהמדינה גאה בהם. הגרמנים ערכו משאל בתקופתו של יורגן קלינסמן כדי לנסות לברר איך העם הגרמני רוצה שהנבחרות ישחקו. בהולנד יודעים איך הנבחרת שלהם אמורה לשחק ומתנהל דיון פילוסופי פומבי לגבי היתרונות והחסרונות של זה. באיטליה יודעים איך אמור להיראות כדורגל איטלקי מושלם, ובספרד הפכו את ה"טוטאל פוטבול" ההולנדי ל"טיקי טאקה" ספרדי עם שינויים אחדים. ביוון גאים "בכדורגל הספרטני" שלהם, באנגליה מחפשים זהות וב"ל'אקיפ" הצרפתי פרסמו כתבה בת 16 עמודים שדנה בדיוק בנושא הזה. בישראל עוד רחוקים שנות דור מכל דיון פילוסופי בנושא הזה. גרנט דיבר על "המודל הפורטוגלי" ו"המודל הדרום קוריאני", והיום אלי גוטמן מדבר על "המודל הגרמני". אבל מישהו בכלל יודע איך אמור להיראות כדורגל ישראלי טוב?

 

 

אוהדי נבחרת אירלנד. מה שמדהים בגלי האוהדים האירים זה שזה לא ספונטני לחלוטין. יש סוכני נסיעות מיוחדים שעובדים עם ההתאחדות ועם ארגוני האוהדים האיריים. הסוכנים המובילים הם שחקני עבר, וההתאחדות עושה מאמצים כבירים כדי לסייע בהנחות, במציאת מלונות, המלצות ועוד אוהדי נבחרת אירלנד. מה שמדהים בגלי האוהדים האירים זה שזה לא ספונטני לחלוטין. יש סוכני נסיעות מיוחדים שעובדים עם ההתאחדות ועם ארגוני האוהדים האיריים. הסוכנים המובילים הם שחקני עבר, וההתאחדות עושה מאמצים כבירים כדי לסייע בהנחות, במציאת מלונות, המלצות ועוד צילום: אם סי טי

 

אוהדים — לא

 

אוהדי אירלנד אחראים ל־10 הדקות המרגשות ביותר בשלב הבתים של יורו 2012. יש כאלה שיתווכחו על כך, אבל אף אחד לא יכול לומר ש־10 דקות של שירה מכל הלב, כשהנבחרת שלהם בפיגור 0־4 נגד ספרד, הן לא רגעים נדירים ונפלאים.

 

האוהדים האירים נחשבים לאוהדי הנבחרת הטובים ביותר. הרבה מכיוון שהם מגיעים בהמוניהם, מגיעים לכייף, אין בהם שמץ של אלימות, הם מגיעים עם הומור עצמי מדהים, המון כבוד לכל תרבות ובחורות יפות. והכי חשוב — הם מגיעים כדי לתמוך בנבחרת שלהם ב־100% מהזמן. גם אם המאמן מעצבן והכוכב מאכזב. אתם יכולים לדמיין את אוהדי נבחרת ישראל שרים "כל העולם כולו גשר צר מאוד" במשך 10 דקות ולמרות תבוסה משפילה? כנראה שלא.

 

מה שמדהים בגלי האוהדים האירים זה שזה לא ספונטני לחלוטין. יש סוכני נסיעות מיוחדים שעובדים עם ההתאחדות ועם ארגוני האוהדים האיריים. הסוכנים המובילים הם שחקני עבר, וההתאחדות עושה מאמצים כבירים כדי לסייע בהנחות, במציאת מלונות, המלצות ועוד. שיתוף הפעולה של ההתאחדות עם הגופים הרשמיים של האוהדים מוביל ליחסים מצוינים בין ההתאחדות לבין האוהדים. אני ממליץ לכם לחפש ביוטיוב סרטון בשם "John Delaney Speech to Irish Fans in Sopot".

 

בסרטון תראו את יו"ר התאחדות הכדורגל האירית (FAI) שמרוויח 430 אלף יורו בשנה, אבל הולך לשתות עם האוהדים בכל פאב תחת השמש. האוהדים שרים עליו, בעדו ואיתו. אי אפשר לדמיין את אבי לוזון מקבל אותו יחס חם. ושוב, זה לא מקרי. דילייני אמנם לא מושלם וזוכה לביקורות רבות (בעיקר מרוי קין), אבל הוא עובד על שילוב האוהדים בקבוצות, ותחתיו התאחדות הכדורגל האירית עשתה מאמצים גדולים כדי לחבר את הקבוצות לקהילות המקומיות.

 

ההתאחדות לכדורגל מפעילה מספר אנשים מועט לשיתוף פעולה עם האוהדים של נבחרת ישראל, אבל ארגון "היציע", ארגון האוהדים הרשמי של ישראל שמקבל הכרה מאופ"א, זוכה לא פעם לכתף קרה. וגם כל ניסיון שיווק היה כושל בסופו של דבר. הנבחרת לא מצליחה להתחבר לקהל והקהל לא אליה. וזה הרבה בגלל ראשי ההתאחדות לכדורגל.

 

 

אבי לוזון. מבטיח שיהיה להתאחדות מנהל מקצועי מ-2007 אבי לוזון. מבטיח שיהיה להתאחדות מנהל מקצועי מ-2007 צילום: ראובן שוורץ

 

אז נגיע ל־2016? לא

 

24 נבחרות אמורות להגיע ליורו 2016 — משהו שעשוי להרוס את הטורניר ולדלל את האיכות שבו; אבל אם נבדוק את הליך ההעפלה ואת הקבוצות שלא העפילו ליורו הנוכחי, יש מצב גדול שאף ש־24 זה כמעט חצי מהנבחרות באירופה, גם אז יהיה לנו קשה — אם כמעט בלתי אפשרי — להגיע לטורניר. שוויץ, בוסניה, נורבגיה, טורקיה, בלגיה, הונגריה, סקוטלנד, סלובניה, סלובקיה, מקדוניה, סרביה — אלו נבחרות שעומדות ב"תנאים" הנוכחיים להעפלה ליורו: ממחלקות נוער מושקעות, דרך כוכבים בליגות הבכירות ועד פילוסופיית משחק מעודפת. אוסטריה, וויילס, בלארוס ופינלנד משפרות את עצמן ומחזיקות בכמה שחקנים צעירים (19–23) ברמה גבוהה מאוד. "ליורו 2016 נגיע", הודיעה הכותרת של אחד ממדורי הספורט המובילים בארץ. האם זה יקרה? כל הנתונים מבציעים שלא.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x